מחאה נגד נישואי תערובת

שאלה

ב"ה ט אדר התשל"ב 24/2/72

לכ' מ"ע האדמו"ר הרה"ג מעו"מ סוע"ה סבא דמשפטים מרן הרב הראשי לישראל והראש"ל כקש"ת מוהר"ר מהר"י נסים שליט"א ת.ד. 7525 ירושת"ו

נחוץ מאד מאד

אדמו"ר שליט"א

אחדשכת"ר ביראת הכבוד והדרת קדש, במרירות לב ועגמת נפש, איעול בלי בר להגיד למני"ר שליט"א על הפרצה הגדולה שנפרצה "בזמן האחרון" בחומת קהל עדתנו.

בחורים ובחורות משופרי שופרי אמידי העדה התחתנו ועומדים להתחתן עם נכרים ונכריות באין מפריע.

המכאיב ביותר אשר גם ההורים, אשר מלפנים היו מזדעזעים ובוכים ומבכים, נסחפים היום אחרי הבנים, ולא רק שמסכימים, אלא גם שמעיזים להזמין בפומבי את הצבור להשתתף בסעודות הוללות והתבוללות כאלה, כאשר המוזמנים ביודעים ובלא יודעים נענים להזמנה רח"ל.

ראשי הקהלות ובתי הכנסיות מר להם מר על חציפות נועזה כזו אשר לא נשמע כמוה מעולם, ואשר עלולה להמיט שאון איום ונורא על טהרת המשפחה לכל שכבות העדה, אם בארזים וכו'.

ובכן מבקשים בכל מיני בקשה מהדרת קדש"ת שליט"א כי יואיל בטובו וחסדו לעמוד לימיננו לשלוח פרסום להוכיח את העבריינים על כל האמור, ולאסור אסר בגזרתא דאורייתא על כל מי שיעיז להשתתף באשכלות מרורות כאלה, שלא ילכד ח"ו בשחיתותם.

ואשר להורים החצופים, אם יראה מני"ר לתקן ולגזור איזה גזרות להענישם, למשל שלא יכבדו אותם בעלית התורה וכו' וכו', וכל העם ישמעו וייראו.

נא גבור, יחיש נא לקדם את פני הרעה בעוד מועד, וברוח קדשו ימית יצרא דעברה ביפה שעה אחת קודם ושכרו כפול מן השמים.

המחכה בכליון עינים לתשובתו הרמתה וחותם בשמו ושם ראשי העדה.

בכבוד והערצה

ע"ה יצחק משה שחיבר ס"ט

תשובה

ב"ה. ירושלים, כ"ט באדר התשל"ב

לכבוד מעלת הרב יצחק שחיבר יצ"ו הרב לעדת הספרדים בואנוס־איירס.

שלום וישע רב,

כמהלומה קשה היתה לי השמועה על הפירצה הנוראה בחומת בית ישראל אשר נבקעה בקהילת הספרדים שבארגנטינה שהחלו בחורים מקהילתם לחלל קודש ולהתקשר עם בת אל נכר. בעקבות פשע זה עלולים הם להביא עליהם כלייה כדברי הנביא מלאכי¹⁰: "כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל־נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב". וכתב הרמב"ם¹¹: "הנה למדת שזה כאלו התחתן לע"ז שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ה' ועון זה יש בו נזק והפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן העריות בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב, אע"פ שהוא ממזר, והבן מן הנכרית אינו בנו שנאמר¹²: "כי יסיר את בנך מאחרי" מסיר אותו מלהיות אחר ה' ולמעול בו".

footnotes: ¹⁰ פ"ב, יא-יב. ¹¹ פי"ב מהלכות איסורי ביאה ה"ו-ח. ¹² דברים ז, ד.

לא די בפשע הבנים שנטמעים בגויים, אלא שלפי השמועה יש הורים שלא בלבד שאינם נחרדים מבגידת בניהם ואינם עושים כל מה שצריך כדי להניא אותם, אלא אף מעודדים אותם בכך שעושים להם בכספם מסיבות חתנות ומשתתפים בהם כאילו השמחה שרויה במעונם. ולא צופים לאחריתם, ומתעלמים מאזהרת תורתנו הקדושה¹³: "לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך", וכן מפורש בעזרא¹⁴: "ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארצות ואת בנותם לא נקח לבנינו". בכך נעשים ההורים מעודדים לטמיעת בניהם.

footnotes: ¹³ דברים ז, ג. ¹⁴ נחמיה י, לא.

נוהג היה בקהילות ישראל שפרנס על הציבור, אם אחד מבני משפחתו היה יוצא לתרבות רעה וכל שכן אם נשא גוייה, אף־על־פי שמחה ועשה כל שבכוחו להניאו, היה פורש מתפקידו ונכלם. ואלה שמשלימים עם התועבה הזאת ראוי שהציבור יימנע מלכבדם הן במשרות הקהל ובמוסדותיו והן בכיבודים אחרים. אסור לו לציבור להחשות, שאם לא ימחה ויתנגד גם למעשה ההורים, נמצא שהוא משלים עם מעשיהם ומעודדם¹⁵.

footnotes: ¹⁵ ראה הרמב"ם פ"א מהלכות מלכים ומלחמות ה"ז, ספר החינוך מצוה תצז, הרמ"א בהגה חו"מ סוף סי' לז, שו"ת חתם סופר ח"ו סי' מט, שו"ת ציץ אליעזר ח"ג סי' כט פ"ב, שו"ת יבי"א ח"ו חו"מ סי' ג.

אין דבר ששומר על קיום האומה והאמונה כמו טהרת המשפחה והשבת. ואם גם שני אלה לא תאחזו בהם ותקיימום בכל תוקף, אסור לפתוח פה לשטן ולומר מה יקרה חלילה לאחינו שבגולה.

ואתם רבני הקהילות ופרנסיהן, עליכם המצווה מוטלת לעמוד בפרץ ולא לשקוט ולא לנוח למנוע פירצה נוראה זאת. ה' הטוב הבוחר בעמו יגדור בעדכם פירצה זאת ויחזק ללב אחינו שבגולה להיות נאמנים בבריתו עד שיקבצם ויכנסם ב"ה בקרוב לארץ חמדתו ולא נתערב בגויים ולא נלמד ממעשיהם עוד.

ולקראת חג חירותינו אאחל לכב' ולכל אשר לו ולכל עדתו שתזכו לחירות שלימה משיעבוד המלכויות ומנהגיהן ואת חג המצות תחוגו בדיצות ובשובע שמחות ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות.

בכבוד רב,

יצחק נסים