נישואין ותספורת ביום העצמאות¹

footnotes: ¹ תשובה זו פורסמה בשנת תשי"ח לקראת יום העצמאות העשירי, בכתב העת "סיני" ובשנתון "נועם", והובאה במלואה בשו"ת "יין הטוב" חלק ב, או"ח סי' יא. כאן היא מובאת בקיצור.

תשובה שכתבתי לתלמיד חכם אחד שכתב לי בעניין זה, וזו תמצית דבריו:

יש להתיר לכנוס ולהסתפר ביום ה' באייר שבו הוכרז על עצמאותנו לפי שהוקבע ליום חג לכל ישראל, שהרי עצם המנהג שלא לכנוס ולא להסתפר בימים שבין פסח לעצרת לא הוזכר בתלמודים. ואף שנזכר עניין מיתתם של תלמידי רבי עקיבא בימים הללו (יבמות סב,ב), שאלת האיבול עליהם לא נזכרה שם ולא במקום אחר. מנהג זה לזכרם של תלמידי רבי עקיבא, נתקבל כנראה בדורות מאוחרים יותר, ועיין תשבץ ח"א סי' קע"ח ובשו"ת הלכות קטנות סוף סי' ל"ג. הדעת נותנת, איפוא, שכחו של מאורע כביר זה שקרה בדורנו, יפה לדחות אבילות ישנה שיסודה במנהג בעלמא ולהפוך יום זה מאבל ליום טוב, לכנוס בו ולהסתפר בו".

דברים אלה על קביעת המנהג אינם נראים לעניות דעתי, כי אף אם נניח שהמנהג נתקבל בדורות שאחרי חתימת התלמוד, אין משום כך סיבה להקל בו, כיון שנהגו כן בדורות רבים. ולא זו בלבד, קשה להעלות על הדעת שבאותו פרק שמתו בו תלמידי רבי עקיבא לא נהגו לחומרות אלו ובדורות מאוחרים יותר נהגו בהן. ולענ"ד נהגו כן מתקופתו של רבי עקיבא, שהרי הגאונים שכל דבריהם קבלה הם, הזכירו מנהג זה, ורבנו ירוחם (נתיב כ"ב) הביאו בשם רב האיי גאון... הרי מנהג זה היה מקובל בידי הגאונים, ובוודאי מתקופתו של רבי עקיבא.

וכאשר דימיתי כן מצאתי אח"כ מפורש... בתשובת רב נטרונאי גאון: "וששאלתם למה אין מקדשין ואין כונסין בין פסח לעצרת, אם מחמת איסור או לאו? הוו יודעין שלא מחמת איסור הוא אלא משום מנהג אבילות, שכך אמרו חכמים: י"ב אלפים זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכו', ומאותה שעה נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס..." (שו"ת הגאונים "שערי תשובה", סי' רע"ח)

גם מהרי"ץ אבן גיאת כתב בהלכות ספירת העומר (מהדורת במברגר עמ' ק"ט): "ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת, ומשום אבילות הוא ולא משום איסור, שכך אמרו חכמים: י"ב אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכו', ומאותה שעה ואילך נהגו נהגו להתאבל עליהם שלא לישא בימים הללו. ודוקא נישואין, אבל לארס ולקדש לא. ונישואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו, אבל אם בא לשאול לכתחילה מורין לו שלא לעשות ושלא לסתור מנהג ישראל, וכן הורו הגאונים", והובאו דבריו אלה בקיצור בטור (או"ח סי' תצ"ג).

ובוודאי שגם המנהג שלא להסתפר נהגו בו מאותה שעה, והגאונים הנ"ל השיבו על מה שנשאלו. וכן מצאתי מפורש ב"ארחות חיים" (ח"ב, הלכות קידושין, עמ' ס"ב): ומאותה שעה ואילך נהגו שלא לכנוס ושלא להסתפר"...

