גיור ילד המאומץ על ידי יהודי

שאלה

ב"ה, ב' מרחשון תשכ"ג (30.10.1962)

לכ' הו"מ הרה"ג מעו"מ סוה"ר, הראש"ל והרב הראשי לישראל, ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, מני"ר כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א

אדמו"ר שליט"א,

אחדשו"ט בכה"ר כיאות להדרת כת"ר יר"ה, אותותי אלה לבשר למני"ר כי תלי"ת דברי ההתעוררות שהואיל בטובו לשלוח בקול קורא בקשר לאמוץ ילדים בארגנטינה עשו רושם הדרוש, ובשבוע הזה נגש אלינו אחד מגדולי אמידי העדה בבעיא דלקמן:

מר עזרא טובל בתור אפוטרופוס חוקי לבן ובת מגזע הג' ר"י אלחנן זיע"א הציע לו לאמץ אותם.

הבן בגיל ה' והבת בגיל ח', יתומים מאם ואב, עד היום הם מתאכסנים בבית יהודי דתי וכשר, ומתחנכים בת"ת חרדי טהור, אך מפעם לפעם מבקרים לשבועות ימים אצל מיודעים לא דתיים. אֵם אמם היתה נכרית.

מכיון שכאן לא מגיירים נתחייב המאמץ הנ"ל בחת"י להסיעם לא"י באיזה זמן שיהיה ולגיירם בפקודתו של הראש"ל מני"ר שליט"א, ועוד נתחייב במכתב הנ"ל להמשיך בחנוכם הדתי הן מצד הלמודים והן מצד שמירת המצות בשבת ומאכלות וכו' וכו', הבת פקחית ויש בה דעת לבוא ולתבוע גיירוני אך הבן קטן הוא עדיין.

והנה כמובן שאין בידנו לשכנע את המעוניינים לדחות האמוץ עד שיגדלו קצת הילדים כי לא ישמעו לנו, יען כי האפוטרופוס והמאמץ לא איכפת להם כ"כ, ואין להם כל מושג מעניינים כאלה ודעת לנבון נקל, ולא עוד אלא שאם לא תסתייע מלתא בהאמוץ הנ"ל, האפטרופוס שהילדים נמצאים כעת תחת רשותו ימציא להם כל מי שהוא מאיזה סוג שיהיה וימסרם לידו היות והמענין לו ביותר הוא רק להמציא נחת רוח להילדים בחיי שעה, ואם אמרנו שיתחיל האמוץ מהיום ע"י האיש הנ"ל ע"מ שהגיור יהיה כשיגדלו הנערים, חוששני שמא ברבות הימים יוזנח הדבר, ובכן אמרתי לשאול חוות דעת כת"ר בזה אם יסכים לגיירם מעכשיו או לא.

האמנם שמדברי השו"ע ביו"ד רס"ח ס"ז משמע שאין מגיירים לכתחלה את הקטן על דעת בי"ד בלבד אא"כ בא להתגייר מעצמו או אם אמו מביאתו, ובישכיל עבדי ח"ד כ"א הוסיף להחמיר דאפילו בדיעבד לא מהני הגיור אם עשו זה הבי"ד מעצמם, והסתמך בזה על התוי"ט קדושין פ"ג מי"ג שעקרו מהתוס' כתובות מ"ד ד"ה הגיורת, ולפי דברי הבה"ג ורש"י כתובות י"א כפי הבנת הב"י יו"ד שם דאפילו בא מעצמו אין מקבלין אותו עד שיבוא אחד מהוריו עמו, מ"מ עינא דשפיר שכמה ראשונים פסקו דאם בי"ד עשו מעצמם מהני, ולהרמב"ם אפילו לכתחלה מגיירים ע"ד בי"ד לבד, ואפי' אם היה הגיור בעל כרחו של התנוק ג"כ מהני בדיעבד וכאשר נבאר, שהרי הרמב"ם בפי"ג מאסורי ביאה ה"ז והרי"ף בפ' החולץ וסמ"ג לאוין קט"ז והרא"ש בכתובות העתיקו הא דרב הונא בסתם ולא חלקו בין בא מעצמו ואמר גיירוני לבין אם בי"ד גיירוהו מעצמם, משמע דאפילו לכתחלה מגיירים ע"ד בי"ד לבד.

ופט"ו מה' הנ"ל הכ"ו כתב: הטבילוהו בי"ד (לאסופי) לשם גרות וכו' הרי הוא כשאר האסופים הנמצאים בישראל, וה"ה שם כ': דברים פשוטים הם שכבר נתבאר פי"ג שגר קטן וכו' ומתניתין דמצא בה תנוק דינא קתני כל זמן שלא הטבילוהו בי"ד אבל אם הטבילוהו גר גמור הוא עכ"ל. ומדלא תירץ ה"ה דההיא מתניתין איירי בגיירוהו בי"ד מעצמם משמע להדיא דס"ל בדעת הרמב"ם דבכל אופן מהני גיור הקטן וזה פשוט, ודברי הרמב"ם אלו העתיקם מרן באה"ע סי' ד' סל"ג יעוי"ש.

ובפ"ח דעבדים ה"כ: ישראל שתקף עכו"ם קטן או שמצא תנוק עכו"ם והטבילו לשם גר הרי זה גר, ועיין בכ"מ שם, והלח"מ כתב משמע אפילו תקפו בעל כרחו הוי גר.

והאחרונים הראו מקור להלכה זו מן הירושלמי פ"ח דיבמות ה"א: רבי חזקיה בשם רבא מצא בתוכה תנוק מושלך וכו'.

ובכ"מ פ"י דמלכים ה"ג: וכתבו המפרשים (והם דברי הר"ן מכתובות שם) דר"ה לא קאמר שיהו בי"ד מצווין לחזר ולמול את העכו"ם מעצמם אלא שאם התנוק בא מעצמו או שהביאתו אמו או שעשו כן בי"ד מעצמם מהני עכ"ל. משמע דהני ג' אופנים הנ"ל בחדא מחתא נחתי ובכלהו קאמר רב הונא דמטבילין אותן והינו אפי' לכתחלה.

וכ"כ תוס' רי"ד בכתובות שם וז"ל: פי' אעפ"י שאין לו אב ואם כגון תנוק שנמצא מושלך או ששבו ישראל קטני פלשתים בי"ד מלים אותם והם כישראלים לכל דבר.

וכתבו משם הרשב"א בשטמ"ק כתובות שפירש כן גם בדעת רש"י, וז"ל: פירש"י שהביאתו אמו ולאו למימרא דבלאו הכי לא מטבילין ליה, אלא לומר דאין בי"ד מצווין למול ולטבול את העכו"ם הקטנים מעצמן עי"ש, ורק המרדכי סוף פרק החולץ הביאו הב"י יו"ד שם ובד"מ שם אות ד' מהמרדכי סוף פ"ק דכתובות (הערה: לא מצאתי שום דבר מהענין הזה בהמרדכי הנ"ל) כתב שאם גיירו הבי"ד להקטן שלא ברצונו לא מהני.

והד"מ והב"ח משמע להו שהמרדכי והר"ן פליגי, ובאמת לא ידעתי הטעם, דהלא אפשר שגם המרדכי לא פסל אא"כ נעשה הגיור בעל כרחו של הקטן, אבל אם הקטן לא מיחה ולא תבע גיירוני אפשר דגם המרדכי מודה דמהני. ואולי שהד"מ והב"ח דייקו להו מראשית דברי המרדכי שכתב דאיירי שאמר גיירוני ומשמע להו הא אם לא אמר הכי אינו גר.

ושמא יש לומר עוד שמשמע להו להרמ"א והב"ח שהר"ן שהכשיר הגיור בכל אופן הכשיר ואפילו בעל כרחו של תנוק, וכדברי הרמב"ם הנ"ל בהלכות עבדים, ומלתא דסברא היא דהא אין לך תנוק שאינו מבעט וצווח ובוכה בשעה שמלין אותו ואפילו הכי הכשיר הר"ן בשמלו אותו בי"ד מעצמם וע"כ משום דס"ל דאפילו בעל כרחו מלין אותו שזכות היא לו.

ואי לאו דמסתפינא אמינא שבמחילה רבה מכ"ת של התוי"ט דגם תוס' כתובות הנ"ל ס"ל דדוקא לכתחלה אין מגיירים אותו בלי שיתבע הוא מעצמו אבל בדיעבד מהני אפילו אם גיירוהו בי"ד לבד. והשתא ניחא מאי דנקטי התוס' בלישנייהו דאין סברה שיטבילוה על דעת בי"ד, וכלומר הגם שבדיעבד מהני הגיור על דעת בי"ד, מכל מקום כיון דלכתחלה לא מגיירים אלא בתביעת הקטן, וזו פחותה מבת ג' ואין בה דעת לתבוע, אין סברה שהבריתא תנקוט אופן גיורה שנתגיירה לבדה בלי אמה ובלי תביעתה ג"כ ורק על דעת בי"ד ובדיעבד.

אבל אם איתא דס"ל להתוס' דגם בדיעבד לא מהני הגיור כלל, א"כ מאי אין סברה דקאמרי והלא טפי הוה להו למימר דאין מציאות לגיור זה הואיל ואינו מועיל כלל בלי תביעתה.

ודוחק לומר שכונתם דאין סברה לומר שפחותה מבת ג' תתבע מעצמה להתגייר ויטבילוה על דעת בי"ד, כי אין זה במשמע דבריהם כלל.

ובכן כיון שמצינו שהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש והר"ן ותוס' רי"ד והרשב"א גם בדעת רש"י כלהו ס"ל שאם גיירוהו בי"ד מעצמם מהני וגם מרן העתיק לההיא דאסופי באה"ע סי' ד' שאם הטבילוהו הבי"ד הרי הוא גר ובכ"מ מלכים פ"י הנ"ל לא העיר שיש חולקים על המפרשים הנ"ל (שהם הר"ן וסיעתו) וגם דברי המרדכי הנ"ל אפשר לפרשם באופן הנ"ל, א"כ נשארו התוס' הם כסברה יחידאה נגד כל הני רבוותא ובודאי כרבים פוסקים ומהני הגיור בדיעבד ומה גם שאפשר לומר שגם התוס' לא נתכונו לפסול בדיעבד וכאמור לעיל.

ובכן נא לשקול הדבר ברוחב דעתו האם כדאי לחשוב בעיא זו כבדיעבד מטעמים הנזכרים ולגיירם מעכשיו אם לא? נא להחיש תשובתו הרמתה לדעת מה יעשה ישראל ושכמ"ה. ובסוף אבקשה נא מכת"ר להודיעני איך נהגו לפסוק בא"י בענין התספורת לשמועה רחוקה על אב ואם, האם מצריכים גערה אחרי השלשים או בגערה לבד?

המחכה להשתעשע בדב"ק ביפשא"ק [בדברי קדשו ביפה שעה אחת קודם] ומבקש סליחתו על כל הטרחות שמטריחו מדי פעם בפעם, ויוצא בשלום מן הקדש ביהי רצון שכסא תורתו ירום ונשא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל בהשקט ובטחה אמן.

ברגשי כבוד והוקרה,

ע"ה, יצחק משה שחיבר ס"ט

ב"ה, י"ד כסלו תשכ"ג (11.12.1962)

לכ' הו"מ הרה"ג מעו"מ סוה"ר, הראש"ל והרב הראשי לישראל, ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, מני"ר כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א

אדמו"ר שליט"א,

אחדשו"ט ביראת הכבוד כמשפט לאוהבי שמו, הנה מיום ב' מרחשון כתבתי למני"ר לשאול חו"ד הרחבה אודות גיור קטן, ועד היום לא זכיתי לכל תשובה, והיות כי הדבר נחוץ יען כי בית המשפט הממשלתי אישר כבר את ספוח הילדים, ובכן אחלה נא עוד פעם פני"ק שיואל בטובו להחיש בתשובתו הרמתה לדעת פשר דבר ושכמ"ה.

מט"ז תמוז תשכ"ב כתב לי כת"ר שבדעתו לפנות אל יחידי סגולה הנקובים בשמות להיות להדרעזר לבית מדרשו, מאי הוי עלה?

בתודה רבה על העבר ובצפיה לתשובתו הרמתה הנני דשו"ט בכל הכבוד.

ע"ה יצחק משה שחיבר

תשובה

ב"ה, ירושלים, ט' בכסלו התשכ"ג

לכבוד הרה"ג וכו' כש"ת ר' יצחק משה שחיבר שליט"א הרב הראשי דק"ק ספרדים בואנוס־איירס.

שלום וישע רב,

קבלתי את מכתב כ"ת מיום ב' בחשון ש"ז.

בדין גיור קטן על דעת בי"ד כבר האריכו האחרונים בספריהם³⁵. יש שהעלו להחמיר ויש שצדדו להקל, וההכרעה למעשה בכל מקרה ומקרה ביד בית הדין שלפניו מובא הענין להחליט כפי ראות עיניו ולפי המסיבות ויש שמגיירים ויש שנמנעים.

footnotes: ³⁵ ראה כתובות יא ע"א, הרמב"ם פי"ג איסורי ביאה ה"ז, ושם פט"ו הכ"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רסח סע' ז. וראה עוד ברמב"ם פ"י מלכים ומלחמות ה"ג, ובכסף משנה שם שכתב: או שעשו בית דין מעצמן מהני. ולהר' פחד יצחק כרך ב ערך גר קטן (עד ע"ג) ובאנציקלופדיה תלמודית כרך ו ערך גרות אות ו עמ' תמה־תמו, ובמקורות שציינו שם. וראה עוד בספר “שבט מיהודה" להרא"י אונטרמן חלק השו"ת יו"ד סי' כט-לב עמ' קסא ואילך בדין גיור קטן ומאומץ וכו'.

לפיכך, וגם מחמת טרדותי המרובות איני רואה אפשרות לעת עתה לעיין ולכתוב בזה בשעה שמונחות לפני כמה שאלות שיש להן דין קדימה, בעת שאתפנה קצת ברצון רב אשוב לעיין בדברי כ"ת ואכתוב לו מה שיעלה במצודתי ולפי עניות דעתי³⁶.

footnotes: ³⁶ ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' קט, שו"ת יבי"א ח"ב אבה"ע סי' ד אות א-ב.

לעצם השאלה לכאורה נראה שהסכמת האפוטרופוס שבכוחו למסור את הילדים לאימוץ ובהצטרף לה הסכמת המאמץ עצמו וששניהם מביאים אותם לביה"ד לגיירם הרי זה לא גריע מכוחה וזכותה של אֵם שכבר נתגיירה ואח"כ הביאה הבן לגיירו, שמגיירין אותו אע"פ שאחר שנתגיירה אין לה דין אֵם, די"ל דניחא ליה במה דעבדא מי שהיתה אמו ואף כאן י"ל דניחא להו במה דעביד האפוטרופוס וכו'.

ברם טרם שנחתור למצוא סמוכין לחזוק וביסוס סברא זו, יש צורך לדעת מי מינה את האפוטרופוס, מה סמכותו החוקית על הילדים הללו, באיזה כח הוא מוסר אותם לאימוץ ומה הם תנאי האימוץ לפי חוקי המדינה. ואם הילד נימול בשעתו בחיי אמו ובהסכמתה.

בכל אופן נראה לי שתימצא הדרך לגייר גם את הילד, אִם המאמץ ירצה באמת לקיים התנאים שכ"ת הזכיר במכתבו הנ"ל אלי.

בכבוד רב,

יצחק נסים