Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל וכו'. מעשה בהגוזל ומאכיל והקשה אביי והא מציל עצמו בממון חבירו הוא ותירצו אין לך פדיון שבויים גדול מזה ע"כ. ואיכא לאקשויי דמאי מקשה דמציל עצמו בממון חבירו הא אפ"ה פטור משום דהוי ממון שאין לו תובעים כדאמרינן לשמור ולא לחלק לעניים ותירץ נמוקי יוסף קושיא זו בשם הרא"ש דלא אמרינן הכי אלא כשנותנין לו לחלק אבל הכא מיירי גבי מסרו בידו שישמרנו ולא שיחלקנו. והיה אפשר לומר תירוץ אחר בקושיא זאת דהתם איירי בעניים ידועים אבל מדברי רבינו לא משמע הכי כדכתב בד"א בשאין זה הממון וכו' דמשמע דהך בד"א קאי לכל החלוקות שהזכיר למעלה ואע"ג דאיכא למדחי דלא קאי אלא אמי שהפקידו ממון עניים ושבויים ולא אקדם והציל עצמו בממון שבויים מ"מ לישנא דבד"א משמע דאכולה מילתא קאי דאי לא היה לו לומר בד"א קודם שיזכיר הדין ואפילו קדם והציל עצמו וכו' כיון דהך דינא אפילו בעניים ידועים איירי. והך קושיא הכריח לה"ה ז"ל לומר שרבינו ז"ל מפרש זה בעניים שאינם ידועים וטעמו של רבינו ז"ל הוא דבעניים ידועים לא אמרינן אין לך פדיון שבויים יותר גדול מזה דאין יכולים לפדות מממון שבוי אחד לשבוי אחר כדאמרו מותר שבוי לאותו שבוי וכן כתב הרשב"א ז"ל נזכר בב"י ז"ל בח"מ בהלכות פקדון וכיון שכן קשה על רבינו ז"ל איך יתרץ הקושיא שהקשה הנמוקי יוסף ז"ל ואין לומר דהוא יתרץ דאע"ג דאמרינן לשמור ולא לחלק היינו היכא דפשע בהן ונאבדו אבל זה שנתנם בידים לאחר בשביל עצמו הוי כאילו לקחם לעצמו וחייב דזה אינו כיון דהוי ממון שאין לו תובעים אפילו בהא ליפטר דהא אמרינן בפרק הזרוע והלחיים דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מפני שהוא ממון שאין לו תובעים. ע"כ צ"ל דאית ליה כתירוץ הנמוקי יוסף ז"ל ואע"ג דלא משמע כן מריהוט לשונו שהרי בתחילת הפרק איירי כשהפקידו לחלק לעניים דהכי משמע שאמר מי שהפקידו אצלו וכו' שנאמר לשמור ולא לחלק ועל דא קאמר אפילו קדם והציל וכו' מ"מ אפשר לומר דהוצרך לטעמא דאין לך פדיון שבוים גדול מזה להודיענו דאע"פ שמסרו הגבאי לשומרו פטור מהך טעמא והך חלוקה דאפילו קדם וכו' בכל גוונא איירי בין שמסרו הגזבר לשומרו בין שנתנו לו לחלק והא דקאמר בסיפא דלישניה ה"ז כממון שיש לו תובעים אין טעם זה שייך לדין אם קדם והציל את עצמו וכו' דפדיון שבוים דהתם אפילו יש לו תובעים שמסרו הגזבר לשומרו פטור משום דאין לך פדיון שבוים גדול מזה וטעמא דהיכא דקדם והציל עצמו בפדיון שבוים לא איירי בעניים ידועים משום דמותר שבוי לאותו שבוי כדכתיבנא והך טעמא שכתב הרמ"ה דממון שיש לו תובעים וכו' לא איירי אלא לחלוקות אחרות דמשום הך טעמא חייב דלא הוה פטרינן להו אלא משום דהוי ממון שאין לו תובעים ומ"מ הוצרך ה"ה לומר דהך בד"א קאי לחלוקה דקדם והציל משום דלא נטעה כמה שכתבנו:
שנים שהפקידו אצל אחד וכו'. בפרק המפקיד בהלכות משמע מדברי הרי"ף דפלוגתא דר"ע ור' טרפון תלוי בפלוגתא דרב נחמן ורב הונא דפליגי בפרק השואל (דף צ"ז) גבי מנה לי בידך ואמר איני יודע אי פטור או חייב ואי סבירא לן כר"ש בן אלעזר דאמר פרק האשה שלום ביבמות (דף קי"ח) דלא פליגי ר' עקיבא ור' טרפון בלקח אלא בקידש בביאה וגזל משום דעבד איסורא ואתי ר"נ דאמר פטור ככולי עלמא דע"כ לא פליגי אלא בגזל ואפילו נאמר כתנא שאמר בהגוזל קמא דפליגי בלקח מ"מ ר"נ אתי כר' טרפון כן משמע מדברי הרי"ף בפרק המפקיד והרב הנמוקי לפי מה שפירש שם בדברי הרי"ף ז"ל והתוס' חולקים על זה ואמרו בפרק המפקיד דלא שייכא הך פלוגתא בהא וקשה לי על דברי הרי"ף ז"ל מה שהקשו בפרק השואל ממתני' דשאלה היום ושכרה למחר וכו' לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן וכו' מאי תיובתא הא ר"נ לר' שמעון בן אלעזר אתי ככ"ע דלא פליגי בלקח ואפילו למ"ד דפליגי בלקח אתי כר' טרפון וכ"ת דמקשה ליה דלמה לא פסק רב נחמן כסתם משנה כיון דסתם משנה אמרה דחייב הא איכא סתמא אחרינא ביבמות דמסייע ליה ההיא דקידש וגזל דמשמע דלא פליגי אלא בגזל וקידש בביאה אבל בלקח מודו ונראה דרצה הגמרא לתרץ דאפילו הך סתמא לא ליהוי דלא כוותיה וזהו שאמר לימא תיהוי תיובתא א"נ היינו יכולים לומר דס"ל להרי"ף והרב הנמוקי דמאן דאית ליה גבי מנה לי בידך פטור כ"ש גבי לקח דהוי פטור דהא ע"כ שקלי מיניה שלא כדין דאינו חייב אלא לו אבל מאן דאית ליה גבי לקח פטור אפשר דהתם חייב דלית ליה כסברא זו דאמרו שם התוספות בפרק המפקיד דאמרינן דאע"ג דהתם גבי מנה לי בידך דפטור הכא חייב דהכא ע"כ חייב לאחד מהם משא"כ גבי מנה לי בידך אלא כסברא אחרינא דדוקא אית להו להרי"ף ולהרב הנמוקי ז"ל דיש לפטור כאן יותר וכדכתב הרב הנמוקי לתרץ קושיא שהקשה שם בפרק המפקיד דליהוי כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא גבי היכא דהפקיד בכרך אחד אבל מ"מ קשה דא"כ מאי מקשו בהגוזל ומאכיל לרב יהודה דאמר חייב ממתני' דאבל אם אמר לו איני יודע פטור נימא דרב יהודה סבר דלא כר"ש בן אלעזר אלא כתנא דפרק הגוזל עצים (דף ק"ג) דאיתא התם דקאמר דפליגי בלקח ואית ליה לר"י כר"ע דישלם לכל אחד ואחד דכיון דאמר ר"ע בלקח חייב כ"ש כאן כדכתיבנא מיהו י"ל דלא בעי לאוקומי לר"י דלא כר"ש בן אלעזר דהלכתא כוותיה דמתני' דיבמות אתיא כוותיה ועוד דלא בעי לאוקומי סתם משנה דלא כר"י:
לפיכך אם הביאו לו השנים. כתב ה"ה ופי' וכל כיוצא בזה אפילו בא לצאת ידי שמים פטור. זהו כשיטת התוספות ז"ל שפי' מתני' כולה בבא לצאת ידי שמים וא"כ בסיפא אפילו דתבעוהו בבא לצאת ידי שמים פטור אבל הרא"ש והטור ז"ל לא פירשו כן עיין שם בהלכות פקדון בדברי הטור וכן בהרא"ש בפסקיו:
והשאר יהיה מונח אצלו וכו'. בגמ' בפרק המפקיד (דף ל"ז) הקשו ושקלי לה כולהו ואזלי ותירץ רב ספרא דיניח ונראה שמפרש רבינו בידו ואיכא פירושא אחרינא דהוא ביד ב"ד ויש לתמוה קצת על ה"ה שכ' בפרק כ' מהלכות מכירה גבי מקח שכתב שם רבינו ויהיו הדמים מונחים וכתב שם פירושו ז"ל דהוי בב"ד וזהו שכתב ויהיו הדמים מונחים הכוונה ביד ב"ד דלמה פירש כן בדברי רבינו הא כאן אמר שיהא מונח אצלו אע"ג דאפשר דתרוייהו איתנהו דאין הפירושים סותרים זה לזה דאפשר דיניחם או בידו או ביד ב"ד מ"מ מנא ליה לפרש בדברי רבינו היפך מה שהוזכר כאן בדבריו:
ואם הביאום בכרך אחד. רבינו מפרש דמה שאמרו בגמרא נעשה כמו שהפקידו אצלו בכרך אחד דהפקידו לו בכרך אחד ממש ואע"ג דלשון נעשה הוא דחוק לפירושו אפשר דנקט נעשה אגב דברישא נקט כמו שהפקידו אצלו בב' דהתם ודאי לא הפקידו שנים בב' כריכות דאחד הוא המפקיד דכן אמר אביו של אחד מכם הפקיד דמשמע דאחד היה המפקיד והתם שייך שפיר לישנא דנעשה נקט בסיפא בלישניה כן ופירש כן רבינו משום דאתי שפיר אליביה מה שהקשו בגמרא משנים שהפקידו אצל רועה דלפירוש רש"י יש לפרש שאחד הפקיד אחד ואחד שנים והתוספות הקשו עליו וכן התוספות פירשו פירוש אחר ודחקו בפירושם אבל לפי' רבינו אתי שפיר טובא דהפקיד שתי בהמות הוי כשתי כריכות דהא בכרך אחד כרך אחד ממש בעינן:
ודמי הקטן לשני. במשנה בפרק המפקיד אמר מתוך הגדול נותן דמי הקטן לשני ופירש"י ז"ל מתוך הגדול ישברנו ונראה דפירש כן משום דבגמרא אמר בצריכותא אבל בהא משום דאיכא פסידא דגדול ומאי פסידא איכא לכך פירש שישבור אותו וזהו פסידתו אבל רבינו ז"ל נראה דאינו מפרש כן אלא ימכור הגדול ויתן לו דמי הקטן ומותר המעות יהיו בידו ומ"מ הוי פסידא דגדול משום דמוכר הכלי ואולי לא ימצא אח"כ אחר כמותו:
וכן שנים שהפקידו שתי בהמות וכו'. בפ"ה מהלכות בכורות כתב רבינו ז"ל שנים שהפקידו אצל רועה שני זכרים אחד בכור ואחד פשוט ומת אחד מהם מניח הרועה השני ביניהם ומסתלק וקשה דכאן כתב בהיפך דאם הפקידוהו מדעת חייב לשלם וי"ל דהתם מיירי בשהפקידוהו שלא מדעתו וסמך על מ"ש כאן. אבל מ"מ קשה סיפא דלישניה דאמר שאין כל אחד מכיר את שלו משמע דטוענים הבעלים שמא וקשה דאי בטוענים שמא מאי מקשה בגמרא מההיא דרבא דאמר מניח הא התם לא איירי אלא בטענו שמא מיהו מה שהקשינו דאמאי קאמר התם שנים שהפקידו דמשמע אפילו מדעתו אי אמרינן דרבינו התם איירי בטוענו שמא לא קשה משום דכיון דטוענים שמא לכך פטור אפי' הפקידוהו מדעתו אבל מ"מ קשה דדינא דגמרא הוא דמייתי וכיון דאית ליה דגמרא בהא מיירי א"כ לא מקשה בהמפקיד כלל כדכתיבנא:
בד"א שמדד לו בימות הגורן כו'. כתב ה"ה דהא אתיא כרבי יהודה דמתניתין וכן כתב הרב נמוקי יוסף בפי' הלכות הרי"ף ולפ"ז לא פליג ת"ק אר' יהודה וקשה דא"כ לימא מדה מרובה דהיינו עשרה כורין דוקא כדאמר ר' יהודה לכך נראה כדכתב רבינו בפירוש המשנה וזה לשונו וצריך שיחזיר לו בזמן שמדד לו בשעה שהפקיד אצלו לפי שבימות הגשמים יוסיף הדבר המדוד לרטיבת האויר ובימות החמה יחסר ואין הלכה כר' יהודה ולא כר"י בן נורי ע"כ משמע דאית ליה דברייתא אתיא כת"ק ומ"ש ר' יהודה מפני שמותירות הוא אפילו בימות החמה דלרטיבת האויר הם מותירות אבל בימות הגשמים דרטיבת האויר טובא מודו רבנן ואפילו שלא יהא מדה מרובה ורבינו פסק כרבנן ונראה דעל דרך זה הלך הרי"ף שלא כדברי נמוקי יוסף:
וכן מוציא לו שתות ליין וכו'. שם במשנה ר"י אומר חומש ואמר בגמרא דלא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה וא"כ רבינו לא היה לו לכתוב שתות סתם אלא כפי המנהג מה שרגיל לחסר וכ"כ בהדיא בפירוש המשנה ולא היה לו למנקט סתם דברי ת"ק וצ"ע: לא מצאנו עוד מאלו הלכות זולת לשון אחד בקונטרס אחר בפ"ז ה"ה: