בעניין הנ"ל

שאלה

ב"ה, ט"ז כסלו התשכ"ג (13.12.1962)

לכ' הו"מ הרה"ג מעו"מ סוה"ר, הראש"ל והרב הראשי לישראל, ונשיא מועצת הרבנות לישראל, מני"ר כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א

אדמו"ר שליט"א,

נתכבדתי היום בגי"ק [בגלילת יד קדשו] מט' לחודש שהגיע רגעים מספר אחרי כתבי את המכתב שנשלח אתמול.

ובקשר להאפוטרופוס וסמכותו וכו', הנה אבי הילדים אחרי שמתה עליו אשתו נפגע במחלת הסרטן, ובכדי שלא יפלו ילדיו בידי הורי אשתו שהיה סכסוכים קשים עמהם, מנה בערכותיהם את הא' טולידו ב"כ של מר ע. טובל ע"מ שישמע לכל שיצוה עליו מר טובל, כלומר כלפי הממשלה יהיה מר טולידו אחראי ואפוטרופוס רשמי, ולמעשה ההוראות תצאנה ממר טובל.

לפי חוק המדינה כאן, האפוטרופוס הרשמי יש לו כל הזכות שיש לאב על בניו לחנכם כמו שירצה ולמסרם לאמוץ לכל מה שייאות לו.

במקרה של אמוץ על השופט המדיני ב"כ היתומים הקטנים לחקור היטב את מצב והלכות החיים של המאמץ, וכשימצאם מתאימים לרמת החיים של המאומצים אזי יתן צו שימסרו הילדים להמאמץ לתקופה מוגבלת של ב' שנים בתור נסיון לדעת איך תהיה התיחסותם זה לזה במשך הזמן. ואם נסתיימה פרשת הנסיון לטובה, אזי יסכים השופט שהאמוץ יהיה לחלוטין. לפי פקודת השופט יזדהה המאומץ בשם המשפחה של המאמץ ויהיה כבנו לכל דבר לירושה וכיוצא.

בנידון דידן מעולם לא ידעה האם בעצמה כי כנכרית תחשב, יען שאביה היה יהודי וגם אמה י"א שנתגיירה, למרות שאין כל עדות ברורה לדבר ומובן שרק לחפות על קלונם הם אומרים כך, ולזה נשואיהם של הורי הילדים המאומצים האלה היו לפי דעתם כדמו"י [כדת משה וישראל] שנעשו ע"י ש"צ אשכנזי, ומובן כי הילד נמול בשעתו כרגיל.

המאמץ, והוא ר.ב. יו"ר קהלתנו, אמר לי עוד פעם שימלא אחרי הבטחותיו שהזכרתים כבר למני"ר, ומכל מקום לדעתי צריך לעשות כמו שאמרו ז"ל שמזהירים גם בשעת מעשה, וכאשר יעמוד מר ביגו לפני כת"ר ויתבע הגיור נחוץ מאד שילחץ עליו להתחייב בקגוש"ח ולשמור על חנוך הבנים ושמירת השבת והמאכלות וכו' בהסביר לו את הפרטים הצריכים.

ואחרי כל האמור אבקשה נא עוד פעם מהדרת כת"ר שיחיש מעשהו ככל האפשר להביא הדבר לידי גמר טוב ושכמ"ה.

ובסוף יסלח לי מני"ר להשתעשע בדב"ק, במה שנוגע לנקודת ההלכה: מ"ש מני"ר שלכאורה שהסכמת האפוטרופוס והמאמץ לא גריע מכחה של אם שכבר נתגיירה וכו'.

הנה אעקרא דמלתא יש לדון, דהרי הדבר פשוט שאין כח האפוטרופוס והמאמץ יפה יותר מכח האב בעצמו שהם באים מכחו.

ובהאב בעצמו שהוליד בנים מן הנכרית שאין מתיחסים אחריו כלל לא ברירא לן מלתא שיכול לגיירם על דעת עצמו, וכדמשמע מהכ"מ פ"ח מה' מלכים ה"ח שכ': ומ"ש אלא בי"ד מטבילין אותו וכו' והא נמי הכי הוא דאין ולד זה מן הישראלי כלל דבנך הבא מן העכו"ם אינו בנך ע"כ, וכלומר ולפיכך צריך דוקא דעת בי"ד ולא מהני דעת האב לבד.

ומה שרצה כת"ר להביא ראיה מההיא שנתגיירו וכו', הגם דנמוק זה נראה יפה בטעמו מכל מקום יש לפקפק בו: א) מנא לן למימר שנתגיירו יכולים לגייר אח"כ את בניהם על דעת עצמם, הגם שלא מצינו להפוסקים שחלקו בכך, מכל מקום לא מצאנו אינה ראיה, ואדרבה אפשר לומר שלפי סברת הכ"מ הנ"ל גם בזה לא מהני הגיור, ולכן המשנה מזכרת הגיורת שנתגיירה בתה עמה; ב) ואם תמצי לומר שהדין דין אמת, מכל מקום מצאתי שמחלקים דשאני התם כיון שההורים היו נכרים ובניהם מתיחסים אחריהם לקיים בו פריה ורביה אפילו אחר שנתגיירו הוא והם, וכדקיימא לן ביבמות (ס"ב) היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ר"י אמר קיים פו"ר, ועי"ש בתוס' ד"ה ר"י אמר, ובד"ה בני פו"ר, משום הכי מהני האי יחס דמעקרא הנחשב לבנו באמת להביאו אח"כ להתגייר.

והגם דמדין גר שנתגייר נתק ממנו היחס הזה, אבל עכ"פ אינו נחשב כמת אח"כ, להתחייב עוד בפו"ר, לא כן בבן הנכרית שאינו מקיים בו פו"ר כלל ומעולם לא היה בנו, אפשר דאין לו כל כח עליו לגיירו.

ועוד אפילו נתגייר אביו קודם, מכל מקום דעתו היה על בנו בעודו גוי לגיירו, והרי זה כאלו מסרו קודם לגירות, שהרי אין הדבר תלוי אלא בדעתו, וסתמא תלינן שכך היה רצונו גם קודם לכן, ואין צריך לבדוק אחריו, לא כן בנידון דידן.

זהו מה שנלע"ד כתבתי והריני מחכה לתשובתו הרמתה ביפשא"ק [ביפה שעה אחת קודם]. כסא תורתו נשא וגבה מאד להאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל בהשקט ובטחה אכי"ר.

הדשו"ט בהערצה וכבוד

ע"ה יצחק משה שחיבר, ס"ט

תשובה

ב"ה, ירושלים, א' דר"ח טבת תשכ"ג

לכבוד הרה"ג וכו' כש"ת ר' יצחק משה שחיבר שליט"א, הרב הראשי דק"ק ספרדים, בואנוס איירס.

אחדשו"ת,

מכתבו מיום ט"ז לחדש כסלו דנא הגיעני.

כ"ת כותב שיש האומרים כי אֵם האֵם נתגיירה. אם כך לא הוברר לי משום מה אין כב' מקבל עדות מפי האומרים זאת, וכן היה צריך לברר שאולי גם היא, אם האם, נשאת בחופה וקידושין כמו בתה. ומה טוב אם אפשר לראות גם את כתובתה. על־ידי ברור דברים אלה אולי יהיה אפשר לפוטרם מן הגיור ומן הכרוך בו.

במקרה שיימצא כי הילדים טעונים גיור כדין, איני יודע אם כדאי למהר לגיירם, שהרי, כפי שכותב כ"ת, צו האימוץ שניתן ע"י השופט הוא זמני, לתקופת מבחן של שנתיים, ואם האמוץ לא יעלה יפה לדעת השופט, הרי שהילדים יכול שיימסרו לאמוץ למשפחת נכרים. אני מעלה חשש זה משום שפרטי חוק האימוץ של ארגנטינה אינם ידועים לי, ואם קיימת הוראה המגבילה אפשרות של אימוץ בני דתות אחרות.

מכל־מקום, אם בדעת המאמץ להביא את הילדים לגיור בישראל, כפי שמסתבר מדבריו, ימסור כ"ת בידי מי שיבוא עם הילדים מכתב קצר כפי שכתב אלי במכתבו האחרון, דהיינו: שהאם החזיקה עצמה כל הזמן כיהודיה ומעולם לא ידעה כי נכריה תחשב, יען שאביה היה יהודי ויש האומרים שאף אמה היתה גיורת. נוסף לכך האם עצמה נישאת בחו"ק כדמו"י ע"י ש"צ אשכנזי והילד נימול לשמונה ככל ילדי ישראל. כן יצויין כי הוא מפקפק באמיתות דברי האומרים כי אם האם נתגיירה, לפי שלא הובאה בפניו עדות ברורה על־כך. ומשום כך מבקש כ"ת לגייר את הילדים.

אגב, במכתבו הקודם לא ציין כב' שהאפוטרופוס נתמנה ע"י האב ולכן שאלתי במכתבי מי מינה אותו. רק במכתבו האחרון הודיעני כי האפוטרופוס נתמנה ע"י האב, וממילא החלק השני של מכתבו זה אינו לענייננו, כי ברור שאם נתמנה ע"י האב לא יהא כוחו עדיף מכח האב שמינהו. משא"כ לו נתמנה ע"י האם.

והנני כותב בחפזון וחותם בברכה ובשלום³⁷,

footnotes: ³⁷ ראה הערות לתשובה קודמת.

יצחק נסים