תפילה בבית כנסת במחנה צבאי, שיש על גביו כנסיה

שאלה

בע"ה

למעלת הרב הגדול, משיירי כנסת הגדולה, נר המערבי, מאור הגולה, נזר החכמים מאד נעלה, הגאון המפורסם לשם טוב ולתהילה, ראשון לציון כמהר"ר יצחק נסים נר"ו יאיר, וכמו השחר עלה, רב ראשי לישראל בירושלים המהוללה, תובב"א.

אותותי אלה להודיע ברום קדשו כי הנני שולח לו אגרת שקלי וטרי אליבא דהילכתא באיזה דבר תורה לשאול ממנו, (כל) [כי] ללמוד אני צריך, לחלות פניו, יראה אדוני וישפוט ככל חוקותיו וככל משפטיו, יבוא דברו בזה וכבדנוהו.

אני הוא המדבר מצעירי עבדיו מתושבי קונסטנטין (צפון אפריקה), זה לי ימים מתגורר בארץ הלזו בגרמניא בתור רב צבאי במחנה צרפת יר"ה.

וזה דבר השאלה:

היום יִוָדַע כי המלכות בונים בתי כנסיות לרבנות הצבאית לחיילים, משותפות בבניין אחד לישראלים ולנצרים. והנה כעת בונים בית כנסת אחת ובצידה כנסיה פרוטסטנטית ולמעלה בקומה העליונה כנסיה קתולית, כציור המובא תוך כתבא דנא...

נמצא בית הכנסת שלנו, עליה שעל גביו היא כנסיה קתולית, נסתפקתי אם מותר להתפלל בה או אסור? כי הנה פסק מור"ם סי' ק"ן סעיף ב': ובשעת הדחק או שיש מצות מלכות שאינם רשאים לבנות בהכ"נ כדינו, מותר להתפלל בבית אע"פ שדרין בעליה שעל גביו ובלבד שינהגו בעליה שעל גביו בנקיות כמו שיתבאר סוף סימן קנ"א.

ובסימן קנ"א סעיף י"ב פסק מר"ן: יש להזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם. ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם. הג"ה: וכל זה דווקא בבית הכנסת קבוע שנבנה תחילה לכך, אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת מותר לשכב עליו.

וכתב הרב בעל ט"ז מגן דוד (שם, ס"ק ד'): אבל בית שיחדו: נראה דכל שכן אם בשעה שבנה בית הכנסת בנה בית דירה למעלה ממנה דשרי, דהא לא הוקדש כלל למעלה. אבל תשמיש של בזיון מאד נראה דבכל גווני אסור, כגון עכו"ם או טנוף, דהא בסימן נ"ה אמרינן דאלו מפסיקים לעניין צרוף לענות אמן, אפע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, כל שכן כאן דדבר המאוס יפסיק את התפילה של בית הכנסת לעלות למעלה לשמים. על כן אין לעשות כלל בית הכנסת אם יש למעלה דבר מאוס וכו', עיין שם.

וכתב הלאה מחצית השקל (שם, ס"ק יח) על מה שכתב הט"ז במה שאירע לו בבית הכנסת וכן הביא בס' אליה רבה בשם כנסת הגדולה. עוד כתב הט"ז, דאם בחדר שעל גבי בית הכנסת יש טינוף או עבודה זרה הוי הפסק מלעלות התפילה למרום, ע"ש.

המורם מכל האמור, לפי דעת הרב ט"ז בכל גוני אסור אם בחדר שעל גבי בית הכנסת יש טינוף או עכו"ם. אם כן בנדון דידן, בבית הכנסת הזה עליה שעל גבו כנסיה קתולית, נפקא מינה אסור, לפי שהנוצרים מתפללים בעליה וְהַכְּבוּדָּה לפניהם!

או נוכל לאמר: צריך לנו לדעת אם הנצרים נקראים "עכו"ם" זאת אומרת עובדי עבודה זרה אם לא?

והנה פסק מור"ם או"ח סי' קנ"ו הלכות משא ומתן: הג"ה: ויש מקילים לעשות שותפות עם העכו"ם בזמן הזה, משום שאין העכו"ם נשבעים בעבודה זרה, ואפע"ג דמזכירים עבודה זרה כוונתם לעושה שמים וארץ וכו' ע"ש.

ופסק מור"ם סי' רט"ו הל' ברכת הפירות סעיף ב': ועונין אמן אחר העכו"ם אם שמע הברכה מפיהו. וכתב בעל הט"ז: ועונין אמן אחר העכו"ם, לפי שאין דרך העכו"ם לכוון לעבודה זרה כשמזכיר את השם. פירוש, לאפוקי כותי שאם מזכיר את השם כוונתו להר גריזים ע"ש.

וכתב הרב אשל אברהם סי' נ"ה סעיף ב': בעובדי עבודה זרה שבחוץ לארץ בזמנים אלו, דקיימא לן שאינם עובדי עבודה זרה ממש, כבהלכות ע"ז, ע"ש.

אם כן לפי דעת הט"ז שאין דרך העכו"ם לכוון לע"ז שמזכירים את השם, נוכל לאמר כשמתפללים ומזכירים את השם אינן מכוונים לע"ז, ולדעת הרב אשל אברהם שאינן עובדי עבודה זרה ממש כבהל' ע"ז – יוצא לנו מזה דמותר להתפלל בבהכ"נ הזה! ועוד כי מקום הכבודה רחוק מאד מן ארון הקודש. ועל גבי שטח בית הכנסת יש דווקא כסאות לנצרים המתפללים. זאת אומרת יש כי אם דריסת הרגל. ולענין דריסת הרגל כתב הרב אשל אברהם סי' קנ"א סעיף י"ב: ודריסת הרגל על העליא פשיטא שאין זה גנאי וכו' ע"ש.

ועוד, שהנצרים מכבדים את הבית ועושים הכל בנקיות, ולא מיקרי תשמיש של גנאי. ועוד, כי היא שעת הדחק. בעוד חדשיים יגמרו הבניין, ואני לא ידעתי בלתי היום, ואם נבוא לאסור העניין נפיק מינה חורבא. אנו נותנים פתחון פה למקטרגים בשנאת הדת. והכל לפי המקום ולפי הזמן, ורחמנא ליבא בעי. ואם באמת הדבר אסור, הדין יקוב את ההר.

זה מה שעלה במצודתי לפי דעתי החלושה, כי כעת אין לי ספרים ואני בתוך הגולה טלטולה דגברא. אחת שאלתי מכת"ר, אפו עלי בל יחרה, על אם שגיתי, או כראוי לא הגיתי. יען כי אני בטרדות הזמן עמוס, וחוסר הספרים עלי יעמוס, ואגב שיטפא פולטתו הקולמוס, ולכף זכות ידינני כנימוס.

אמרתי אשיבה ידי עוד לחלות פני מעכ"ת, יחנני להשיבני דבר על שאילתי זאת, אם מותר ואם אסור להתפלל בבית הכנסת? כי ידעתי רוח אלקים בקרבו לעשות משפט וצדקה. ואני איחל לשמוע דברו ושלום הודו. ובנשיקת ידיו הטהורות אצא בקידה וכריעה ואומר שלום.

הלא כה דברי איש צעיר ואני בתוך הגולה כאן נמצאתי בערי גרמנייא במחנה צרפת יר"ה, ח' לח' אלול ש' תשט"ו בסדר למען ייטב לך והארכת ימים.

ע"ה ר' אהרון גוזלן

תשובת הרב שלום מזרחי

ב"ה אלול תשט"ו

לכבוד הרב אהרן גוזלן שליט"א

שלום וברכה,

בנוגע לשאלתו ממעלת מרן הגאון הראש"ל הרב הראשי לישראל כמוהר"ר רבי יצחק נסים שלט"א, הנני בזה מתכבד לענות על שאלתו ולחוות דעתי בנידון זה למלאת רצון מרן הראש"ל שליט"א.

הנה בעיקר דברי הט"ז ז"ל דמדמה לה לההיא (דסי' נ"ה ס"כ), יש לפקפק הרבה. דהתם טעם הי"א מבואר במשנה ברורה (ס"ק ס"ד) כיון שהטינוף מפסיק בין העשרה ובין זה שרוצה להצטרף עמהם גורם לשכינה שאינה שורה במקומו, ע"ש, ומשום כך אינו יכול להצטרף עמהם ואפילו אמן לא יוכל לענות, כמ"ש במשנ"ב. אבל הכא בנידון דידן, דבמקום שמתפללין העשרה אין שום טינוף שם וכל בי עשרה שכינה שרייא. א"כ מנא לן לאסור ולומר שהטינוף מעכב התפלה לעלות למעלה, מאחר שבמקום התפלה עצמה השכינה שורה שם. ונראה שלזה נתכוין המשנה ברורה בסי' קנ"א (בשער הציון ס"ק כ"ב) והעיד שמנהג העולם ששוכרין בתי כנסיות לזמן בבתים תחתיים ולמעלה מהן בית דירה שמצוי שם תינוקות ודבר מאוס, ואע"ג שלפי הט"ז צריך לאסור בזה, מכל מקום נהגו העולם להקל בזה ע"ש. ועוד דדין זה (דס' נ"ה ס"כ) אינו מוסכם אליבא דכולי עלמא וכמ"ש המ"ב (שם ס"ק ס"ב) ע"ש. ועוד דדעת הרבה אחרונים ז"ל שאם המברך והעונים ברשות אחד דמצטרפין, אין העכו"ם מפסיק (ע' כה"ח בסי' נ"ה אות צ"ד), וא"כ הוא הדין בנידון זה י"ל כן, כיון דכולם הם ברשות ומקום אחד נמצאים השכינה והציבור, אין הטינוף והע"ז מפסיקין והתפלה עולה למעלה. והנה לפי דעת האחרונים הנ"ל דכשהם במקום אחד אין העכו"ם מפסיק, אין ראיה לומר (מסי' ע"ט ס"א בהג"ה) דפליגי על הי"א (דסי' נ"ה ס"כ), דהא התם מיירי שכולם במקום אחד יושבים עם הש"צ. ודוק.

מסקנא דדינא: אפילו שלכתחילה אין בנו כח להקל נגד הט"ז ז"ל, וגם שמכוער הדבר שכנסיה של ע"ז על גבי ביהכנ"ס תהיה, מכל מקום בשעת הדחק היכא שאי אפשר בעניין אחר נלע"ד בפשיטות שאפשר להקל בזה. ולכן בנדונו שהוא שעת הדחק ואי אפשר לסדר העניין בתכנית אחרת, יוכל להקל.

הצעיר שלום מזרחי.

תשובת הרב נסים

כ' באלול התשט"ו

לכבוד הרב הנכבד ר' אהרון גוזלן יצ"ו, גרמניה.

שלום וישע רב,

מעומס העבודה הרובץ עלי נאלץ אני לקצר בדברי תשובתי אל כב', אבל בלאו הכי אין העניין סובל אריכות.

בדברי הט"ז קנ"א, שציין כב', יש שפקפקו, וכתבו שדבריו אינם מוכרחים. גם את הראיה מדברי הי"א שבסימן נ"ה סע' כ', דחו, וכתבו לחלק בין אם הטינוף או הע"ז מפסיקים בין הציבור ובין מי שרוצה להצטרף עמהם, לבין אם הטינוף או העבודה זרה הם על גג בית־הכנסת. ואפילו התם בסי' נ"ה נראה דס"ל למרן השו"ע שמעצם הדין הטינוף והע"ז אינם מהווים הפסק, מדסתם תחילה. וכן י"ל מדברי הרמ"א בסי' ע"ט סע' א', דס"ל נמי שאינם מהווים הפסק. אלא דהתם רבו המחמירים, ויש שחששו גם לחומרת הט"ז, הנ"ל.

אעפ"כ, בנידון שאלת כב', נ"ל שיש לסמוך על המקילים, מן הטעמים שכתב כב', שאי אפשר בלאו הכי, ואם נבוא לאסור נפיק מינה חורבא וכו'. ומה גם שה"טינופת" אינה מכוונת ממש על גג ביהכ"נ, אלא רחוקה ומכוונת לצד אחר, ואין כאן אלא כיעור⁴⁸.

footnotes: ⁴⁸ ראה שו"ת אבני נזר או"ח סי' לב, ובספר הלכה ברורה או"ח סי' נה בבירור הלכה אות לה בשם שו"ת דברי יששכר ועוד, ובמשנה ברורה שם ס"ק סב בהבנת לשון השו"ע שכתב וי"א, ובהלכה ברורה סי' קנא בבירור הלכה אות כה עמ' שסו ד"ה והנה הט"ז, בשם שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' י. עי"ש.

ועתה הנני לברכו בברכת כתיבה וחתימה טובה, ושנת גאולה וישועה, לו ולכל ישראל, אמן.

בכבוד רב,

יצחק נסים ראשון לציון הרב הראשי לישראל

תשובת הרב אברהם משה פינגרהוט⁴⁹

footnotes: ⁴⁹ נדפסה גם בשו"ת רא"מ פינגרהוט, ירושלים תשכ"ד, או"ח סימן ב, עמ' יח-כג.

יא שבט תשט"ז

היות ונודע לנו כי המלכות בונה בתי כנסיות לצבא בבנין משותף לכל הדתות, ועכשיו בונים בית אחד אשר באגף אחד יהיה בית כנסת ובאגף השני תהיה כנסיה פרוטסטנטית, ולמעלה בקומה העליונה תהיה כנסיה נוצרית (קתולית) ונשאלתי אם מותר הדבר, דהיינו שישראלים יתפללו בבית הכנסת אשר יהיה למטה – או לא?

תשובה: הנה כת"ר מביא דברי הטורי זהב על הגה שבאו"ח ס' קנ"א (ס"ק ד) וז"ל אבל בית שיחדו וכו' נראה דכ"ש אם בשעה שבנה ביה"כ בנה בית דירה למעלה ממנה דשרי, דהא לא הוקדש כלל למעלה, אבל תשמיש של בזיון מאד נראה דבכל גוונא אסור, כגון עכו"ם או טינוף, דהא בסי' נ"ה אמרינן דאלו מפסיקין לענין צרוף לענות אמן אע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, כש"כ כאן דדבר המאוס.

וכן ראיתי בכף החיים שמביא (אות עד) שם בשם גדולים וז"ל: ומכאן תוכחת מגולה למקומות שיש סולמות שלא יעשו בגגין ההם שום טינוף ח"ו דהרי הם מעכבין את התפילה והתורה לעלות לשמים ונעשו מחטיאי הרבים יע"ש.

אמנם לפיענ"ד נראה לכאורה דהמגן אברהם חולק על דברי הט"ז הנ"ל, דהנה המ"א בסימן קנ"ד סי"ק י"ז הביא בשם תשובת רבינו אליהו מזרחי (ח"א סי' פא) וז"ל דאפילו נעבד בבית ע"ז בקבע מותר להתפלל בתוכו, וכתב המ"א ואפשר דס"ל דמחובר שאני, ואע"ג דבית דינו כתלוש, מ"מ דמי למחובר. והמחצית השקל מפרש דברי מגן אברהם (בין) [כיון] דמדינא מותר ואינו אסור אלא משום מיאוס, הקילו כיוון דדמי למחובר, וכן כתב החכמת אדם כלל פ"ד סט"ו. הרי דלפי מ"א אפילו בבית של ע"ז מותר להתפלל ולא נקטינן בה משום מיאוס לאסור. וכ"ש חוץ לבית הכנסת דהיינו על הגג.

הן אמת על דברי המ"א רבים תמהו, דהנה לכאורה הם נגד התוספות (מגילה ו) דדרשינן שם בגמרא והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי (זכריה ט,ז) אלו תרטיאות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. וכתבו שם התוספות ד"ה טרטריות וכו' י"מ בתי ע"ז ומכנה אותם טרטיות לשון חרפה וקרקסיות רוצה לומר בית הכסא בלשון ערב, וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה, אלא ודאי לשממה יהיה במהרה בימינו, ורוצה לומר בתים שמתאספים שם לועד של ע"ז ע"כ. וכן הקשה החתם סופר בתשובה סימן מ"ב חלק או"ח על דברי מ"א ומראה מקום על התוספות הנ"ל ולכן כתב דטוב להחמיר בכיוצא בזה.

והרב גדולי טהרה סימן ל"ד שעמד ג"כ על סתירה זו שבין מ"א והתוספות, תירץ דהתוס' איירי בבית שבנאו לכך אבל המ"א איירי שהיה מתחילה בית של הדיוט ואח"כ הקצוהו לע"ז. זאת אומרת שהתוס' מיירי [ב]בית שנבנה לעבוד בו ע"ז ושמשו בו ע"ז ועכשיו רוצים לשנותו מע"ז ולעשות שם מקום תפילה ומקום תורה דהיינו שאנו רוצים לבוא לגבולם ולזה לדעת התוס' אסור. אבל המ"א מיירי בבית שלא נשתמש בו מעולם לע"ז, אדרבא התפללו בו וכבר נתקדש בקדושת התפילה ועל ידי איזה סיבה נעבד בו ע"ז, אז אפילו עובדים בו עוד בקבע זאת אומרת שהם באים בגבולנו (כמו שציין המ"א בעצמו) אז לא אמרינן שהבית כנסת נתחלל ע"י כך ואין מתפללין בתוכו, רק אדרבא מצוה להתפלל בו שנית (מסכת ע"ז מד.). וכן משמע מדברי המרא"ם שכתב שם וקרא תגר על מי שרצה לומר על בי"כ שמצאו לשמ"ש מתעולל בתוכו עם נער אחד שאסור להתפלל בו. הרי לענין ע"ז ג"כ למה יהיה אסור להתפלל בו אם כבר הוקדש לבה"כ אפילו נעבד בקבע אין איסור להתפלל.

והשתא דאתינן להכי יכולין לומר דגם בין המגן אברהם והט"ז אין שום חלוקי דעות בזה, דהט"ז מדבר בבית שרוצים עכשיו לבנות לשם בי"כ ורוצים להשתמש למעלה – על הגג או על העליה – לתשמיש של גנאי כגון טינוף או ע"ז, כגון זה אוסר הט"ז משום מאוס, דהיינו להבא, אע"פ שמן הדין היה מותר להשתמש בהאי גוונא, אבל תשמיש כזה אסור. אבל המ"א מדבר בענין אחר לגמרי דהיינו בית הכנסת שכבר נתקדש בקדושת ביה"כ ועכשיו נעבד בו ע"ז, אין ביה"כ נאסר משום תשמיש ע"ז ובוודאי מותר להתפלל בתוכו, ומשום מה אתה רוצה לאסור משום מאוס בלבד, לזה אומר דדמי למחובר, היינו דהלא אין איסור אחר רק זה וגם זה אין בו אם נדמינן למחובר.

וכשאני לעצמי אחרי נשיקת עפר רגליו של הט"ז דבריו הקדושים צריכין עיון עוד, דהנה הט"ז הוציא דין זה ממה שכתב המחבר מרן מלכא בשלחנו הטהור או"ח סימן נ"ה סעיף כ', ז"ל שם: היו עשרה אנשים במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות ויש אומרים שלא יהא מפסיק דבר שאינו נקי או עכו"ם ע"כ. והנה מלבד שהרבה פוסקים תמהו שמרן המחבר מביא הדבר בשם יש אומרים (ונ"מ אם לקבעה להלכה) והלבוש לא קבע הדבר לחובה, ואחרים פסקו דדוקא ברכו לא יענה אבל איש"ר וקדושה יענה, אלא ג"כ כמעט רוב הפוסקים מפרשים דברי הי"א שכתב הש"ע עכו"ם פירושו כותי ולא ע"ז ממש וכ"כ הפרישה אות י' א"ר אות י' הפרמ"ג אות ט"ז.

והדברים האלו כנים ויש להם שורש בזהר הקדוש (פרשת משפטים קכ"ד.) וז"ל שם: זמנא חדא סליקו ישראל למחג חגא ואתערבו עכו"ם בהדייהו וההוא שתא לא אשתכח ברכתא בעלמא, אתו שאילו לרב המנונא סבא אמר להו חמיתון סימנא בקדמיתא בהאי, א"ל סימנא חמינן דכד תבנא מהתם כל אורחין אסתימו ממיא ועננא וחשוכא אשתכח דלא יכלין למהך כל אינון דסליקו לתמן, אמר להו וודאי או אית בינייכו בני נשא דלא אתגזרו או עכו"ם דסליקו בהדייכו דהא לא אתברכאן בההיא שעתא בר מאינון ישראל דאיתגזרו ובהאי את קדישא מסתכל קב"ה ובריך להון, לשתא אחרא סליקו וסליקו אינון עעכו"ם דאערבו בהדייהו וכו' ואשכחו דאינון עעכו"ם וקטלו להון, אמרו בריך רחמנא דשזיב לעמיה דוודאי לית ברכתא שריא אלא בישראל זרעא קדישא בני מהמנותא בני קשוט וכו'.

הרי דאין מדבר כלל על עכו"ם ממש רק על נכרים שמעכבים הברכה מלרד ח"ו על עלמא ואפשר שמכאן הוציאו הי"א שאם יש עכו"ם אל יענה ולכן ג"כ פסקו שאין חילוק בין איש לאשה.

והשתא דברי הט"ז תמוהים, דכאן אנחנו מדברים לענין תשמיש של בזיון ממש, ומה ענין נכרי שמפסיק היכי דהוא נמצא בין שני יהודים לכאן שכולם הם בבית אחד רק שלמעלה יש עכו"ם.

ואפשר שהט"ז רוצה לומר דאם יש עכו"ם על העליה, ממילא יהיו שם ג"כ עובדי עכו"ם וזה מעט דומה להתם שמעכבין התפילות, ועוד דלפי הט"ז אסור משום מיאוס. איך שיהיו דבריו צריכין עיון.

ועכשיו נבוא לעיין על דין תשמיש על עליית בית הכנסת דאסור להשתמש על גביו ודומה לגגו של היכל וכמו שכתב המרדכי פרק קמא דשבת וז"ל (בהגהת מרדכי רמז רכח): כתב רבינו מאיר איני יודע איסור גמור להשתמש בעליה שעל ביה"כ כמש"כ ר"י דאפילו גגין ועליות דעזרה לא נתקדשו (מעשר שני פ"ג מ"ח) מיהו יש ליזהר מלהשתמש שם תשמיש של גנאי וכו' ושמא דמי לעליות של היכל שנתקדשו עי"ש. ופסק מרן בשלחנו הטהור בסימן קנ"א סעיף י"ב וז"ל: יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי ביה"כ תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם עי"ש.

הרי לנו שאסור להשתמש בבנין של בתי כנסיות מפני שדומין לעלייה של היכל. ואעפ"י שיכולין להקשות הלא מסקנת הש"ס (פסחים פ"ז.) שלא הוקדשו גגי ההיכל וכמו שכתבו בתוס' (שבועות י"ז.) ד"ה מטמא. וכן כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ו הלכה ז) וז"ל: הגגות והעליות לא הוקדשו, לפיכך אין שוחטין שם קדשים קלים (והנכנס לשם בטומאה פטור) וגגותיהם חול לכל דבר.

אמנם יכולים לומר כמו שכתב המרדכי שמדמה הגגין של ביה"כ לעליית ההיכל שנתקדשו כמו שאמר אבא שאול (פסחים פו:) [ב]‍עליות בית קדשי הקדשים, והמרדכי מדמה הבתי כנסיות שלנו שיש לנהוג בהם מקצת קדושה כעין קדושת המקדש שאסור להשתמש בהם שמוש של גנאי.

וא"כ בנדון דידן צריכין אנחנו לעיין אם יכולין לקבוע ביה"כ אם שלמעלה על גבה אנו יודעים שישתמשו בה תשמישי גנאי ובפרט עכו"ם. ואף אם נאמר שמצד עכו"ם אינו נאסר הבית מצד שדומה למחובר וגם שהוא רשות בפני עצמו, מ"מ מצד תשמיש אסור.

אולם יכולים אנו לומר דיש לחלק בין מה שכתב המרדכי לכאן, דשאני התם שהיתה בנוייה מתחילה לביה"כ ואח"כ בנו עליה על גבה שכבר נתקדש גגה משעה שנבנה ביה"כ, אבל בניד"ד שעדיין לא נבנה רק עכשיו רוצים לבנות ובשעת הבנייה רוצים לבנותה אדעתא דהכי שיבנה עליה עלייה להשתמש, ובונים הם על תנאי זה, אפשר שמותר כדקי"ל דיכולים להתנות מתחילה בביה"כ של חוץ לארץ.

ואעפ"י דלא מהני תנאי אלא בחרבנן אבל לא בישובן כמש"כ מרן בב"י שם בסימן קנ"א סעיף י"א, מ"מ נ"ל לחלק ולומר דדוקא אם משתמש בתוכו ממש, הוא דאינו מועיל תנאו ותנאו בטיל בעודו בישובו. אבל אם רוצה להשתמש על העליה כמו בניד"ד, אזי מהני תנאי. דטעמו דמסתפק ר"מ במרדכי היא שכתב דשמא עשאום כעליות של היכל שנתקדשו, זה דוקא אם בנו סתם בזה הוא דאמרינן דשמא עשאום כעליות של היכל, אבל אם בשעת בנין התנו לבנות על גגה עליה ולהשתמש בעליה זו, אז תנאו קיים ולא נתקדש גגה ויכול לבנות על גבה כמו שירצה. וכן כתב הט"ז וחילק כן וכן כתב הרב מחצית השקל בשם מהרי"ן שם דאפילו לדעת רבותינו היינו דוקא בית בנוי מתחילה לכך דדמי להיכל וכו' וביהכ"נ שלנו יש לנהוג וכו' וכיוון שלא נבנה מתחילה לכך אינו דומה להיכל.

וכן כתב הרמב"ם בספרו פאר הדור [סימן] ע"ד, ז"ל: ותורנו הדרתו בעליה אשר על ביה"כ ובה צד אחד מכוון על ההיכל אשר בו ספרי תורה המקודשים, אם מותר לדור בבית זה וכו'. תשובה: יכול לדור בבית זה, אבל המקום אשר על ההיכל לא, ואינו יכול לישון שם ולא להניח כלי מלאכתו, אבל בשאר הבית יעשה כרצונו וכתב משה.

ולכאורה דברי הרמב"ם הם נגד מרן ב"י שאסר בסעיף י"ב להשתמש בעליה שעל ביה"כ תשמיש של גנאי כגון לשכב שם וכו', אבל לפי מה שאמרנו שאם התנה בתחילה מותר להשתמש, א"כ מרן ב"י מדבר אם לא התנה אז אסור להשתמש אבל הרמב"ם מדבר שאדעתא דהכי בנה שישתמש ולכן התיר.

ועכשיו נעיין מה שאמר כת"ר שצריכין לדעת אם הנוצרים נקראים עכו"ם זאת אומרת עובדי ע"ז אם לא? והנה כת"ר ציין דברי מוהר"ם באו"ח ס' קנ"ו, ואמנם דברי מוהר"ם צריכין עיון, ויעיין כת"ר במטה יהודה בסימן הנ"ל וימצא נחת.

וכן מה שציין כת"ר מסימן רט"ו לענין ברכת הפרות שעונין אמן אחר העכו"ם אם שמע כל הברכה מפיהן, הנה גם בזה ראיתי מחלוקת הפוסקים שכתבו דדעת הרמב"ם דאף בעכו"ם אפילו שמע כל הברכה לא יענה ודלא כהירושלמי⁵⁰, וכן כתב הב"ח וכ"כ במט"י מדהשמיט השו"ע דין עכו"ם מוכח דדינו ככותי. וכ"כ הא"ר שם דלדעת ש"ע כותי ועכו"ם אפילו שמע כל הברכה אין עונין אחריהם אמן עי"ש ויעיין בנהר שלום שם.

footnotes: ⁵⁰ כנזכר בבאה"ל שם ד"ה אם שמע ובשעה"צ ס"ק ט, ובכה"ח שם אות יד-טו.

ואמת היא שאמרו בהרבה מקומות שהגויים בזמן הזה לאו עובדי ע"ז הם. אכן אין זאת אומרת שבזמן הזה אין להם כלל דין עכו"ם דא"כ בטלת דין עכו"ם לשחיטה ליין נסך לדין יהרג ואל יעבור לגיטין ולקידושין ועוד, אלא שיש הפרש בין עכו"ם שבזמנם לעכו"ם שבזמננו שחושבים ומאמינים שיש אלוה למעלה מהן אלא שחושבין שיש שיתוף ושיש כח להגילולים להטיב או להרע או שרצון הבורא בכך זאת אומרת בשיתוף ח"ו ומתוך כך עובדים להם והם משתפים שם שמים ודבר אחר ונכרים אינם מצווים על השיתוף אבל לישראל שם שיתוף היא במיתה⁵¹, ועיין תשובת הט"ז ועיין ביו"ד קכ"ד סעיף ז, ש"ך (ס"ק יב) וט"ז (ס"ק ד). ועוד הנוצרים של זמננו יכולים לבטל, ש"מ דדין עכו"ם להם, כך כתבו כל הפוסקים⁵².

footnotes: ⁵¹ סוכה מה: ועוד, רמב"ם פי"א שבועות ה"ב. ⁵² ראה יו"ד סי' קמו סעיף ה.

היוצא מכל האמור שאם אי־אפשר באופן אחר אז יכולים היהודים להתפלל בבית המיוחד להם, כי כן משמע מדברי המגן אברהם ס"ק ד' ומדברי חיי אדם סוף כלל מ"ג ומפסק רש"ז ס"ק צ"ד דהיכא דאי אפשר בענין אחר מותר להתפלל אפילו בבית שיש בו גלולים (מלמד להועיל נ"ד) וכש"כ כאן שיש ליהודים בית מיוחד.

כך נראה לי לפי שלקטתי בספרים אבל למעשה הנני קטן ממעש לכן הנני מיעץ לכם שישאל הענין לרבנות הראשית בישראל שמהם תצא תורה.

כה דברי ידידכם הדורש בשלומכם הטוב ומתפלל שיחזירכם ה' לקהילתכם של שלום בכל אכי"ר.

אור ליום ג' לסדר והישר בעיניו יעשה י"א שבט תשט"ז, פה אלג'יר

ה"ק אברהם משה בהרי"מ הלוי זצ"ל פינגרהוט.