אבל כל השטרות וכו'. לפמ"ש ה"ה ז"ל שרבינו ז"ל מפרש דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא במה שהוא תועלת למלך כענייני המסים צ"ל שמ"ש רבינו בפ"ה מהלכות גזילה כל דין שיחקוק אותו המלך לכל היינו דין דאיירי בענייני המסים וסמך על מ"ש בסוף לשונו לפיכך גבאי המלך ושוטריו שמוכרים השדות במס וכו' וכיוצא בזה הוא בכלל שכתב כל דין שיחקוק וכו' והכלל מעין הפרט:

וכן שטרי הודאות ומתנות ופשרות ומחילות וכו'. מה שהוקשה להריב"ש בתשובה משטרי מחילות שכתב רבינו ז"ל [עי' בכ"מ] י"ל דדמי קצת לפשרות אע"ג דפשרה צריכה קנין ועכו"ם אינם בקיאים בטיב קנין גם מחילות אע"פ שאין צריך קנין כתב רבינו בסוף פרק חמישי מהלכות מכירה דנהגו בו להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ועכו"ם אינם יודעים היטב דבר זה אם גמר בלבו או לא לכך שטרי מחילות דידהו פסולים והוא קצת טעם. ועל מ"ש הרב המגיד ז"ל והוא ז"ל גורס ומגבי ביה מבני חרי בשטרי הלואה הוא לפי גירסא זו בהכרח דאי בשטרי מכר לא גרע ממוכר שדהו בעדים שגובה ממשועבדים וכו' וקשה על דבריו דרבינו ז"ל בתחילת הפרק איירי בשטרי מקח וממכר ושטרי חוב שכ"כ חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב וכו' ועל דא קאמר אם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה וכו' וגובה בו מבני חורין. ועוד לקמיה כתב שטר שעדיו עכו"ם שמסרו ליד המלוה או המוכר ליד הלוקח בפני עדים וכו' ה"ז גובה מבני חורין משמע דבין לוקח בין מלוה גובה מנכסין בני חורין דמה שאמר גובה מבני חורין אכולהו קאי. ושמא י"ל דלא קאי אלא דוקא אמלוה אבל לוקח לעולם גובה ממשועבדין ודוחק. ומ"ש הרב ז"ל בהשגות הלכך אפשר שנפרע ולא תבעו וכו' נראה לכאורה דקשו דבריו אהדדי דבתחלת דבריו כתב אינו גובה ממשועבדין משמע הא מבני חרי גבי ולבסוף כתב הלכך אפשר שנפרע משמע דאפילו מבני חרי לא גבי. לכך ביאר ה"ה ואמר דתחלת דבריו איירי בחייב מודה או תוך זמנו והילכך מ"ש אחר כך איירי כשטוען לאחר זמן פרעתי:

ושתי שיטין אלו הן ואוירן וכו'. כתב ה"ה ופסק רבינו כן שלא לחלוק על ר"נ שאמר הן ואוירן דלכולהו אמוראי נמי הן ואוירן דהא ליכא מאן דפליג אדר"נ ע"כ. ואני אומר דיפה דקדק ה"ה דלרבי אבהו דאמר שיטה אחת ושני אוירין ברייתא דקאמר הרחיק שתי שיטין לאו דוקא לדידיה ב' שיטין אלא שני אוירין וא"כ ר"נ דאמר דשיטין דברייתא הוי הן ואוירן ר"ל שתי שיטין עם אוירן וע"כ דלא כר' אבהו ומש"ה פסק רבינו דלא כר' אבהו וכמו שפסק הרמב"ן ולזה נתן טעם ה"ה ז"ל משום דרבינו היה לו לפסוק כר' אבהו דהוא בתרא אבל כמ"ד ד' אוירין ודאי דאין צריך טעם דודאי ראוי לפסוק כמ"ד ג' אוירין דהוא בתרא טפי ועוד דהיא מילתא מציעתא:

שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שיטה וכו'. ק' דנימא דיהא כשר קיום מרוחק שיטה אחת וכשיבוא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת עם הקיום נימא דאין מקיימין אותו אלא מן האשרתא שבו וכמו שאמרו גבי שטר הבא הוא ועדיו על המחק דאין מקיימין אותו מן האשרתא שבו דהא רבינו פסק כמ"ד הכי דהיינו סוגיא דאיתמרה אליבא דרב והתוספות כתבו שם בחד תירוצא דמשום הך טעמא אית ליה לרב דקיום מרוחק שיטה אחת כשר משום דס"ל דשטר הבא ועדיו בשיטה אחת אין מקיימין אותו מן האשרתא שבו דומה לשטר הבא הוא ועדיו על המחק אבל רבינו ז"ל דאית ליה דר"י אית ליה כרב גבי הוא ועדיו על המחק קשה אמאי לא קאמר נמי ר' יוחנן הכי וכדכתיבנא וי"ל דשאני הכא דאינו פסול אלא הקיום לבד אבל השטר כשר וכדכתב הרב המגיד ואינו בדין לומר שכדי שלא נפסול קיום אחר נאמר כן אבל לקמן אמרינן הכי כדי שלא נפסול שטר אחר הבא הוא ועדיו על המחק ואמרו דכשר ומקיימין אותו מעדיו שבו:

ואם היה המחק במקום שריר וקיים וכו'. כתב הרב המגיד דדעת רבינו דאין לכתוב בכל השטרות והכל שריר וקיים אלא לקיום המחקים והתלויות ולכך אין לכתוב המחקים והתלויות בשיטה אחרונה ותימה דאדרבא דברי רבינו נראה היפך זה שכתב שאם היה המחק במקום שריר וקיים וכו' פסול שמא מחקו וכתב דבר שזייף וחזר וקיים הריוח שבין הכתב ולעדים ע"כ ואם אין הקיום מועיל בשיטה אחרונה אפילו שלא יהא המחק במקום שריר וקיים מה מועיל הקיום שעושה בשיטה אחרונה ואם היינו אומרים דבכל השטרות כותבין שריר וקיים וכותבין המחקים והתלויות בשיטה אחרונה ניחא אבל לפירוש הרב המגיד קשה. וי"ל דכיון דאין כותבין שריר וקיים בסוף השטר אלא כשיש בשיטה הקודמת לה קיום מחקים ותלויות לדעת רבינו אם כן מ"ש רבינו אם היה המחק במקום שריר וקיים אז אפילו יש גם כן קיום מחקים בשיטה העליונה הקודמת לשיטת שריר וקיים א"כ ודאי שאין כאן זיוף בשטר זה דהעדים ודאי דהיו כותבים שריר וקיים דכן כותבין בכל שטר שיש בו קיום מחקים לדעת רבינו וכיון שאין שריר וקיים אחר ודאי דהעדים כתבוהו ואין כאן חששא אלא כשהמחק במקום שריר וקיים דשמא מחק השריר וקיים שכתבו העדים:

שטר הבא הוא ועדיו וכו' שמא הקיום היה רחוק מן השטר וכו'. קשה נימא שמא מחק השטר שלמעלה וכתב עליו הוא ועדיו והתוספות ז"ל הקשו זה בגמ' ותירצו דס"ד מעיקרא דמחיקת הטיוטא אינו ניכר אבל מחיקת האותיות ניכרת אבל לפי המסקנא דאמרו ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק א"א לומר כן דאם מחיקת האותיות ניכרת איך מוחק וחוזר ומוחק וא"כ רבינו דהוא לפי המסקנא וכמ"ש לעיל שטר הבא הוא ועדיו על המחק וכו' וא"ת מוחק וחוזר ומוחק היה לכתוב החששא שכתבתי וי"ל דלא רצה רבינו להניח חששת הגמ' שהיא חששא טובא אפילו לפי המקשה. ומ"ש ה"ה ואם היה המחק במקום שריר וקיים וכו' וכמ"ש למעלה בשם הרשב"א דיש לעדים לחתום בראש המגילה וכתב שם ה"ה על דבריו ופי' אם העדים סמוכין לכתב בלי הפסק אע"פ שהשטר כלה באמצע שיטה וכו' ביאור דבריו דאע"ג דכתב הרשב"א דאין לעדים לחתום באמצע שיטה מ"מ אם ראינו שטר שעדיו חתומים באמצע שיטה דבאמצע אותה שיטה כלה השטר וזהו אומרו סמוכין לכתב בלי הפסק כלומר שבאמצע השיטה שכלה השטר שם תיכף ומיד חתמו העדים ודאי השטר כשר ולא נפסול אותו ונאמר דהעדים חתמו באמצע דודאי לא חתמו אלא במקום שכלה השטר דהעדים ודאי עשו כדין:

כתוב בו מטבע וכו'. הרבה דינים יש בגמרא כאן שלא כתב רבינו והטור ביאר הדברים יפה:

סליקו הלכות מלוה ולוה