Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין נפרעין מן היורשין וכו'. כתב המ"מ דרבינו ז"ל לא ביאר דינים אלו בביאור ונראה שהיה יכול להביא ראיה שרבינו סובר שבתוך זמן נפרעים מהם אפילו קטנים שהרי בפירוש כתב בראש הפרק ואם היה החוב לזמן ותבע בזמנו יפרעו בלא שבועה:
אין נפרעין מן היורשין וכו'. לפמ"ש ה"ה ז"ל דבמת תוך זמן גובה מן היורשין אפילו קטנים א"כ אמאי לא תירצו בגמרא כן במסכת ערכין כשהקשו לרב אשי ובשלמא נאמנות אינו מורגל לכתוב בשטרות שלהן וכן שמתוהו ומת בשמתיה אינו מצוי אבל מת בתוך זמנו אמאי לא אוקמוה בגמרא ואולי דגם זה אינו מצוי כל כך:
ואפילו כל תנאי שבעולם וכו'. מ"ש ה"ה ז"ל שלא אמר שמתוהו ומת בשמתיה משום שאינו מצוי נראה דאינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל שפירש בערכין שלחו מתם שמתוהו ומת בשמתיה מיתוקמא כל הני מתני' ולפ"ז הרי כבר אוקמוה בגמרא בהכי ואפשר כפירוש זה שפירש הראב"ד אבל ה"ה ז"ל נראה דמפרש דשלחו מתם דשמתוה הוי בחייב מודה אבל לא דהני מתניתא איירי בהכי:
שמא יש להם ראיה ששוברים בו את השטר וכו'. היינו כרבה דאמר בגמרא דטעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים משום שובר ואע"ג דרבינו אית ליה דבמת תוך זמנו לא גבי מנכסי יתומים אלא משום שמא התפיסו צררי וכדכתב הגהות מיימוני מאן דאמר שובר אית ליה נמי טעמא דצררי:
הורו מקצת הגאונים וכו'. כתב הר"א ז"ל בהשגות ומרימר דהוא בתרא וכן עולא חששו. נראה דעולא דקאמר הכי בפרק אלמנה ניזונת גבי אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד ואמר שם עולא משום חינא ור"י אמר טעמא משום שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד. ואע"ג דרבינו פסק בפי"ו מהלכות אישות כר"י דלית ליה התם טעמא דחינא וכדכתב שם ה"ה וכן הר"א נראה דהודה לו ז"ל שם דלא השיגו כבר נתן ה"ה טעם דאע"ג דהתם לא מהניא חינא הכא מהני וא"כ יפה כתב הר"א ז"ל שהביא ראיה מעולא אע"ג דלית הלכתא כוותיה דכיון דהוא קאמר טעמא דחינא להתם כ"ש דאית ליה דאהני להכא דעדיף טפי כדכתב שם ה"ה ואע"ג דבההיא לית הלכתא כעולא הכא דמרימר ועולא שוים הלכתא כוותייהו ובקצת נוסחאות אינו כתוב בהשגות ועולא אבל לפי הנוסחא הזאת הדבר מיושב יפה כמ"ש לע"ד:
קרקע שהיה בחזקת קטנים וכו'. ממאי דפירש ה"ה דברי רבינו ז"ל נראה דפליג על התוס' דסברי דאין החזקה מועילה כלל וקשה לדברי רבינו ז"ל איך יתרץ קושיית התוס' דהקשו דאמאי לא תירצו בגמרא דשאני התם דבעל השדה מוחזק בשדה אבל אם היינו מפרשים שלא כדברי ה"ה דבחזקת קטנים דקאמר ר"ל בחזקת אביהם והוי בחזקת קטנים כאילו אמר בחזקת אביהם של קטנים לא פליג רבינו על דברי התוס' ונסתלקה ממנו הקושיא:
אבל אם לא בדק בשומא ולא כתבו אגרת בקורת וכו'. מדברי הרב כ"מ נראה דמפרש דברי רבינו דאע"ג דשמו והכריזו אם לא דקדקו בשומא והכרזה וטעו שתות מכרן בטל אבל אם דקדקו מכרן קיים וכן מורה לשון רבינו כאן ובפירוש המשנה אבל תימה על זה הסוגיא שבפרק אלמנה ניזונת שהקשו מן המשנה לאמימר דקאמרה שום הדיינין שפחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים ואמרו שם מאי לאו דלא אכרוז לא בדאכרוז הא מדסיפא בדאכרוז רישא בדלא אכרוז ומאי קושיא נימא דסיפא דכתבו אגרת בקורת ודקדקו בשומא אע"פ שטעו מכרן קיים אבל רישא כיון דלא דקדקו מכרן בטל כשטעו שתות ונראה שמפני כן דחק הרב המגיד ז"ל ואמר פירוש במקום שאין מכריזין או דברים שאין מכריזין וכו' ואע"ג דכתב רבינו למטה דברים שאין מכריזין ועת שאין מכריזין כאן כתב מקום שאין מכריזין ואע"ג דהרב המגיד ז"ל כתב דכאן איירי בהני תלתא לאו דוקא דלא איירי אלא במקום שאין מכריזין דאידך תרי כבר הזכירם למטה:
אע"פ שהכריזו וכו'. גירסת רבינו בהלכות רישא וסיפא בדאכרוז ומש"ה מוקי סיפא בדברים שמכריזין דוקא דאי דברים שאין מכריזין אפילו כתבו אגרת בקורת לא מהני מידי דאין הכרזה מועילה באותן הדברים אבל אם היינו אומרים כשאר המפרשים דהכרזה מועילה אפילו בדברים שאין מכריזין נהי דרישא בדברים שמכריזין דוקא אבל סיפא לוקמה בכל גוונא ושאר המפרשים גורסים כגירסת רש"י ז"ל דלא גרס רישא וסיפא בדאכרוז אלא ה"ג אלא לעולם בדלא אכרוז כאן בדברים שמכריזין וכו' וקאי כאן בדברים שמכריזין למילתיה דאמימר דאיירי בהא אבל לא מפרשי כאן בדברים שמכריזין דהיינו סיפא אלא הכי מפרשי כאן דהיינו מילתיה דאמימר בדברים שמכריזין ולהכי אם לא הכריזו מכרן בטל וכאן כולה מתני' בדברים שאין מכריזין ולכך אם הכריזו מכרן קיים ואם לא הכריזו בשתות מכרן בטל אבל הרא"ש גריס רישא וסיפא בדאכרוז ומפרש כאן וכאן דהיינו רישא וסיפא כפירוש הרי"ף ז"ל ומ"מ פליג על הרי"ף וסובר דהכרזה מועלת אפילו במקום שאין מכריזין ולדידיה צ"ל דמאי דמוקי סיפא בדברים שמכריזין י"ל אף בדברים שמכריזין ודלא כרישא דאיירי בדברים שאין מכריזין דוקא: