Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 21
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וחוזר הלוקח וגובה את הקרן מנכסי שמעון וכו'. כתב ה"ה ז"ל ויש להשיב לפי דעת רבינו ז"ל שכתב בפרק י"ח ששיעבוד דאקנה כו' אי נמי בשכתב דאקנה ללוקח ולא למלוה קשה א"כ דאיירי דלא כתב דאקנה איך אמר דגובה את השבח מנכסים בני חורין אם לא כתב דאקנה לא גבי ממנו בעל חוב שבח וכדכתב ה"ה ז"ל לעיל ומכאן אתה למד שלא אמרו גובה את השבח אלא בשכתב לו דאקנה וא"כ מה השבח שיגבה הלוקח כיון דלא גבאו ממנו בע"ח. וי"ל דאיירי בשבחא דממילא דאותו השבח גובה המלוה אע"ג דלא כתב לו הלוה דאקנה כיון דארעא משתעבד ליה וארעא הוא דאשבח ואין צריך שיכתוב דאקנה וכן כתב הרב נמוקי יוסף ז"ל בפ"ק דמציעא דבשבחא דממילא לא בעינן שיכתוב דאקנה אלא גובה אותו בלא דאקנה. אלא שמ"מ קשה לי בסוף פרק מי שמת (דף קנ"ז ע"ב) דתירצו הך ברייתא דאמרו גובה את השבח מנכסים בני חורין דמאי שבח חצי שבח ואמאי הוצרכו להעמיד כן כיון דלפי תירוץ זה ע"כ ברייתא איירי בדלא כתב בו דאקנה ואיירי בשבחא דממילא אפילו כל השבח כולו גבי כיון דהוי שבח דממילא ועוד קשה לי לפי דעת רבינו ז"ל דדאקנה אין סתמו כפירושו אמאי מוקי גמרא שבח חצי שבח נימא דשבח כולו גובה וכגון שכתב למלוה דאקנה ולא כתב ללוקח דאקנה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפ"ק דמציעא דפעמים דגובה המלוה השבח כולו כגון שכתב למלוה דאקנה ולא כתב ללוקח דאקנה ועל מ"ש הרא"ש ז"ל פרק קמא דמציעא קשה דהוא אית ליה דאקנה סתמו כפירושו וכמו שכתב הטור ז"ל בשמו בח"מ סימן קי"א ע"ש:
שתקנת עולם היא וכו'. קשה דפירות שאכל הגזלן מהיכא תיתי שיגבה מנכסים משועבדים שהוצרכו לתקן על כך הא מדין תורה אינו גובה מנכסים משועבדין דאינו אלא מלוה על פה ומ"ש במשנה בפרק הניזקין (דף מ"ח ע"ב) לאכילת פירות ולשבח קרקעות דאין מוציאין מנכסין משועבדין היינו הפירות שגבה הנגזל מהלוקח שלקח מגזלן ואח"כ בא הלוקח לגבות הפירות מגזלן שטרף ממנו הנגזל על זה אמר אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים וכן פירש רש"י ז"ל בפרק הניזקין וכן נראה בברייתא פ"ק דמציעא (דף י"ד ע"ב) ורבינו ז"ל עצמו פירש על דרך זה בפ"ט מהלכות גזילה ואבידה דמה שפירש כאן דהוא הפירות שמוציא הנגזל מהגזלן שאכלן הא ודאי מלוה על פה היא ואפילו מדין תורה אינו גובה מנכסים משועבדין וכיוצא בזה ראיתי לתוס' ז"ל שהקשו בפ"ק דמציעא גבי אוקימתות אמוראים דאוקימו על ברייתא דהרי שגזל שדה מחבירו וכו' ותירצו שם כשעמד בדין על הקרן ולא עמד בדין על הפירות הקשו שם א"כ מאי מפני תיקון העולם הלא בדין לא גבי דמלוה על פה לא גבי ממשועבדים. וי"ל דאי לאו מפני תיקון העולם הוה אמינא הואיל ועמד בדין על הקרן יש קול גם על הפירות ע"כ. ואם תרצה לומר דרבינו ז"ל איירי בכי האי גוונא דאוקימו בשעמד בדין הנגזל עם הגזלן על הקרן ולא על הפירות ותיקון העולם הוי מטעמא דכתבו התוס' ז"ל דוחק הוא לפרש כן דאין זה במשמע דבריו כלל ועוד הנהו אוקימתות דאוקימו שם על הברייתא ההיא היא אליבא דשמואל דאמר שבח אין לו אבל אנן דקי"ל כרב דיש לו שבח ליתנהו להנהו אוקימתות ואיך רבינו ז"ל מפרש ההיא דלאכילת פירות כאוקימתא דאוקימו אליבא דשמואל דלית הלכתא כוותיה. ועוד דבפרק ט' מהלכות גזילה פירשה בלוקח מגזלן כדכתיבנא. על כן נפלאו בעיני דברי רבינו ז"ל שכתב כאן שאכל הגזלן אם לא יש טעות סופר בדבריו:
כל הפירות שאכל הלוקח וכו'. לפי הנראה מדברי רבינו ז"ל שאפילו אינן צריכין לקרקע כלל ב"ח גובה מהם קשה ההיא סוגיא דפרק נערה (דף נ"א ע"א) דאמרינן שם כל העומד ליגזז כגזוז דמי. וקשה עוד מזאת דה"ה ז"ל כתב בפרק ראשון מהלכות מכירה דמכח ההיא סוגיא דנערה שנתפתתה פירש רבינו ז"ל דמ"ש בפרק שבועת הדיינים (דף מ"ג ע"א) דענבים העומדות ליבצר הרי הם כקרקע היינו דצריכים לקרקע דאי אינם צריכים לקרקע כלל ודאי דכבצורות דמיין מכח ההיא סוגיא דנערה וכן כתב בפ"ק מהלכות טוען דמשמע מכל זה דכשאינם צריכים כבצורות דמיין מכח ההיא סוגיא ואיך כתב כאן היפך מה שכתב שם והיפך הסוגיא דפ' נערה. וי"ל דרבינו סובר דלא אמרו כן בפ' נערה אלא לענין דנקראים מטלטלין כיון שאינם צריכים לקרקע והוו מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לב"ח אבל כאן אפילו שיהיו כמטלטלים כיון שהגיעו ליבצר מ"מ כיון דלא זכה בהם הלוקח גובה ב"ח מהם כיון שהם מחוברים לקרקע שלו ועדיין לא תלשן הלוקח דכשתלשם הרי זכה בהם אבל כל זמן שלא זכה בהם ראויים הם לב"ח מה שאין כן בפרק נערה דהתם דכיון שהם מטלטלין הם של יתומים ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ודוחק:
וכן יתומים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וזה נראה דעת ההלכות וכו'. נ"ל שדקדק כן ממ"ש בפ"ק דמציעא דשבחא דממילא גבי ממקבל מתנה והא נפקא ליה מדאמרינן גבי יתומים דטורף שבחא דממילא וכמו שהכריח הרמב"ן בספר המלחמות מההיא דבכורות פרק יש בכור (דף נ"ב ע"ב) ואי הוה ס"ל להרי"ף ז"ל דיתומין גובין מהן אפילו שבח הבא מחמת הוצאה מה ראיה מייתי מיתומים למקבל מתנה שאני יתומים דאפילו שבח הבא מחמת הוצאה גבי מינייהו אלא ודאי דיתומים ומקבל מתנה אית ליה דשוים ולכך משמע ליה דשבח הבא ממילא גבי כיון דביתומים הוי הכי והר"א ז"ל בהשגות פליג על דין זה ואית ליה כמ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דמציעא (דף ט"ו ע"א) דגובה מיתומים משום דברא כרעא דאבוה הוא וכמו שהאריכו בדיבור ב"ח גובה את השבח ומה שכתב הרי"ף ז"ל בפרק המקבל וה"מ היכא דשוייה לההוא ארעא אפותיקי ולא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לחוד לא כתב כן אלא משום לוקח דבלוקח אי מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא גובה כל השבח ואינו נותן לו אפילו הוצאה אבל גבי יתומים אין חילוק בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא בין לא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא דהא עשאו אפותיקי בכל גוונא גובה ב"ח את השבח ונותן את היציאה או שבח כשיעור הוצאה ואי לא עשאו אפותיקי בכל גוונא אין גובה שבח מיתמי כלל אפילו דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא דיתמי כמקבל מתנה הוו וא"כ אין מקום לחלק ביתמי בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ללא מסיק אלא שיעור ארעא לחוד ולאפוקי מדברי הרב"י ז"ל בהלכות אפותיקי בח"מ סי' קט"ו שכתב על דברי ה"ה ז"ל ליישב אליביה לשון הרי"ף ז"ל דהמקבל דמשמע לכאורה דהוי דלא כוותיה דמ"ש המקבל מתנה ויתומים שוים כתב שם דברים אלו ונ"ל במ"ש הרי"ף ז"ל ולא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לחוד לגופיה איצטריך כלומר וכו' ולא יהיב שבחא כלל אפילו ליתמי כיון דאפותיקי היא ובמחילה מכבודו אין מקום לתירוץ זה דבהדיא כתב ה"ה ז"ל דבאפותיקי אפילו מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא נותן הב"ח הוצאה ליתומים ובכה"ג איירי בגמרא (שם דף ק"י ע"א) דאמר ב"ח אומר אביכם השביח ויתומים אומרים אנו השבחנו ותן לנו הוצאה אלא עיקרן של דברים שאין חילוק לגבי יתומים כלל בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ללא מסיק אלא בענין אפותיקי ולא בענין שאינו אפותיקי וכן נראה שהיה דעת הרב"י ז"ל לעיל בסמוך שכתב ויותר נ"ל דכי מפלגינן בין מסיק שיעור ארעא ושבחא וכו' אבל ביתומים לעולם אינו גובה שבח אלא שכאן כתב בהיפך לתרץ דברי ה"ה אבל ה"ה עצמו סותר אותם כדכתיבנא ומ"ש ג"כ י"ל דס"ל להרי"ף הכי מדכתב וה"מ דלא שוייה וכו' אין הוכחה בההיא הוכחה וכמו שהוא עצמו סתר זה שהרי הרא"ש ז"ל כתב לשון זה אף ע"ג דאית ליה דיתומים לאו כמקבל מתנה אבל מה שיש להוכיח מדברי הרי"ף ז"ל שסובר כן הוא מהטעם שכתבתי למעלה ועל זה הוא שסמך ה"ה ז"ל:
היתה השדה אפותיקי וכו'. באמת שיש להקשות על דברי רבינו דבגמרא מחלק בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ללא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לחוד ורבינו אינו מחלק בכך והדינים האמורים בהלכות הם נראין מוכרחים מדברי הגמרא ועוד הקשה עליו הר"א ז"ל בהשגות הגם כי לשונו בקצת ספרי דפוס הוא קצר אך כאן בכסף משנה העתיק השגתו באורך והכוונה לומר דהחצי ההוצאה כבר פרע הב"ח ללוקח כשנוטל חצי השבח דכפי הוראת הגאונים הגדולים נוטל ההוצאה תחילה ואח"כ חולקים השבח וא"כ כבר פרע לו חצי ההוצאה וא"כ איך כתב עתה שנותן לו כל ההוצאה אם ירצה ליטול חצי שבח. ועוד הקשה לו דהא חצי שבח למה יפטר הב"ח בתת לו ההוצאה יתן לו החצי שבח וההוצאה בכלל שהשבח יתר על הוצאה כיון דהחצי שבח שלו יתן החצי שבח ואם ישאר החצי שבח ללוקח אין לו ליטול הוצאה מאחר שכבר נטל החצי הוצאה מהחצי שבח שנטל הב"ח כדכתיבנא זהו כלל דבריו ובאמת ה"ה ז"ל תמה על ככה דהאי דינא חדתא דנפקא ליה לרבינו הם דברים היפך הסוגיא דפ"ק דמציעא ולי נראה דרבינו טעמו ונימוקו עמו דס"ל דמאי דקאמר שמואל ב"ח גובה את השבח היינו חצי שבח וכדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ"ק דמציעא מכח ההיא דמי שמת (דף קנ"ז ע"ב) דאמר דהלוקח והבעל חוב הוי כלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו הך גובה את השבח דקאמר שמואל הוי חצי שבח. ומ"ש בגמרא קשיא רישא וסיפא דאמר שמואל ב"ח גובה את השבח ה"ק דאמר שמואל ב"ח גובה חצי שבח בלא הוצאה כלל ואיך קאמר הכא דאינו גובה כלל מהשבח אא"כ נותן הוצאה וכשהעמידו בגמרא הברייתא כגון שעשאו אפותיקי סובר רבינו ז"ל כפירוש התוס' ז"ל שפירשו דהוי אפילו מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא נותן לו ההוצאה ואע"ג דהיכא שלא עשאו אפותיקי ומסיק ביה שיעור ארעא ושבחא גובה הכל בלא הוצאה וא"כ גרע היכא שעשאו אפותיקי מהיכא דלא עשאו אפותיקי וכמו שהקשו התוס' ולפירוש רבינו אתי שפיר זה דלא גרע דהיכא דלא עשאו אפותיקי גובה חצי שבח לבד אבל היכא דעשאו אפותיקי גובה חצי שבח בלא הוצאה כלל ואע"ג דלפי הוראת הגאונים הגדולים נוטל הוצאה מ"מ בהא עדיף כח אפותיקי דגובה חצי שבח בלא הוצאה כלל והחצי האחר גובה אותו ונותן הוצאה ולפ"ז א"ש דעדיף האפותיקי ואין חילוק בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ללא מסיק ולכך לא חילק רבינו ז"ל בכך. והרי"ף ז"ל בפרק קמא דמציעא שכתב דהיכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא בין שעשאו אפותיקי בין שלא עשאו גובה הכל ב"ח והדר לוקח גבי ממוכר קשה קצת עליו למה לא כתב דדוקא חצי שבח גובה ולא כל השבח וכדאמרינן בפרק מי שמת ואולי סמך על מה שכתב בפרק מי שמת (דף רל"ג) והא דתניא לשבח קרקעות וכו' דמפרש שם דיחלוקו אבל דברי רבינו ז"ל נראה לי שהם נכונים יותר ע"פ דרך זה. עוד כתב ה"ה ז"ל ושיטה אחרת יש לומר שלא יפה כח האפותיקי וכו' קשה על שיטה זאת דברייתא דאוקמוה דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא ונותן לו הוצאה א"כ הרי גובה יותר מחובו שנותן לו הוצאה ונוטל כל השבח היתר על ההוצאה ואולי יש לומר לפי שיטה זו דכדמשני שעשאו אפותיקי הדר ממאי דקאמר דאיירי דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא אלא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ולכך נותן לו ההוצאה ונוטל השבח היתר אבל אי לא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לחוד אינו נוטל מן השבח כלל:
בעל חוב שבא לטרוף וכו'. כתב ה"ה ז"ל דדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שלא אמרו על היתומים להביא ראיה אלא בדשוייה אפותיקי כן משמע מן הסוגיא משום דהיכא דשוייה אפותיקי ודאי דדמי לאילן שקוצץ ואינו נותן דמים שאמרו שם בגמרא משום דע"כ הקרקע שלו ואינו חייב אלא דמים אבל כשלא עשאו אפותיקי הרי יש להם חלק בקרקע דאם רצו יכולים ליטול השבח מן הקרקע ולא דמי להתם אבל אינו נראה כן דעת רבינו ז"ל שכתב אבל אם לא עשאו אפותיקי אם רצו היתומים וכו' ולא כתב על בעל חוב להביא ראיה כשלא עשאו אפותיקי משמע דאית ליה דבענין הראיה הכל שוה ועל היתומים להביא ראיה בכל גוונא:
הביאו ראיה שהם השביחו וכו'. הרב בית יוסף בהלכות אפותיקי סימן קט"ו תמה על הרב המגיד שכתב דדין הגמרא דאמרו היתומים אנו השבחנו לא הוי אלא במסיק ביה שיעור ארעא ושבחא דהא מדברי הגמרא לא משמע הכי דאוקימו הא דשלשה שמין להם את השבח בדלא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא אלא שיעור ארעא לחוד ואמאי דאמרי יתומים אנו השבחנו איתמר דאין זו קושיא דיתומים אומרים אנו השבחנו איירי במסיק ביה שיעור ארעא ושבחא וההיא מימרא דשלשה שמין להם את השבח איירי דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא ומאי דהביאו מהתם לההיא דיתומים הוא דלא מסלקינן להו בקרקע אלא בזוזי ואי התם איירי בדלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא הראיה מכ"ש היא דהתם דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לחוד אינו נותן להם קרקע אלא דמים כ"ש היכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא דאינו נותן אלא דמים ומה שתירץ הוא דהדר גמרא מהך שינויא כשתירץ דשוייה אפותיקי דבר תימה לומר כן חדא דא"כ איך שני קושיא דשמואל דב"ח גובה את השבח וכי תימא התם דלא שוייה אפותיקי לכך גובה כל השבח אבל הכא דשוייה אפותיקי גרע ונותן הוצאה וכדפירשו התוס' בפירוש קמא בפרק שנים אוחזין והא אי אפשר דאליבא דהרי"ף קיימינן ובהדיא כתב הוא בפרק שנים אוחזין דהיכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא בין שעשאו אפותיקי בין שלא עשאו גובה השבח מלוקח ועוד דמאי שני דלפי המסקנא הדר מתירוצא דלא מסיק ביה וכו' הא לפי מאי דס"ד דאיירי דלא מסיק ביה כו' קשה איך יתומים יאמרו אנו השבחנו וב"ח יאמר אביכם השביח הא לדעת ה"ה ז"ל היכא דלא מסיק אלא שיעור ארעא יותר טוב הוא לב"ח שישביחו היתומים מהב"ח ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל ומ"מ מ"ש אח"כ ויותר נראה לומר וכו' כן הוא האמת כדכתיבנא דאין חילוק גבי יתמי בין היכא דמסיק שיעור ארעא ושבחא ללא מסיק כלל: