שתי הלחם אינן באים וכו'. לא מצאו חדש יביאו מן העליה. הרב בעל כ"מ ז"ל תמה על רבינו ז"ל בתרתי. חדא דכתב לשון המשנה ופסק כדברי הברייתא דאמרה דאפילו מן העליה ובגמרא בר"פ כל קרבנות אמרו דהם סותרים ולזה תירץ דלשון המשנה דקאמרה באין מן החדש שפירש באין אתי כברייתא ומה שדקדקו בגמרא דהוי דלא כברייתא משום דלא סיימו במשנה לא יביא ואם הביא כשר והדין עמו דכ"כ שם התוס' ז"ל דבאין משמע אפילו אם הביא מן הישן פסול חוץ מן מהנך דתני לא יביא ואם הביא כשר כלומר דבמתני' התם אמרו אין מביאין לא מבית הזבלים וכו' וסיימה ואם הביא כשר וכן אמרו שם גבי יין אין מביאין לא מבית הזבלים וכו' ואם הביא כשר אין מביאין מן הליוסטנין ואם הביא כשר משמע דכל היכא דהוי כשר בדיעבד מפרש ליה מתני' והיכא דלא פירש פסול וא"כ כאן שלא פירש אם הביא כשר ודאי דאפילו בדיעבד פסול ואע"ג דאמר שם אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים כו' ואם הביא פסול דהוצרכו לפרש שם דאם הביא פסול דמשמע דהיכא דלא פירש כן דכשר י"ל דאגב דתני ברישא גבי אין מביאין מבית הזבלים וכו' ואם הביא כשר תני בסיפא גבי אין מביאין מן הגרגרים שאם הביא פסול אבל לעולם דבסתמא היכא דלא פירש הוי פסול ולכך דקדקו בגמ' דמתני' וברייתא פליגי אהדדי אבל רבינו ז"ל שפירש בהדיא אם הביא כשר ליכא למטעי בהא. עוד תמה על רבינו ז"ל שפסק כברייתא דלא כמתני' ונעתק לפרש פירוש אחר בסוגיא לדעת רבינו ז"ל. ואצלי נ"ל לתרץ עם שנקשה קושיא אחרת אי רבינו ז"ל פסק כברייתא אמאי לא כתב ג"כ בפ"ז גבי עומר בכי האי גוונא דלא יביא אלא מן החדש ואם הביא מן הישן כשר דברייתא ג"כ גבי עומר נמי אמרינן דאם הביא מן הישן כשר. לכך נראה לי לומר דאית ליה לרבינו דמתני' לא פליגא אברייתא גבי שתי הלחם דאם הביא מן העליה כשר דהכי אמרי' התם רבי נתן ור"ע אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ואי מתניתין לית ליה הכי גבי שתי הלחם קמה לה מתני' דלא כר"ע ועוד דמאי דדריש ר"ע מקרא דמנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות מתני' אית ליה הכי דבפ' רבי ישמעאל אמרו במשנה דקודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ופירש"י ז"ל שם הטעם דגבי לחם כתיב מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות א"כ ודאי דלא פליגא מתני' אברייתא גבי שתי הלחם ומ"ש מתני' דלא כי האי תנא הוא משום עומר דגבי עומר קא אמרה מתני' שאינו בא אלא מן החדש ומדלא אמרה אם לא הביא כשר משמע דאפילו בדיעבד פסול וכ"ת גבי שתי הלחם ג"כ כיון דאית לה דאם הביא כשר אמאי לא פירשה מתני' הכי דאם הביא כשר י"ל משום דכייל לשתי הלחם בהדי עומר דקאמרה חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש וכיון דגבי עומר אם הביא פסול לכך לא תני אם הביא כשר דלא הוי מילתא דשויא לתרווייהו וכשהקשו בגמרא והכתיב חדשה דמשמע דפריך אשתי הלחם דאם הביא אמאי אינו פסול הך קושיא הויא למתניתין ולברייתא, כך נראה לומר לדעת רבינו בדוחק:

ומניחן בצד שתי הלחם כו'. מלשון רבינו ז"ל נראה שזאת ההנחה עם שתי הלחם הוי כשהוא מניפן שחוטין וקשה דבפ' כל המנחות (דף ס"ב) אמר שם והניף הכהן אותם על לחם הבכורים וכו' אלא מניח זה בצד זה ומניף והך הנפה דקרא כשהם חיים דהנפה דשחוטין מפקינן ליה מג"ש דשלמי יחיד ולרבינא מפיק ליה משלמיהם אבל ההנפה דקרא בחיין איירי. ואולי י"ל דהך ומניח בצד שתי הלחם דקאמר רבינו ז"ל אשתי הנפות קאי בין דחיין בין דשחוטין ואהנפה דלעיל שכתב ומניפן בעודם חיין נמי קאי וסובר רבינו ז"ל דאע"ג דהנפה דקרא דקא אמרה על הלחם איירי בחיים מ"מ הנפה דשחוטים דילפינן הוי דומיא דהנפה דחיים שיהו בצד הלחם:

ושאר הבשר נאכל לכהנים וכו'. במשנה פ' איזהו מקומן זבחי שלמי צבור ואשמות כו' ונאכלים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות:

שחט שני כבשים על ארבע חלות כו'. בפרק התכלת (דף מ"ח) אמרו שם ת"ר שחט שני כבשים על ד' חלות מושך שתים מהם ומניפן והשאר נאכלות בפדיון אמרו רבנן קמיה דרב חסדא הא דלא כרבי דאי רבי כיון דאמר שחיטה מקדשה דפריק להו היכא אי דפריק להו מאבראי כיון דכתיב לפני ה' איפסילו להו ביוצא ופירש"י ז"ל איפסילו להו המקודשות, ביוצא ומתוך שאין אתה מכירן הרי כולן פסולות ואי דפריק להו גוואי ופירש"י ז"ל ואוכלם בפנים לארבעתן השתים חולין והשתים קדש ותירצו דפריק להו גוואי וחולין ממילא קא אתיין ומשמע לפי פירוש רש"י ז"ל דכל הד' אוכל בפנים כשפודה אותם מפני דשחיטה מקדשן ואין אתה מכיר מי הם החולין ומי הם המקודשין, וכן מ"ש בברייתא מושך שתים מהם ומניפן כתבו התוס' למאי דמוקי לה כרבי צ"ל שמניף כולם ובהא לא ידעינן הי אקדיש וכן רש"י ז"ל כתב שם והוא הדין דהוה מצי למפרך ברישא דאי ארבעתן בעי לאינופי בהדייהו דהא לא ידעי מי הן דקדושה וכו'. אבל רבינו ז"ל נראה דפליג שכתב מושך שתים ומניפן ולא הזכיר הנפת הד' ועוד כתב שנאכלין בחוץ ודבריו מתמיהין דכיון דלא ידעינן הי נינהו קדושות אמאי נאכלים בחוץ דילמא אותן הנאכלים הם הקדושות וכ"ת הרי נתברר אחרי כן דאלו השתים שפודה הם חולין הא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה ועוד אם יכול לברר ולומר אלו השתים יהיו קדושות בקדושת שתי הלחם והב' אחרים הם קדושת דמים א"כ אפילו בחוץ יכול לפדותם ואינם נפסלים ביוצא דקדושת דמים הוו ובידו לבררם ויהיו השנים קדושת דמים. וכן יש לתמוה עליו על מה שכתב בפי"ב מהל' פסולי המוקדשין גבי תודה שנשחטה על פ' חלות לוקח ארבעים מתוך פ' ומרים מהם א' מכל קרבן והמ' האחרות יפדו ויצאו לחולין ע"כ דמדברי התוס' ז"ל לפ' התודה (דף ע"ח) לא משמע הכי אלא שצריך להרים שמונה חלות לכהן ד' מכל ארבעים אחת מכל מין דאי לאו הכי כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל וכן י"ל לדבריהם דלא יצאו לחולין המ' כיון דאין ברירה אלא יאכלו לבעלים כמו השאר והדברים פשוטים כיון דקי"ל דאין ברירה בדבר דאורייתא וכיון שכן על רבינו ז"ל יש לתמוה ג"כ על מה שכתב שם דהא קי"ל דאין ברירה ואיך כתב שמרים ארבע לבד ועוד שכתב שהמ' אחרים יצאו לחולין ואם כן במ"ש כאן ושם צ"ע:

שתי הלחם מעכבים את הכבשים וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל נתן טעם לרבינו ז"ל למה פסק כר"ע ודבריו נכונים ועוד אני נותן טעם אחר משום דבגמרא בפרק התכלת בעי רבי ירמיה אליביה היכא דהביא לחם וכבשים והונפו ואבד הלחם והביא לחם אחר וכו', ועוד טעם אחר דבפ"ט מהלכות אישות גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום כתב שם הרב המגיד ז"ל ועוד דשמואל נמי פליג עליה דר' יוחנן בהא והוו להו תרי לגבי רבי יוחנן ואע"ג דפליג נמי עליה דרב מ"מ ליכא תרי לגבי רב מחד טעמא אלא מתרי טעמי ע"כ. גם אנו נאמר כאן כיון דבן ננס ור"ש הם נגד ר"ע מתרי טעמי לא הוו תרי לגבי ר"ע אלא חד מחד טעמא וכיון שכן הא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו דלא הוי מחביריו כיון דכל אחד בא עליו בטעם אחר:

[שייך להלכה יז, יח]

שני פרים של מוסף היום ופר הבא בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה איל של מוסף היום ושני אילים הבאים בכלל הלחם אינן מעכבין זה את זה. כך הנוסחא בדברי רבינו ומדברי הרב בעל כ"מ ז"ל נראה דגבי איל לא היה לו בגירסתו אלא אין מעכבין סתמא ולא זה את זה כמו גבי פרים דגבי פרים ליכא עיכובא כלל אבל אילים הם עצמם מעכבים זה את זה:

[שייך להלכה יז, יח]

שני פרים של מוסף היום ופר הבא בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה איל של מוסף היום ושני אילים הבאים בכלל הלחם אינן מעכבין זה את זה. כך הנוסחא בדברי רבינו ומדברי הרב בעל כ"מ ז"ל נראה דגבי איל לא היה לו בגירסתו אלא אין מעכבין סתמא ולא זה את זה כמו גבי פרים דגבי פרים ליכא עיכובא כלל אבל אילים הם עצמם מעכבים זה את זה:

ואם נשחטו כולן מעכבין כו'. לפי פירוש רבינו ז"ל דהא דאמר ר' יוחנן בפ' התכלת (דף מ"ו) הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה ואינה זיקה שלהם שחיטה דקאי נמי אכבשים של מוסף היום ושבעה כבשי הלחם א"כ מאי קאמר התם תיפשוט מדר' יוחנן דתנופה לא הויא זיקה משום דקאמר דשחיטה עושה זיקה נימא דמאי דנקט ר' יוחנן שחיטה משום דקאי נמי אכבשי מוסף ושבעה כבשי הלחם דליכא בהם תנופה דזיקה דידהו הוי שחיטה. וי"ל דמ"מ היה לו להודיענו דשני כבשי הלחם תנופה הויא זיקה ומינה ידעינן דכ"ש בשאר כבשים דשחיטה הויא זיקה: