מנהג בגדאד שביאה ראשונה נעשית לאור הנר; עונת נשיא; הימנעות מאכילת שום בפסח

שאלה

בעזהי"ת יום רביעי ו' חודש הרחמים תשט"ו בעיקו"ת ירושת"ו

שפעת שלו' וברכה וכוח"ט בספרן של צדיקים גמורים לכבוד רחימא דנפשאי הרב הגאון הגדול והמפורסם בתורה וביראת ה' היא אוצרו, אשרי יולדתו והורו, כבוד שם תפארתו כמהור"ר יצחק נסים רחמים שליט"א, ראשון לציון, הרב הראשי לישראל פעה"ק ירושלים ת"ו

ביתו וזרעו זרע ברך ד', כולם לברכה, לטובה, לבריות גופא ונהורא מעליא לאוי"ט, יכתבו ויחתמו ביום הזכרון הבעל"ט לאלתר לחיים טובים, ארוכים ומתוקנים.

דורשין תחילות שפעת שלו' הטהור ובמטותא מני' דמר שאל יהא לכבודו הרמה למשא לעיין בדברי שאני מבקש ולהשיבני תשובה מאהבה.

היות ראיתי בש"ק העל"ט בספר "בן איש חי" (שנה שני' פ' וירא בסופו) כתוב המנהג בעירו בגדאד מזמן קדמון דהחתן שנושא בתולה משמש בליל החופה שהיא ביאה ראשונה לאור הנר, אפילו הוא חכם וחסיד, בלתי שום פקפוק. והוא נותן טעם לדבר יען דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה, כי אם רק היא לעשותה כלי, ולכן אין שום חיצונים מתגרים בזה ואין כאן עונש של בנים נכפים דארז"ל, יען אותו תשמיש אינו ראוי להריון, כי ענין זה סגולי. אלה תורף דברי קדשו – ובהשקפה ראשונה השתוממתי אל המראה, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי בשום ספר ופוסק דבר זה. עוד זאת, יעוין נודע ביהודה קמא אה"ע סי' כ"ב דנשתנה הענין בזמן הזה ומתעברת אפילו מביאה ראשונה, ובשו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' ו' כתב דיפה כתב הנוב"י, ע"ש. ויעוין גם בתשו' תשורת ש"י מהדורא בתרא סי' ע"ב שהסכים לדבריהם וצל"ע.

עוד אחת לא אוכל להתעלם, יען הדבר אינו תלוי בפלפול ועומק העיון נפשי חפצה לדעת את אשר יפרש רמכ"ת, במה שכתב בתשובת חתם סופר אה"ע ח"א סי' קנ"א דעונת הנשיא פעם א' בשנה כאדחז"ל. יעוין שם – ואיה נמצא המאמר בחז"ל? – והנה ביערות דבש (חלק ב', דרוש יח') בדרשה הראשונה כשנתמנה לדרשן בק"ק פראג בתוך הדברים אמר שם על מה דאזל ראב"ע ואמליך בדביתהו ברכות, דמן הדין הי' צריך ליטול רשות מאשתו מפני שממעט בעונה, דעונת ת"ח משבת לשבת, ועונת הנשיא מבואר במס' אבות דרבי נתן דהיא מחדש לחדש מפני ביטול ביהמ"ד, וא"כ כיון שנתמעט העונה צריך ליטול רשות עיי"ש, ובהגהות מהר"ץ חיות ז"ל הביאו בשתיקה ע"ש, אמנם בספר כרם שלמה באה"ע סי' ע"ו (ומובא בפתחי תשובה שם סק"ג) כתב עליו שדבריו דפח"ח, אבל בקש באבות דר"נ ולא מצא בשום מקום אשר חפש ע"ש, ואני הדל מצאתי בספר מיכלא דאסותא (דף כ"א רע"ב) שהביא כדמות ראי' לזה ממדרש רבה פ' בא פט"ו דאסתר נמשלה ללבנה כשם שנולדה לשלוט לשלשים יום כך אמרה וכו' זה שלשים יום. וע"ש בעץ יוסף שדרכה הי' להיקרא אל המלך אחת לשלשים יום, וקא אמרה זה שלשים יום שלא נקראה עדיין, א"כ מוכרח מכאן דנעימת המלכות הי' להתראות עמה פעם אחת בחדש, וי"ל הכי נמי בנשיא עכ"ד. אבל מה שהביא החת"ס דאחז"ל דעונת הנשיא פעם אחת בשנה פלא גדול שלא הראה לנו המקום היכן אמרו חז"ל כן ואיה מקור מאמר זה וצ"ע. – נא מכבודו לחוות לי דעתו הרמה!

ואיידי דאיירינא בזה ארשום לכבודו מה שנרשם אצלי על הגליון בפרי מגדים (או"ח סי' תס"ד סק"א) במה שכתב שם: יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח, ואיני יודע הטעם למה, ומכל מקום עתה אין להקל בפני עמי הארץ, ובצינעא לתלמיד חכם אין להחמיר ע"כ. והנה מ"ש דאינו יודע הטעם, אולי משום חשש קטניות, אך מ"ש דלת"ח אין להחמיר, על זה מקשים: ממה נפשך, אם הוא בכלל קטניות גם לת"ח אסור, ואי לא לכ"ע מותר? – וזה לי ארבעים שנה ויותר כתבתי טעם על זה יען אכילת שום הוא מתקנת עזרא ב"ק פ"ב, ואם נאמר דלא נתבטלה התקנה מאכילת שום בליל שבת [עי' סידור יעב"ץ וגם הגר"א שהחזיקו בהתקנה של שום]. א"כ ניחא דע"כ אין שום בתקנה כמו קטניות דלא יכולים לבטל התקנה שתיקן עזרא לת"ח, וע"כ התיר בצנעה, זאת אומרת לדבר שבצנעה לת"ח, זה הנלע"ד בכוונת הפרמ"ג –

והנני חותם ברגשי כבוד והערצה ובברכת השנים, כנפשו הרמה ונפש ידידו עוז קשור בכל לב לנעימת חבת קודש אהבתו – אסקופה הנדרסת תחת רגלי ת"ח ועובדי ה' בתמים

ישראל וולץ

תשובה

ב"ה כ"ב אלול עש"ק נצבים וילך התשט"ו

שלום וישע רב וכוח"ט לאלתר בספרן של צדיקים גמורים לכבוד ידיד נפשי עוז הרב הגאון המפורסם קופת הרוכלין כש"ת כמוהר"ר ישראל וולץ שליט"א.

ידידי הרה"ג,

מעומס העבודה המוטלת עלי לא יכולתי לצערי לענות לכת"ר על מכתבו מיום ו' לחדש זה בעתו. ואף עתה נאלץ אני להשיב לכת"ר בקיצור, ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

א. בדבר הערת כת"ר על דברי ספר "בן־איש חי" סוף פ' וירא, אשר כתב להליץ על המנהג שנהגו בבגדד מדורי דורות, אחד חכם ואחד תם, לשמש בליל החופה שהיא ביאה ראשונה לאור הנר, לפי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה. על זה העיר כת"ר ממה שכתב הגאון ה"נודע ביהודה", אה"ע סי' כ"ב, שבזמן הזה אין לומר שאינה מתעברת מביאה ראשונה, מן הטעמים שיתכן שהערה בה ולא גמר את ביאתו בפעם אחת, ובין כך השיר את בתוליה ולא הרגיש ולבסוף בעל. וכן יתכן שמא מעך ומשמש קודם ביאה ולא הרגיש בהשרת בתולים.

לע"ד איני רואה מדברים אלה של הנודע ביהודה שום תימה על דברי הבא"ח, דלפי מנהג בגדאד – אין מקום לחששות אלה⁶⁹. ואם היה קורה כן, אין הכי נמי דהיה נזהר מלשמש לאור הנר.

footnotes: ⁶⁹ ראה במילואים שבסוף אוצה"פ כרך ט עמ' קלב שהביאו תמיהת השואל, ובספר טהרת הבית ח"ב עמ' תקיד הע' ז באורך. ובספר דרכי טהרה פכ"ב סע' לז עמ' 278 כתב: אך אין נוהגים בהתר זה כלל וכו' עי"ש.

ב. מה שהעיר כת"ר על דברי הח"ס, אה"ע סי' קנ"א, אשר כתב דעונת הנשיא פעם אחת בשנה וכו' – הנה לע"ד, רחוק מלהעלות על הדעת שיש יסוד להרחקה זו בדברי חז"ל. ע"כ נראה, שהח"ס כתב כן ע"פ מה שמצא כתוב ב"יערת דבש". ובעת כתבו תשובה זו, כתב הדברים ע"פ זכרונו ולא עיין בספר הנ"ל, ונדמה היה לו באותה שעה ש"יערת דבש" כתב פעם אחת בשנה. ולע"ד זה פשוט.

ג. ומ"ש כת"ר לבאר דברי הפרמ"ג סי' תס"ד: "יש נוהגים שלא לאכול שום בפסח ואיני יודע טעם למה, ומכל מקום עתה אין להקל בפני ע"ה ובצנעא לת"ח אין להחמיר". אשר עמדו על דבריו אלה כמה אחרונים. כת"ר כתב להסביר את דבריו, יען שאכילת שום היא מתקנת עזרא וע"כ אין שום בתקנה כמו קטניות דלא יכולים לבטל התקנה שתיקן עזרא לת"ח, וע"כ התיר בצנעה, כלומר לדבר שבצנעה לת"ח. אף שדבריו דברי חכמה הם, יש להשיב עליהם, דתקנת השום שתיקן עזרא היא לכל ולא דוקא לת"ח. עיין נדרים ל"א ע"א ורש"י ותוספות ור"ן שם, וע"ע הרא"ש ופלפלא חריפתא בב"ק⁷⁰, וגם מבואר בהרמב"ם בפ"א מה' כלאים ה"ח ובש"ע יו"ד סי' רצ"ז ס"ג דהשום אינו בכלל קטניות.

footnotes: ⁷⁰ פ"ז סי' יט אות י. וראה שדי חמד כרך ח מע' חמץ ומצה סימן ו אות ט עמ' 239, ובכה"ח או"ח סי' תנג אות כ, ובספר טעמי המנהגים ענייני פסח סי' תקנו עמ' רלח קונטרס אחרון אות נא. ובספר מנהג ישראל תורה ח"ג עמ' עה.

כ"ז כתבתי בנחיצה רבה ועוד אשוב לעיין בזה בל"ן.

והנני חותם בכל הדרת הכבוד כראוי וכיאות לרו"מ כת"ר שליט"א,

יצחק נסים