LaKelal VeLaPerat, Volume I, 5 The Status of Women
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ייבום על מנת לגרש למחר
מתוך פסק דין של בית הדין הגדול'
ב"ה ירושלים, כ"ב באדר ב' התשי"ט
כב' בית־הדין האזורי הסתמך בפסק־דינו גם על מה שכתב הרדב"ז בישנות [חלק ד] סי' ק"ט שרוב רובם של הפוסקים סוברים שמצוות יבום קודמת, והעלים עין מתשובת הריב"ש סי' ש"ב אשר תוכנה הביא מרן בב"י סי' קס"ה שכתב: כשהיבם נשוי לכולי עלמא מצוות חליצה קודמת דהא קיימא לן שנותנים לו עצה ההוגנת לו וכו' מה לך וכו', ובוודאי שבכגון זה מצוות חליצה קודמת שאם מצוות יבום קודמת איך ישיאו לו בי"ד עצה לבטל מצוות יבום הקודמת? אלא ודאי כל שיכניס קטטה לתוך ביתו אם מיבם, מצות חליצה קודמת. ומנה לנשוי שיש לומר דמצוות חליצה קודמת לכולי עלמא שאין לך מכניס קטטה לתוך ביתו כמו נושא אשה על אשתו. וא"ת יגרש אשתו הראשונה וייבם את זאת, הרי קשין גרושין, כמ"ש בסנהדרין דף כב: בא וראה כמה קשין גרושין שהרי התירו ליחד ולא לגרש וכל שם באשתו ראשונה שאפי' מזבח מוריד עליו דמעות.
ובתשובת אה"ע דף ק"מ כתב מרן: "איברא, דבגלילותינו אנו תופסין להלכה דמצות יבום קודמת כהרמב"ם, שהוא מאריה דאתרא, מכל מקום בנדון זה שהיבם נשוי אשה, אפי' להרי"ף והרמב"ם וההולכים בשיטתם מצוות חליצה קודמת וכמ"ש הריב"ש", ובסוף דבריו כותב מרן: "ואם יש מי שלבו נוקפו מלהסכים לנדותו לחלוץ, לפחות ראוי להסכים בקבלת חרם להבדל ממנו עד שיחלוץ". וברור שזה אפי' שלא נשבע שלא לישא אשה על אשתו שהרי כתבו הטעם שלא יכניס קטטה לתוך ביתו ולא הזכירו מהשבועה.
ואעפ"י שמדברי הריב"ש עצמו בסי' א', והביאו מרן בב"י שם, מוכח שאם יכול למיקם בסיפוקייהו מצוות יבום קודמת, ונראים דבריו כסותרים, כפי שכבר עמדו על כך האחרונים. ויישבו דבריו שהוא מצריך תרתי בכדי שתהיה מצוות חליצה קודמת: נשוי ושאי אפשר לו למיקם בסיפוקייהו, הנה נראה שבנידון זה שלפנינו הוא גם כן לא מצי למיקם בסיפוקייהו ושגם מטופל בבנים. ועיין "משפט צדק" ח"ב סי' ע' שכתב שאף לפי מה דמשמע מדברי הריב"ש בסי' א' היינו ביכול לזון כל אחת בבית מיוחד לה לבדה.
אמנם בתשובת "מגיד מראשית" סי' ד – ה כתבו שכל זה הוא דווקא כשהיבמה אינה רוצה ביבום, אבל אם גם היא רוצה להתיבם, שוב אמרינן דמצות יבום קודמת. וכ"כ בתשובת "אשדת הפסגה" סי' י"ד ע"ש. וכאן כפי המבואר בדברי הבי"ד כבר הביעה היבמה את רצונה להתיבם. הנה בתשו' "צל הכסף" ח"א סי' י"ג דף פ"ג ע"ג השיב על דבריהם "דהא טעמו של הריב"ש מהש"ס משום מכניס קטטה לתוך ביתו, וא"כ אף שהיבמה מסכימה, מכל מקום כשאשתו אינה מתרצית עדיין קטטה במקומה וכו'. ולא עוד אלא דאף אם שתיהן דהיינו אשתו ויבמתו מרוצות מוכח מדברי הב"ש בסי' א' ס"ק י"ח דאינו רשאי ליבם ע"ש שהאריך. וכאן לא שאלו ולא דרשו אם האשה מסכימה.
אלא שכל זה אינו עניין למקרה שלפנינו באשר היבם הלזה רוצה לייבם היום ולגרש למחר כדי להחלץ מהחליצה מפחד של סכנה כביכול.
הרדב"ז בתשובותיו ח"א סי' תנ"ז אסר לעשות כן שנמצאת בעילתו בעילת זנות כמו שמתייחד עם אשתו ודעתו לגרשה. וכן כתב בשמו ה"פרי אדמה" ח"ג בפ"א מה' יבום וחליצה. אמנם בעל "אדמת קדש" בח"א סי' נ' האריך להתיר לעשות כן, אולם לבסוף כתב: "כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה שנראה בעיני זר הדבר לזלזל בבנות ישראל". ועיין "ויאמר יצחק" ח"א סי' קפ"ה ועוד. בכל אופן אין מן הראוי לנהוג כן בארץ.
ועצם הפחד מחמת סכנה כביכול הוא פחד שוא בלתי מבוסס, כפי שהאריכו בזה בתשובת "חיים ושלום" ח"א סי' ל"ח ו"שדה חמד" מע' חליצה סי' א' אות ל"ח ו"פתחי תשובה" בסוף סדר חליצה.
לבסוף ברצוני להעיר על פיסקה בפסק־הדין בה נאמר: "לאור כל זה ואחרי התייעצות עם הראשל"צ הרב הראשי רבי יצחק נסים שליט"א החלטנו ופסקנו להתיר ליבם וכו'". לא ברור לי על מה הסתמך כב' ביה"ד באמרו דברים אלה; מה שידוע לי הוא שבשיחתי עם אב ביה"ד אמרתי לו, לאחר ששאלני, כי בארצות צפון אפריקה נוהגים לייבם בדרך זו, ואין להבין מדברי אלה כי דעתי היא שכן יש לנהוג בישראל.
ב"ה ירושלים, כ"ב באדר ב' התשי"ט