Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסור להרבות על המכר וכו'. כתב ה"ה ופירוש והוא אבק רבית ומפני כך כתב רבינו וכשיתבענו וכו'. קשה דבהדיא כתב רבינו ה"ז אבק רבית ומה בא ללמדנו ה"ה ז"ל ומ"מ כוונתו למעט שלא יהא רבית קצוצה דאם היה רבית קצוצה אינו נופל בזה כשיתבענו לדין דאפילו אחר שפרע לו יוציאנו ממנו כיון דהוי רבית קצוצה וזהו שכתב ה"ה דמפני כך כתב רבינו וכשיתבענו אבל הרב כ"מ כתב דכוונת ה"ה שלא תימא איסור בעלמא ולפי דבריו מ"ש ה"ה ז"ל ומפני כך כתב רבינו ז"ל וכשיתבענו ר"ל דמפני כך כתב רבינו שלא היה מחוייב לתת לו דאם היה איסור בעלמא מחוייב היה ליתן לו אבל אין נ"ל עיקר אלא כמו שכתבתי:
או יחזיר ממכרו מידו וכו'. יש להסתפק במי תלוי הברירה אם המכר קיים אם במוכר דוקא או בלוקח דוקא או בכל אחד משניהם להחזיר המעות או המקח ונראה דיותר תלוי במוכר מפני שאינו נותן מה שהתנה עמו. וא"ת לקמן כתב רבינו ז"ל מי שהיה נושה בחבירו ארבעה מנים ונתן לו חפץ וכו' דאע"פ שהחפץ נותן לו בתורת רבית המקח קיים אם אינו דבר מסויים והכא אמאי קאמר יחזיר וי"ל דשאני הכא דלא נתקיים תנאו דהוא אמר אם מכאן ועד זמן פלוני במאה ועשרים ואינו נותן לו מה שהתנה עמו מה שאין כן בחפץ דלקמן:
חבית של יין שהיא שוה עתה וכו'. יש להקשות דחלוקה הראשונה שכתב רבינו ז"ל שמוכרה עד הקיץ ואם לא מצא למוכרה יחזירה לו דומיא דבתרא שכתב וכן אם מכרה לו בשנים וכו' דבהדיא כתב דבחלוקה קמא ואם לא מצא למוכרה ולהרויח בה היה לו להחזירה לבעלים משמע דאם לא מכרה יחזירה לו וא"כ כיון דבחלוקה בתרא וקמא איירי בחד גוונא מאי שנא דבחלוקה קמא כתב רבינו ז"ל שאחריות צריך שיהיה על המוכר ובבתרא כתב אע"פ שהאחריות על הלוקח וכיוצא בזה הקשה הרב"י בטור י"ד. ונראה לתרץ דיש לחלק בין חלוקה קמא לבתרא דחלוקה קמא איירי שמן הקיץ ואילך אם לא ימכרנה היא עליו ובתרא איירי שבכל עת וזמן אם מכרה יחזיר לו אם ירצה א"נ בחלוקה קמא היא שוה דינר בשעת קיצוב עתה ומכרה בשנים דמיחזי כאגר נטר גמור כיון שהוסיף על השער אבל מ"מ מותר מפני שאחריותה עליו ויחזירה לו בכל עת שירצה אבל בבתרא איירי שאין לה שער קצוב ומפני כן בחלוקה קמא כתב שהיא שוה עתה דינר ולא כתב כן בבתרא:
אסור לקנות פרי הפרדס וכו'. קשה אמאי לא אמר כאן אם הפך כמו בנותן מעות על השריגין:
מפני שזה שמוכר עתה בזול וכו'. כתב הרב"י דדעת רבינו לחלק בין מזלזל הרבה לאינו מזלזל הרבה והיינו טעמא שבעזים חולבות אמרינן דכשאמר כל מה שעיזי חולבות סתמא מותר כדכתב רבינו לקמן בפ"ט וכאן אסור מפני דשם אינו מזלזל הרבה והוא תירוץ הראשון של התוס' שתירצו בפ' איזהו נשך ומפני כך כתב שמוכר בעשר מה ששוה עשרים כלומר שמזלזל הרבה אבל עם מה שכתב ה"ה לקמן סוף פרק תשיעי דבפרדס יש עבודה אין אנו צריכים לחילוק זה לחלק בין שם לכאן דשאני בעזים חולבות דאין שם עבודה ולכך מותר אבל כאן יש עבודה למוכר וא"כ למה צריך רבינו לחילוק זה לחלק בין שם לכאן אחר דאית ליה חילוק בעבודה:
אבל אם קנה עגל בזול וכו'. כתב ה"ה לדעת רבינו דלרבותא נקט בגמרא תורי אע"פ שיש הפרש בין עגל לשור דעגל איכא אחריות יותר וקשה למה נקט רבינו ז"ל עגל ולא שור כלשון הגמרא כיון דהגמ' נקטיה לרבותא:
סלע בכל חדש מותר וכו'. כתב ה"ה בשם הרמב"ן דהיכא דשם פרה אינו מותר כשמקבל עליו לשלם דמים שהיא שוה בשעת מיתה וקשה קצת א"כ גבי ספינה דאמר רב דאגרא ופגרא והקשו לו אי אגרא לא פגרא ואי פגרא לא אגרא והקשו לו דאמאי שתק רב לא שמיע ליה הא דתניא וכו' לימא דשתק מפני שהיה סבור דישומו לו כמו ששוה בשעה שמקבל אותם ולא כשעת שבירה ולכך הקשו לו כן ולא היה יכול לתרץ ולהביא ראיה מהברייתא דלא אמרה אלא שישומו לו מה ששוה בשעת מיתה: