ערב של כתובה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וקצת נראה כן ממה שהקשו בגמרא בכמה מקומות וכו' ולא תירצו בשקנו מידו. אין להקשות גם כן לדברי רבינו כשאמר מעכשיו דליכא אסמכתא כמו שאמר בפי"א מהלכות מכירה דהאי ודאי הוי אוקימתא אבל קנו מידו לא הוי אוקימתא כל כך. עוד כתב ויש לדחות טעם זה וכו'. הא דלא דחה דשאני התם דליכא מצוה משום דהתם אפילו בדאיכא מצוה איירי כדאמרינן בסוף פרק גט פשוט הרי שהיה חונק את חבירו כו' ובודאי דהך מצוה הוי דהציל את חבירו ולא מידי חסריה דומה לכתובה וכן פירשו שם בגמרא גבי חנוק מה לי אמר ר' ישמעאל וכו':

וקבלן של כתובה חייב. כתב ה"ה זה לשון הרשב"א שכתב שצריך שיאמר לה תן לו ואני קבלן. קשה דלעיל כתב רבינו ז"ל דתן לו ואני קבלן הוי ערב ומלשון ה"ה שהביא עליו שם דברי הרשב"א ז"ל יש מי שאומר שאם כתב בשטר וכו' משמע דמודה הרשב"א לענין הדין לרבינו ז"ל ואיך כתב כאן דהוי קבלן ואולי י"ל דהך לישנא לאו בדיוקא נקטיה ור"ל שאמר תן לו ואני אתן לך. כל זה כתבתי לפי הנסחא אשר לנו בכסף משנה בדברי רבינו דתן לו ואני קבלן הוי ערב אבל בשאר נוסחאות אין כתוב בספרי רבינו תן לו ואני קבלן הוי ערב וכן נראה שנסתפק בדין ואפשר דסבירא ליה לה"ה דלדברי רבינו תן לו ואני קבלן הוי קבלן וב"י גריס בדברי רבינו הוי ערב ולפי הנוסחא ההיא קבלן כדעת הרא"ש וכ"נ פי"ז מהלכות אישות בדברי ה"ה ז"ל עיין שם. עוד כתב ה"ה ואני אומר דלפי דברים אלו וכו' ואין נראה כן בדעת רבינו. משמע דאית ליה דלרבינו אפילו לאחר מתן מעות שייך קבלנות ממ"ש פי"ז מהלכות אישות וקשה קצת דנראה דרבינו מודה לזה דשם כתב אי זהו קבלן זהו שאמר לאשה הנשאי לזה ואני נותן כתובה זו. נראה דנישואין הוי כמתן מעות דבעת הנישואין ולכך אהני לשון קבלנות אבל אחר הנישואין דהוי כאחר מתן מעות משמע לשון רבינו ז"ל דהוי כמ"ש הרשב"א ז"ל:

ראובן שמכר לשמעון וכו'. כתב ה"ה והוא על תנאי אם יוציאנה מידו. אין כוונת ה"ה לחלק דזה ערבות הוא על תנאי והוי כמו מ"ש אח"כ וכן הערב או קבלן שחייבו עצמן על תנאי וכו' אלא כוונתו לומר דאין כאן על אמונתו הלוהו ולשון זה שכתב הכי פירושו ה"ז כערב דעלמא דבעלמא הוי אסמכתא משום דלא נשתעבד אלא אם לא יפרע לו האחר וכן נמי כאן הוא על זה הדרך אלא דהטעם דבעלמא לא הוי אסמכתא משום דעל אמונתו הלוהו והכא הוי אסמכתא דהוא על תנאי ואין כאן טעמא דעל אמונתו הלוהו:

ואם קנו מידו שהוא ערב וכו'. הרב בית יוסף בח"מ סי' קל"ב פירש הטעם מפני שאין כאן אסמכתא דנתחייב לשלם כל עת שירצה ולי נראה לפי מה שאמר ה"ה ז"ל טעם אחר דמפני שכיון שקנו מידו על הדמים הרי ערבות זה על המעות היא ואפשר דהרב בית יוסף לא כתב אלא לפי מה שמפרש הטור דברי רבינו שהוא דלא כהרב המגיד ע"ש אלא שהביא דבריו על דברי ה"ה ועוד דאפילו לפי הטור אפשר לפרש הטעם דכתיבנא אע"פ שאינו מחוור כל כך ודו"ק:

שנים שערבו וכו'. מ"ש ה"ה הערבות אינו חל לחצאין או יתחייב כל אחד בכל או לא יתחייב כלל דמי חלקו להן וכו'. ק"ל מי חלק להן הערבות שיהא זה בחצי וזה בחצי. אבל הב"י בסימן ע"ז כתב בלשון זה או לא יתחייב כלל אפילו דמי חלקו ודלג מלת להן ואולי ליתיה בספרים דידיה בדברי ה"ה ז"ל דלפירושו לא יתיישב מלת להן:

ויראה לי שאין זה הערב חייב כלום. מה שלא כתב כאן רבינו ז"ל וכן הורו רבותי כמ"ש בפי"א מהלכות מכירה אלא שתלה ההוראה בעצמו כתב הרב מוהר"י ן' לב בחלק א' (דף קמ"א) דאפשר דרבותיו דאמרו שם דלא מהני הכא מודו דמהני משום דכל ענין דערב הוי אסמכתא אלא דבגמרא (סוף ב"ב) סלקו האסמכתא משום דאמרו בההיא הנאה דקא מהימן וכו' וכיון שזה מסלק האסמכתא הוא הדין נמי שיסלק הך אסמכתא נמי דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ולכך כתב כאן יראה לי כלומר דרבותיו לא דברו בזה וכתב דהרב המגיד חולק על זה אלא סובר הוא דהעניינים שוים. ואני אומר דאפשר דה"ה ז"ל ג"כ יסבור כן ולא כתב ה"ה אלא שהחולק שם כ"ש שיחלוק כאן דאם התם מהני החיוב כ"ש כאן מהטעם שכתבנו אבל רבותיו אינו בהכרח שיסברו כן. ומ"ש ה"ה שרבינו הלך לשיטתו ה"ק משום דרבינו אמר שם דלא מהני יכול לומר כאן דין זה דאם היה סובר שם דמהני החיוב לא היה יכול לומר דין זה דהשתא התם מהני כ"ש בערב דאיכא טעמא דליהני טפי החיוב כדכתיבנא:

מי שאמר לחבירו וכו'. כתב ה"ה ובתשובה לרב נחשון וכו'. וכתב שדבריו אלו אינם אלא בערב להביא הלוה. אבל מדברי הטור בהלכות ערב סי' קכ"ט לא משמע הכי אלא דבערב של ממון איירי רב נחשון שכתב שם ומשיביאנו לב"ד יפטר הערב עד שישבע הלוה שאין לו מה לפרוע הביאו ערב שבת בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר הערב כלומר דאם הביאו ולא תבעו בב"ד שישבע שאין לו מה לפרוע ודאי דהערב פטור עד שישבע שיאמר לו הערב היה לך להשביעו בב"ד וכיון שלא נשבע אינו חייב אבל הביאו ערב שבת בין השמשות אז לא נפטר הערב ואף ע"פ שלא נשבע הלוה הערב חייב: