Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Agents and Partners Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב הרב"י ז"ל בספר כ"מ ומה שרצה להשוותו ליקדשו ידי אין הנדון דומה לראיה וכו'. הרב מוה"ר שלמה הכהן נר"ו בפסק י"ז סימן ר"ז הקשה עליו דדבריו נראה שסותרים דמתחילה כתב דהיכא דמשתעבד גופו בהדיא שאני ואז ודאי חל החיוב אבל גבי שותף אין משתעבד גופו בהדיא ואח"כ כתב דאי מהא דיקדשו ידי לעושיהם וכו' היינו משום תורת נדר משמע דמדינא לא מהני אע"ג דאומר בהדיא יקדשו ידי דהיינו שיעבוד הגוף מיהו אין זו קושיא כ"כ דמה שאמר אח"כ ומה שרצה להשוותו וכו' כוונתו לומר אע"ג דיש הטעם האמור דהוא משעבד גופו בהדיא מ"מ איכא טעמא אחרינא שהוא מתורת נדר אבל מ"מ הקושיא האחרת שהקשה עליו דבפ"ו מהלכות ערכין משמע דכשאמר יקדשו ידי לעושיהם מן הדין הוי קדש אבל כשאמר הרי עלי להקדש דבר שלא בא לעולם הוי מתורת נדר יע"ש:
ואפילו לקחו שור לטביחה כו'. בפירוש דברי הרב ז"ל נפל מחלוקת בין הר"ן והרא"ש דלהרא"ש מאי דקאמר לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה הוי דוקא בשור שלקחוהו לחרישה אבל אם לקחו לטביחה ועומד לטביחה נוטל כל אחד לפי מעותיו והיכא שלקחו סחורה או פירות שדרכן ליחלק ודאי דהוי לפי מעותיו לפי דעת הרי"ף ז"ל ויש לתמוה עליו דאע"ג דהדין שהוציא לפי דעת הרי"ף ז"ל דהיכא שלקח פירות לסחורה דהוי לפי מעותיו ודאי דהדין כן הוא דכיון דאית ליה להרי"ף ז"ל דאע"ג שלקחוהו לחרישה וטבחוהו דהוי לפי מעות דלא כרש"י ז"ל א"כ ודאי דכ"ש היכא שלקח פירות הראויים ליחלק משעת לקיחה ואפשר לחלקם בשעת חלוקה דהוי לפי מעותיו וכ"כ שם הרב"י ז"ל בסימן קע"ו לדעת הרי"ף ז"ל מהך טעמא אבל מ"מ הפירוש שהוא אומר דמפרש הרי"ף ז"ל דמאי דנקט רב המנונא שלקחו שור לחרישה הוי דוקא לקחו לחרישה אבל לטביחה הוי לפי מעותיו זה א"א דכיון דהרי"ף ז"ל מפרש דברי רב המנונא שמכרוהו חי וכשמכרו לא היה ראוי לחלוקה א"כ אפילו לקחו לטביחה נמי לא הוי כפי מעותיו אלא לאמצע ודייק לשון הרי"ף ז"ל שכתב הואיל ומכרוהו חי ועדיין לא חלקו משמע דאע"ג דלקחו לטביחה כיון שמכרוהו חי הוי לאמצע וא"כ איך פירש בדברי הרי"ף ז"ל כן. עוד דברי רבינו ז"ל תלמידו יוכיחו שכתב אפילו לקחו שור לטביחה שאילו טבחוהו וכו' משמע דלאו דוקא לקחו שור לחרישה אלא אפילו לקחו לטביחה והר"ן ז"ל פירש דברי הרי"ף ז"ל בהיפך דאית ליה כפירוש קמא דפירש הרא"ש ז"ל דלאו דוקא נקט לקחו לחרישה אלא ה"ה לקחו לטביחה ואתי שפיר דברי הרי"ף ז"ל עם דברי רבינו ז"ל אבל מ"מ קשה טובא מה שהעלה בדברי הרי"ף ז"ל היפך דברי הרא"ש ז"ל דאית ליה דהיכא דלקחו פירות או סחורה שדרכם ליחלק דהוי לאמצע זה ודאי תימה גדול הוא לומר כן דכיון דאית ליה להרי"ף ז"ל דהיכא דטבחוהו ממש הוי לפי מעותיו אע"ג דלקחו לחרישה ק"ו היכא דלקחו סחורה או פירות דבר הראוי ליחלק וכמ"ש שם הרב"י ז"ל בסימן קע"ו ואצלי נראה שהבין דברי הר"ן בהיפך גם מ"ש שם ומדברי התוס' דס"ל כפירושא בתרא וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל קשה דפירושא בתרא דהרא"ש ז"ל הוי דנקט שור לחרישה דוקא אבל אם לקחו לטביחה הוו לפי מעותיו וא"א שיסבור הרי"ף והרמב"ם ז"ל כן ובפרט הרמב"ם שכתב בהדיא אפילו לקחו לטביחה וכו' נהי דדינא דפירושא בתרא דהיכא דלקח סחורה או פירות ודאי דאית להו דהוי לפי מעות אבל פירושא בתרא ממש א"א לומר שיסברו הם אבל התוספות ז"ל משמע דאית להו כפירוש בתרא ודאי: