האם יש תוקף הלכתי לצו בית משפט המורה שהילד המאומץ יהיה יורשו של המאמץ?

שאלה

ירושלים, כ"ב בתמוז, תשט"ז, 1 ביולי, 1956

לכבוד, הרב הראשי, ראשון לציון, ר' יצחק נסים, הרבנות הראשית ירושלים

אדוני הרב,

בהמשך לשיחתנו מיום אתמול בבית שר הדואר, הד"ר בורג, אני מתכבד לחזור בזה על השאלות, נושא שיחתנו:

האם מוסמך בית דין להעניק בצו־אימוץ זכות לילד המאומץ ליטול בירושת המאמץ, כאילו היה בנו שנולד לו?

האם יכיר בית דין הדן לפי דיני ישראל בזכות הירושה של ילד מאומץ, לאחר שבית משפט מחוזי קבע בצו האימוץ שזכות זו תהיה לו, למאמץ?

אחזיק טובה לכת"ר יואיל בטובו להשיב לי על השאלות הנ"ל.

בכבוד רב ובהוקרה, ש.ז. חשין מ"מ נשיא בית המשפט העליון

תשובה

כ"ה תמוז תשט"ז

לכבוד ד"ר ש.ז. חשין מ"מ נשיא בית המשפט העליון ירושלים

ד"ר חשין הנכבד,

הנני מתכבד להשיב על שאלותיו בסוגית אמוץ ילדים, ועל ראשון ראשון.

דין הוא שרשאי אדם לעשות בנכסיו כטוב בעיניו וליתנם במתנה לכל שירצה, כשהוא בריא ע"י קנין וכשהוא שכיב־מרע אף שלא ע"י קנין. אלא שרשאי הוא לעשות זאת בלשון מתנה ולא בלשון ירושה. שהלכה מפורשת ומוסכמת היא שאין אדם יכול להוריש מנכסיו כלשהו למי, שלפי חוקי התורה, אינו "יורש".

הלכה זו נפסקה בש"ס ובפוסקים¹¹ והרמב"ם¹² מסכמה כך: "אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו... לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט. לומר שחוקה זו לא נשתנית ואין התנאי מועיל בה. בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב־מרע, בין על פה ובין בכתב – אינו מועיל".

footnotes: ¹¹ בבלי ב"ב קכו ע"ב, הרי"ף שם נה ע"ב, טור ושו"ע חושן משפט סי' רפא סע' א, וסע' ז. ¹² פ"ו הלכות נחלות ה"א, וה"ה.

ברור, איפוא, שאין בית־דין מוסמך ליתן צו המנוגד להלכה. הפתרון לשאלה זו הוא שבצו האימוץ לא ישתמשו בלשון ירושה אלא בלשון מתנה, כגון דא: הילד המאומץ יקבל במתנה חלק מירושת המאמץ כאחד מבניו.

מהאמור לעיל יש להסיק ברורות שאין בית־דין, הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו־אמוץ, שבו ניתנה זכות ירושה למאומץ ע"י בית משפט מחוזי. העומד בסתירה לחוקי התורה.

אמנם יש מן הפוסקים אשר דנו בשאלה זו מן הטעם של "דינא דמלכותא דינא"¹³. אך מסקנתם היתה שאין להתחשב במקרה דנן בטעם זה. ראה שו"ת "גבעת־עולם" סי' י"ז¹⁴.

footnotes: ¹³ ראה ב"ק קיג ע"א, והרמב"ם פ"ה גזלה ואבדה הי"א, והט"ו. טור ושו"ע חו"מ סי' שסט סע' ו וסע' ח. ¹⁴ ראה שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קט הובא בב"י חו"מ סוף סי' כו, ובש"ך שם סי' עג ס"ק לט.

כמובן כל השקלא וטריא הזאת אין לה ענין במדינתנו כיום, שכן הכלל הזה אינו יכול להיות מחייב במדינה שיש בה שלטון יהודי רבוני וששופטיה אינם שופטים לפי דיני ישראל¹⁵.

footnotes: ¹⁵ ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרלז, וח"ב סי' קלד, אנציקלופדיה תלמודית כרך ז עמ' שז.

לפיכך, אין בית־דין הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו אמוץ כזה.

בכבוד רב ובהוקרה,

יצחק נסים