אמנם החיד"א ב"ברכי יוסף" (סי' תצ"ג) הביא דברי שלושה גדולים² שכתבו שמנהג זה נתקבל בדורות מאוחרים... ובמחילת כ"ת דבריהם תמוהים, וכבר כתב החיד"א שיש להשיב על כל דבריהם, ולענ"ד לא ידעתי איך התעלמו מדברי הגאונים והפוסקים הראשונים הנ"ל שכתבו שמאותה שעה שמתו תלמידי רבי עקיבא נהגו שלא לכנוס ולא להסתפר לזכרם.

footnotes: ² דברי רבי שמואל משער אריה ורבי ישראל שלמה לינגי מכתב יד, הובאו בספרו של פרופ' מאיר בניהו, יוסף בחירי, ירושלים תשנ"א, עמ' תקיח. דברי רבי חיים הכהן מארם צובה, בספרו "טור ברקת" על שו"ע או"ח, סי' תצג.

והנה יש שכתבו גם טעמים אחרים למנהג... אולם רובם ככולם של הפוסקים – הכלבו (הלכות אישות סי' ע"ח), אבודרהם (בסדר ימי העומר), הטור והשלחן ערוך ונושאי כליהם (או"ח סי' תצ"ג) – כתבו הטעם משום אבילות על תלמידי רבי עקיבא, כמו שכתבו הגאונים. ולכל הטעמים אין איסור בדבר אלא שלכתחילה מורין שלא לכנוס ושלא להסתפר...

ונראה שמנהג זה לא הותקן והוקבע על פי בית דין, אלא אנשי אותו הדור שראו את הכליה אשר נגזרה על אותם כ"ד אלף תלמידים של רבי עקיבא... נהגו לעצמם קצת אבילות עליהם בימים שמתו בהם, ונהגו שלא לכנוס ולא ולהסתפר. מנהג זה נתקבל גם על הדורות שלאחריהם דור אחר דור לזכרם. משום כך, מי שקפץ וכנס או נסתפר לא מענישים אותו, שלא עשה איסור, שהרי אין חומרה זו אלא לזכר בעלמא ולא היתה בזה תקנת חכמים...

וכבר העיד הרדב"ז בתשובה (ח"ב סי' תרפ"ז) שבכמה קהילות לא נהגו מנהג זה כלל ומסתפרים בכל שבוע כפי מנהגם לכבוד שבת... וכן מה שנהגו שלא לישא אשה עד ל"ג בעומר – בזמן שיש סיבה וטעם, כגון מי שלא קיים מצוות פריה ורביה או שאין לו מי שישמשנו וכיוצא, לא חיישינן למנהג, שאין מנהג זה עדיף מאבילות של שלשים, ובלבד שלא ירבה בשמחה, שטעם המנהג הוא מפני השמחה, וברור.

על יסוד דברי הרדב"ז אלה כתב הפרי חדש (סי' תצ"ג) שמי שלא קיים פריה ורביה הדבר ברור להתיר... וכן סברו וקיבלו כמה אחרונים. הרב יעב"ץ בסידור "עמודי שמים" (דף נ"ז) כתב: "ודין נישואין ותספורת שווה בכולן, ושניהם מותרין במקום מצווה כל דהו". וכן נהגו במצרים, וכמו שכתב מהרי"ט ישראל במנהגי מצרים (סי' תצ"ג): "ופה מצרים בסיבה כל דהוא נושאין, כגון שלא קיים מצוות פריה ורביה או אין לו מי שישמשנו וכיוצא, בתנאי שלא ירבה בשמחה"... ובעל "עקרי הד"ט" (סי' כ"א אות ז') כתב שבספר "דגול מרבבה" דן את הדין והתיר בשעת הדחק לעשות נישואין בין פסח לעצרת, וכן כתב פתחי עולם (סי' תצ"ג) בשם "ישועות יעקב" שלמי שלא קיים מצוות פריה ורביה מתירין.

אולם מצינו כמה פוסקים שכתבו שלא לישא כלל בימי הספירה, בין קיים מצוות פריה ורביה ובין לא קיים. ובכללם הרשב"ש (סי' תרפ"ב), הב"ח והכנסת הגדולה (סי' תצ"ג), זרע אמת (ח"א סי' ס"ח), שבות יעקב (ח"ב סי' ל"ה), וכתב שפעם היקל חכם בעניין הנישואין כנגד המנהג ולא עלה זיווגם יפה.

ובעל "פרי האדמה" (בח"א הל' תמידין ומוספין פ"ז) הביא דברי מהר"ם דילונזאנו הנ"ל, וכתב "והסכים עמו בעל פרי חדש". ובח"ג (דף מ"ח) כתב: "ועתה שמעתי כי מנהג פה עיה"ק ירושלים ת"ו למחות במי שרוצה לישא אשה בראש חודש אייר... וכעת נעשה מעשה להחמיר אפילו שהיה אלמון עם אלמנה שימתינו עד יום ל"ד"... ולא מובן למה חשש לשמועה אחר שראה את דברי בעל פרי חדש, ומי לנו גדול ונאמן על המנהג כמוהו, ובפרט שהיה מרא דאתרא פעיה"ק וכתב שכן נוהגין....

מזמנו של בעל "פרי האדמה" פשט כנראה המנהג בירושלם שלא לישא כלל עד יום ל"ד, שכן כתב החיד"א במחזיק ברכה (סי' תצ"ג): "והגם דמהר"ם לונזאנו והפרי חדש שרו לישא למי שלא קיים מצוות פריה ורביה, וטעמן ונימוקן עמן, מ"מ פשט המנהג שאין נושאין כלל עד ל"ד"

הואיל וכל עיקר הטעם הוא משום אבילות ישנה שבמנהג בעלמא יסודה, והרדב"ז מהר"מ די לונזאנו, הפרי חדש ועוד כמה אחרונים התירו לישא למי שלא קיים פריה ורביה, וכן היה המנהג הקדום בירושלים ובכמה קהילות – נראה לעניות דעתי שמי שמורה לישא למי שלא קיים פריה ורביה, אין מזיחין אותו.

ולעניין התספורת. הנה הרדב"ז כתב בתשובתו הנ"ל: "אנא עבידנא עובדא בנפשאי ואני מסתפר כל חדש ניסן וראש חדש אייר, וכן נהגו ברב העולם. והטעם כיון שהן אסורין בהספד ותענית אין אבילות זאת שהיא תלויה במנהג נוהגת בהן... תו איכא טעמא דאיכא צער בגידול השיער למי שרגיל להסתפר..."... והחיד"א שם (יוסף אומץ, סי' מ') הביא גם מה שכתב מהר"י קשטרו בתשובותיו (אהלי יעקב, סי' צ"ח), וכתב: "ושניהם המלכים אמור טעמא דיש צער בגידול השיער. והם ז"ל דברו בקהילות טורקיא"ה שהגלוח הוא שער הראש בלבד. והדברים קל וחומר בערים האל שנהגו לספר זקנם במספרים או בסם, דוודאי גדל צערם מאד"...

לדעת היעב"ץ מותר להסתפר במקום מצווה כל דהו וכנ"ל. וכן התירו לבעלי ברית להסתפר לכבוד המילה, שבכללם המוהל והסנדק, וכמו שכתב הפרי חדש בשם מרן הב"י בסי' תקנ"ט. וכתב עוד הפרי חדש דאם המילה בשבת מותרים להסזתפר יום ה', שבעניינים אלה הלכה כדברי המיקל מכולם... וראיתי להגאון מהר"ח פאלאג'י בספרו "מועד לכל חי" (סי ו' דף ל"ו) שכתב שבעירו יש משפחות שנעשה להם נס ביום ח' באייר ויש משפחות שנעשה להם נס ביום י"א בו, וקבעו להם ימים אלה פורים ומסתפרים בהם.

המורם מכל האמור: יום נס שאירע בימי הספירה, יש להתיר להינשא ולהסתפר בו. באשר ליום העצמאות: הנה אמנם היתה צפייתנו כי התקומה המדינית תתלווה בגאולה רוחנית, שהנהגת המדינה וארחות חיינו יהיו מושתתים על עיקרי היהדות וערכיה, ולא זכינו לכך. אולם עניין זה אין בו להעיב על שמחת התקומה כשלעצמה, משום שהליקויים עשויים הם לחלוף, ותפילתנו כי יזכנו השי"ת לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב.