עליית סומא לתורה

מכתב הגרי"א הרצוג אל הגר"י נסים

ב"ה, ו' טבת תשי"ז

לידי"נ הגאון המפורסם פאר הדור וכו' כקש"ת ר' יצחק נסים שליט"א, הרב הראשי לישראל, ראשון לציון.

אני מעביר לו בזה מה שעלה בדעתי בהשקפה ראשונה בענין הסומא ועליה לתורה. כמובן, נטיתי להקל, מפאת מידת הרחמים כמובן, אקווה שכב' יסכים לדברי.

בברכת התורה ובברכת הארץ

ידידו י"א הלוי הרצוג

טיוטת תשובת הגרי"א הרצוג

ב"ה, ו' טבת תשי"ז

בענין השאלה שבאה מבומביי – סומא אם לקרותו לעלות לתורה, או לאו.

א) בש"ע אורח חיים סי' קל"ט סעיף ג' ישנן שתי דעות. הדעה הראשונה שסומא אינו קורא "לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב". ב) דעת מהרי"ל ז"ל ד"עכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ". ועיין בביאור הגר"א ז"ל שמביא ממגילה פ"ג, שסומא מתרגם, שמזה משמע "אבל אינו קורא", יעויי"ש בסימן הנ"ל.

ויש להבין למה אינו קורא? אם משום שאסור לקרות על פה, הלא לכאורה זה סותר להמפורש בתוספות בבא קמא, דף ג' ע"ב, שסומא מותר לקרוא על פה משום "עת לעשות לד' הפרו תורתך". ואם מותר לקרוא מה איסור יש בזה? אלא שהקהל לא יוצא ידי קריאת התורה, כשהקורא קורא על פה, שצריך לשמוע מפי קורא בספר תורה כשר. אך הלא כבר נהגנו שלא לבייש את מי שאינו יודע והחזן קורא לכל אדם אף לת"ח בקי. וכ"ת שזה לא הותר אלא כשאי אפשר שא"כ לא ילמוד תורה כלל, אבל בביהכנ"ס אפשר באחרים רואים. זה אינו, שכיון שהתירו לו על פה, ודאי הותר לגמרי, ומה הפסד יש בזה, כיון שאינו משמיע.

ואין להשיב שזה דבר השנוי במחלוקת בין אלה שהתוספות מביאים דעתם שם בב"ק ג' ובין בעלי התוספות, אך זה אינו, מכיון שהתוספות דוחים ואומרים שדעה זו מיוסדת על דעת ר' יהודה שסומא פטור לגמרי מכל המצוות, וכיוון שקריאת התורה בעשרה גדולים משוחררים, שלמדין מעדה עדה, ואם כי זה נאמר על הצבור, אבל מסברא אומרים שגם המהווים את המצווה הצבורית הזאת צריך שיהיו בני מצוות. ואין להקשות שא"כ קטן ייפסל והרי קטן עולה למנין שבעה ואפילו אשה, אם לא משום כבוד צבור. שזה אינו, שכשם שקטן מיקרי בר זביחה שעתיד להיות חייב במצוות וקטן מיקרי בר קידושין דאתי לכלל הוייה (גיטין פ"ה) אף כך הוא בן מצוות על שם העתיד, משא"כ סומא. כך היה עולה על הדעת לכתחילה, אבל דוחק הוא להעמיד המשנה כרבי יהודה, ועיין שו"ת דבר שמואל, להגר"ש אבוהב ז"ל, סימן י"ב, שהוכיח שאין הלכה כרבי יהודה אלא שסומא חייב בכל המצוות האמורות יעויי"ש.

וע"כ לעצם הדבר נראה לע"ד שהלכה כמהרי"ל דהוא בתראה והוא פוסק גדול ומובהק במיוחד (בעיני) [בעניני] מנהגי בית הכנסת, ועוד שבתחילה נהגו בביהכנ"ס ההוא לקרוא את הסומא לתורה, והעיקר שהרי החזן קורא בקול רם והסומא אינו אלא מברך, ומכיון שהסומא חייב בכל המצוות ודלא כר' יהודה, ודאי שהקהל יוצא בברכות שלו, ועוד שהברכות אינן ברכות על הקריאה, אקב"ו לקרוא בתורה, אלא בדרך כלל דברי שבח והודאה לה' על שזיכנו בתורה, וזה יכול הוא לברך אפילו לרבי יהודה, והקהל יכולים לענות אחריו אמן (ועי' תוס' ראש השנה דף ל"ג ע"א).

ברם הגאון הצדיק בעל חפץ חיים ז"ל פסק בשער הציון באו"ח סי' קל"ט שנכון להחמיר בפרשת זכור ובפרשת פרה, וע"כ, אם כי טעמו לא מובן לי כל כך, אבל מפני כבודו של אותו חסיד ז"ל אני מורה להחמיר (עיין חולין ל"ח ע"ב) בפרשיות הללו. ובפרט שכן כתב בשערי אפרים לענין סומא, ואולם אם זה יוכל לגרום צער לאותו סומא שאפשר שיש לו חיוב דווקא בפרשיות הללו אין לחוש לחומרא זו. איברא יש לכאורה לחוש שכבר הורה חכם להחמיר, וכבר הורו כך הבי"ד של בגדד הי"ו, אך כמדומה לי שאין כאן הדין של חכם שאסר הואיל והדין מפורש בשלחן ערוך ואין זו הוראה אלא כמגלת תענית דכתיבא ומנחא (עי' עירובין ס"ב), וכל ישראל יוצאים ביד רמ"א שהביא את המהרי"ל ז"ל, ועוד שאין לחוש מפני כבודם של החכמים המחמירים שהבי"ד הגדול של ארץ ישראל עדיף. ואחינו הספרדים הי"ו אמנם פוסקים כמרן נגד הרמ"א ז"ל, אבל כאן זוהי דעת מהרי"ל שהוא מומחה מובהק בדיני בית הכנסת ותפלה, ועוד גאונים הרבה ז"ל העומדים בשיטתו, לכן כך ראוי להורות, אם כי חכמי בגדד לא היו כפופין לו מעולם, אבל חכמי ארץ ישראל עדיפים, ועיין סנהדרין דף ה' ותוס' שם, ועיין כתובות דף ע"ה וכו' וכו'.

בהא נחתינן ובהא סלקינן שמותר להעלות הסומא לתורה אך לא לפרשת זכור ולא לפרשת פרה, ומיהו אם ברור לקהל שהזקן יסבול מזה צער או בושה, ח"ו, אין להחמיר כלל, כגון אם באותן הפרשיות הוא בר חיוב לעליה לתורה. והמקום יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות.

נ א ם, יצחק אייזיק הלוי הרצוג

מכתב הגר"י נסים אל הגר"י הרצוג

ב"ה ח' בטבת תשי"ז

לכבוד ידי"ן הגאון הגדול פה"ד והדרו כקש"ת כמוהר"ר יא"ה הרצוג שליט"א ראש הרבנים לישראל, ירושלים

מלכא לעלמין חיי!

רצוף בזה הריני ממציא לרו"מ הדר"ג מה שהעליתי מדברי הפוסקים בנדון השאלה שנתקבלה מבומביי.

מכיון שהשאלה נשלחה לכת"ר, בידו ההכרעה להתיר או לאסור.

בברכה נאמנה וביקרא דאורייתא,

יצחק נסים

בדין סומא, אם מותר להעלותו לתורה

תשובת הגר"י נסים לשאלה שנתקבלה מהודו

בש"ע (סי' קל"ט ס"ג) אין שתי דעות, ודעת הרמ"א היא כדעת הב"י ד"סומא אינו קורא", כמבואר להדיא בדבריו בדרכי משה. ועיין שם שהביא את דברי מהרי"ל וכתב: "ולי נראין דברי הב"י". ומי שהוסיף את דברי מהרי"ל בש"ע כאלו הם הגהה מהרמ"א לא עשה נכון, דאין כן דעת הרמ"א. וראיה לכך, שבש"ע עם הגהות הרמ"א אשר נדפס בחייו וסמוך לו לאחריו ליתא להגהה זו. ועיין בסי' נ"ג סעי' י"ד. ונראה שמציין המקורות בדברי הרמ"א בש"ע שחי זמן רב אחרי הרמ"א הוא הוא שהוסיף את דברי מהרי"ל כהגהה מהרמ"א והטעה בזה את הרבים, שכמה אחרונים חשבו שכן היא דעת הרמ"א והוא שהגיה את דברי מהרי"ל בש"ע, וכן עשה מציין המקורות בעוד כמה מקומות בש"ע. ובמקום אחר¹⁸¹ כתבתי ששגה גם בציון המקורות ופעמים ציין כמקור לדברי הרמ"א את דברי החולק.

footnotes: ¹⁸¹ במאמרו "ההגהות על השולחן ערוך" בקובץ "רבי יוסף קארו", בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט. וראה עוד בשו"ת אוצרות יוסף (שבסוף הלכה ברורה ח"ז) סי' ג עמ' טז שכתב שאין אלו דברי הרמ"א כלל אלא תוספת מבעל באר הגולה עי"ש עוד.

והנה בב"י שם בסי' קמ"א הביא פלוגתא בזה, והכריע כדעת הרוב לאסור, וכאמור הסכים עמו גם הרמ"א שם בדרכי משה. ועיין בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תכ"ה) שנשאל אם סומא חייב ללכת אצל אחר שיקרא שמו"ת והוא ישמע, והשיב: "תליא בפלוגתא, למ"ד סומא פטור מכל מצות האמורות בתורה – פטור גם מזה, ולמ"ד חייב – חייב גם בזו. ומ"מ נ"ל דאפי' למ"ד סומא חייב במצות, פטור מחיוב זה, דכיון דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה וזה אי אפשר בכתב, דהא אינו רואה. וכן פטרינן ליה מכל מצות התלויות בראייה אפי' שהם מן התורה כגון: לעלות וליראות ועדות (וכו'). וכ"ש דפטור מחיוב זה, דהוי דרבנן. ואע"ג דהכא אפשר ע"י שמיעה, לא מצינו דבר שיהיה פטור על ידי עצמו משום דלא שייך ויתחייב על ידי אחרים. וראיה, מהא דרב ששת הוה מהדר אפיה וגריס בשעה שהיו קורין בתורה, ואיכא מ"ד משום דרב ששת סגי־נהור היה ולא היה חייב בשמיעת התורה ומשום הכי מהדר אפיה וגריס. ומשום האי טעמא חייב בתורה שבע"פ לפי שמצותה על פה. והוי יודע דקיימא לן כמאן דאמר סומא חייב בכל מצות האמורות בתורה, חוץ מאותם שמעטו אותם בהדיא, ולפיכך מוציא אחרים וכו' ע"ש. ונראה דדעתו נמי שלא להעלות את הסומא לס"ת משום שהוא פטור מקריאת התורה אפי' למ"ד דסומא חייב במצות ואינו עולה למנין העולים לפי חובת היום. וכן משמע מדבריו בח"א סי' ט"ל, ועיין לו בישנות (חלק ד' סי' נט וקל"ה).

אולם הלבוש בסי' קמ"א כתב: "ואני ראיתי נוהגים בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין סומא לתורה כיון שיכול לקרות מלה במלה עם הש"צ וכו'", ע"ש. וכ"כ הב"ח שם וז"ל: "וכבר נהגו לקרות סומא לס"ת בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על מהרי"ל שפסק כך וכו' מיהו נ"ל דוקא סומא ת"ח אבל סומא ע"ה אין לקרותו כלל". כן הסכימו הט"ז (סי' קמ"א סק"ג) והמ"א (סי' קל"ט סק"ד) וכן העלו אב ובנו בשו"ת "מים רבים"¹⁸² (סי' ט', י') וכתבו שכן עשו מעשה חכמי אמשטרדם.

footnotes: ¹⁸² ה"ר רפאל מילדולה ובנו ה"ר דוד. אמשטרדם תצז.

ברם הכנה"ג בסי' קמ"א כתב: "ומנהגינו כמ"ש רבינו המחבר", וכן "הפרי חדש" כתב¹⁸³ ע"ד הש"ע: "וכן עיקר, וזו היא דעת הי"מ שהביא רבינו יונה בפ"ק דברכות¹⁸⁴ דהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס היינו לפי שהיה סגי־נהור ולא היה מחויב לקרות בתורה. ואין לדקדק משאר הפוסקים מדלא משנו הכי משמע דס"ל דסומא קורא בתורה, דהא הרא"ש משמע מתוך דבריו¹⁸⁵ שסומא אינו קורא בתורה וכמ"ש הב"י, ואפילו הכי לא משני הכי". וכ"כ ה"מטה יהודה" (אות א). ועיין בשאלת יעב"ץ (ח"א סי' ע"ה)¹⁸⁶ שהאריך לחלוק על המתירים וכתב: "ואולי גם מהרי"ל לא ס"ל הכי אלא מנהג הוא שהיו נוהגין בימיו ולא היה יכולת בידו למחות כמו כמה מנהגים גרועים שיד ההמון התקיפה על החכמים עשתה זאת ולא מעיקר הדין". ובסוף כתב ששמע מאנשים וכו' מעשה שאירע באמשטרדם בפני אביו החכם צבי שמיחה בכהן סומא נכבד מבני קהילתו שלא יעלה לתורה. אע"פ שהיה מוחזק בכך מכמה שנים, צוה והוציאוהו מחזקתו.

footnotes: ¹⁸³ סי' קלט סע' ג. ¹⁸⁴ ד ע"א בדפי הרי"ף בד"ה רב ששת. ¹⁸⁵ בתשובה כלל ג סי' יב. ¹⁸⁶ שם סוף ד"ה ואמינא דהך.

ועיין "פחד יצחק"¹⁸⁷ שהביא כמה פוסקים שנחלקו בדין זה והזכיר כמה קהילות שנהגו כהמקילים, וכתב נמי שחכם זכות ממנטובה אמר לר' יואל לוי שבפולניה לא רצו להסכים שיקרא בתורה אפי' זקן שראה מאורות בימיו ולעת זקנתו כהו עיניו מראות וכו', ע"ש. וראיתי עוד כמה וכמה פוסקים מתירים וכנגדם אוסרים, ולכן ראוי שכל מקום ינהג בזה כמנהגו ויש לו על מה לסמוך. ולפי הנראה ק"ק "מגן דוד" בבומבי הם יוצאי בבל שנהגו שלא לקרוא סומא לס"ת, ואם כן הוא, יש להניחם במנהגם¹⁸⁸.

footnotes: ¹⁸⁷ לאמפרונטי כרך ה ערך סומא או ע"ה (כד ע"א). ¹⁸⁸ ראה כף החיים סי' קלט אות טו-טז, שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' י אות ב, שו"ת יבי"א ח"ט או"ח סי' פג אות ז, הלכה ברורה ח"ז בשו"ת אוצרות יוסף סי' ג.

הערות הגר"י הרצוג לתשובת הגר"י נסים

ב"ה ט' טבת תשי"ז

קונטרס ב'

הערות לדברי ידי"נ הגאון המפורסם וכו' ר"י נסים שליט"א הרב הראשי לישראל וראשון לציון.

יעיין כ"ג במשנה ברורה סימן קל"ט ס"ק י"ב שכתב וז"ל: ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל, ועיין שם בשער הציון ס"ק ו' שכתב דדין זה של מהרי"ל כבר כתב הד"מ בסי' קל"ה ובסימן קמ"א שלא נראה לו וכו' אלא מפני שנהגו העולם להקל בזה "העתיקו" הרמ"א. ולפלא בעיני, שהרי כפי שכותב כ"ת אין הג"ה זו מהרמ"א וכנראה שלא בדק בהשלחן ערוך אורח חיים עם הגהות הרמ"א הראשון. ואולי יש להוסיף, כי הלא ידע הרמ"א את המהרי"ל וידע שיש גאונים ז"ל החולקים עליו ושיש מקומות שנוהגים כמהרי"ל, והיה, כמו שהוא נוהג באילו מקומות מוסיף לדברי הב"י וכן עיקר, או וכך הלכה, ממשמע ממה שלא אמר כלום, שלא עמד על זה אחר כך, אעפ"י שלא הכניס דיעה זו בפירוש.

ולמעשה אחרי שהלכה שלא כרבי יהודה אלא שסומא חייב בכל המצוות, א"כ חייב הוא בתלמוד תורה שזה היסוד של מצות קריאת התורה, ואין זה ענין למה שפוטרים אותו מכל המצוות התלויות בראייה (כמו שכתב הרדב"ז ז"ל), שגם תורה עיקרה במחשבה, לא בראיית העינים, ולכך תיקנו התרגום מפני שצריך לשמוע בשמיעת השכל, כלומר בהבנה. והתורה אסרה לקרוא אותה בעל פה, שמא יבואו לידי שבושים והוא מילתא בטעמא, וכבר משום עת לעשות התירו, ועי' תוס' ב"ק דף ג' שטעם זה שייך גם ביחיד סומא, וראיה לדבר שהיכא דמיגרס גריסי הותר על פה, וכן זה הותר למי שבאמת בקי בה על פה כגון רבי מאיר.

והעיקר הואיל והק"ק ההיא היה לכתחילה נהגו לקרוא את הסומא, ויש גם לחוש משום לעז של פסלות, ומסכן זה כבר נגוע ומוכה אלקים כי העולם חושך בעדו, וצריך להזהר מפני הכתוב "כי אתה (את) אשר הכית(ה) רדפו"¹⁸⁹, והרי זה צער גדול לאדם מישראל, כאילו הוציאו אותו מכלל ישראל, לא לקרותו בשום פעם לתורה. ומכיון שיש הרבה גאונים ז"ל הסוברים שבזמן הזה הואיל והחזן קורא, אין לחוש, דעתי בעינה עומדת שאין לחוש.

footnotes: ¹⁸⁹ תהלים סט, כז.

וכ"ג אומר שהואיל ונשלחה אלי השאלה אני יכול להכריע, ואינני מבין מה פירוש הדברים, הרי השאלה נשלחה לרבנות הראשית: ובכלל, אנחנו אין אנו ראויים להכריע במחלוקת בין הפוסקים ז"ל, אלא להגיד שכך דעתנו נוטה, והאמת היא שדעתי נוטה כדברי המקילים כמו שהעליתי בקונטרסי וכמו שהכריע כבר הגאון הצדיק בעל חפץ חיים זצ"ל.

בהא נחתינן ובהא סלקינן שמותר להעלות הסומא לתורה, ואין כאן משום חכם שאסר וכו' שלא הוסיפו חכמי בגדד הוראה אלא שנטו לדיעה אחת המפורשת בשלחן ערוך או"ח ונחלקו עליה רבים וכן גדולים. והמקום ינחנו בדרך האמת בתורה דכתיב בה אמת.

מה שהביאו ראיה מרב ששת דהוה מהדר אפיה לפי שפטור משמיעת קריאת התורה, אני איני כדאי להכריע, אבל ממה שחז"ל אין תולים זה בהפלוגתא אם סומא חייב במצוות, לא מסתבר כך לפיענ"ד. ואדרבה מפסחים קט"ז ע"ב משמע לכאורה שרב ששת סבר דסומא חייב במצוות. ועוד שהרמב"ם פוסק¹⁹⁰ שדווקא לת"ח הותר להחזיר פנים וכו', ומאין הוכיח זה, על כרחך מהא דרב ששת, ואי ס"ד שמשום שרב ששת לא נתחייב בקריאת התורה, אין כאן ראיה של כלום.

footnotes: ¹⁹⁰ פי"ב מהלכות תפילה סוף ה"ט.

יצחק אייזיק הלוי הרצוג