וכן אם הזיק בדבר שהוא מועד לו מתחילתו וכו'. פשוט הוא זה דהא בריש הכונס אמרינן דאפילו לר"מ דבמועד דקרן בעי שמירה מעולה בשן ורגל מיעטה התורה בשמירתן וסגי בפחותה כ"ש לר"י דקי"ל כוותיה דאית ליה דאפי' במועד דקרן סגיא בפחותה:

היה מועד לקרן ימין וכו'. בס"פ ד' וה' אמרינן לעולם כר"י ולא ס"ל דרב אדא בר אהבה והא קמ"ל דכי האי גוונא משכחת ביה צד תמות מועדת אבל מועד לגמרי לא וכו' ופירש רש"י משכחת צד תמות ומועדת בחד תורא לענין שמירה דאם שמרה שמירה פחותה והזיק בקרן ימין פטור לגמרי ואי בשמאל משלם חצי נזק ע"כ. ורבינו ז"ל שסובר דבין בקרן ימין בין בקרן שמאל משלם חצי נזק נראה דמפרש כך משכחת צד תמות ומועדת כלומר אע"פ שהוא מועד מ"מ יש לו דין תם שמשלם חצי נזק דהרי הוא בפעולתו הוא מועד לענין הקרן הימין ומשלם חצי נזק כיון שאינו מועד לשתיהן אבל שתאמר לר' יהודה דמועד לגמרי ששמרו שמירה פחותה דאע"פ שהוא מועד בפעולתו יהיה לו דין תם וישלם חצי נזק הא לא אמרינן:

נפל לבור והבאיש מימיו וכו'. דעת הראב"ד ז"ל בהשגות דלרבי היכא דאמר לו כנוס בסתמא הוי כחצר השותפין ואם הוזקו זה בזה ממילא ודאי שהם פטורים אבל אם הזיקו זה את זה בידים חייבים דלא נתנו רשות זה לזה להזיק בידים אלא כשהוזקו זה בזה ממילא דניזק איהו דאפסיד אנפשיה ופטורין וכן כתב לעיל בסוף פ"ג גבי הקדר שהכניס קדרותיו וכו' כתב שם אף על גב דהלכה כרבי אפילו הכי כיון דברשות וכו' כיון דאתזק ממילא איהו ניהו דאזיק אנפשיה וכו' ולהכי השיג כאן על רבינו ז"ל דהך היזקא דהכא הוי בידים דהיינו נגיחה והבאשת המים וא"כ אמאי פטור. והרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו ז"ל שדעתו כדעת התוספות ז"ל דהוי כאילו מתנה בפירוש שיפטר כל אחד בנגיחת שורו ותימה הוא זה דבגמרא משמע בהדיא כדברי הראב"ד ז"ל גבי ברייתא דכנוס שורך ושמרו הזיק חייב הוזק פטור וכו' שהקשו רישא לסיפא ואסיק רב פפא ואוקמה במסקנא כרבי דמאי דנקט שמרו הוי כדי לחייבו נזק שלם כר"ט אבל לחייבו חצי נזק כתם אפילו בלא שמרו נמי הזיק חייב הוזק פטור משמע דאפי' נתן לו רשות מ"מ כשהזיק בידים חייב אפילו לרבי דכ"ע מודו בהא דאי לא אמאי לא תירצו בגמרא כולה מתניתין כרבי ומאי דנקט ברישא ושמרו משום דאי לאו הכי אפילו דהזיק פטור אבל השתא קאמר ושמרו הזיק חייב אלא ודאי היכא דהכניס ברשות לרבי לא מהני אלא לפוטרו היזק דממילא אבל לא היזקא דבידים ומ"ש ה"ה בשם התוס' אינו כן אלא כתבו כמ"ש והכריחו הדבר מכח הסוגיא שהבאתי וז"ל שכתבו בפ' שור שנגח את הפרה (דף מ"ז) בדיבור המתחיל אימא וא"ת בבא דהכניס שורו היכי מ"ל נגח וכו' אבל כשנגח שורו לשורו של בעל הבית אפילו לרבי דלא מקבל עליה נטירותא אמאי פטור ברשות לא יהא אלא חצר השותפין ובחצר השותפין חייב. וי"ל דעכשיו סובר דלרבי כשמכניס שורו ברשות הרי הוא כאילו מפרש בהדיא שיפטר כל אחד ואחד בנגיחת שורו ובכל הנזקין ולפי האמת לרבי אם הכניס שורו ברשות הזיק חייב הוזק פטור כדאמרינן לקמן גבי כנוס שורך ואשמרנו ע"כ. א"כ נמצאו דברי התוס' ז"ל כמ"ש ודברי רבינו ז"ל והרב המגיד צריכים עיון:

אם הזיקו שלא לדעת פטור וכו'. כפי מ"ש ה"ה ז"ל פ"א ובפ"ו מהל' חובל ומזיק משמע דהאי שלא לדעת הוי פירושו שלא בכונה מפני שהוא כתב בפ"א ובפ"ו ורבינו מפרש מאי דאמר בגמרא לא אמרן אלא דלא הוה ידע ביה ר"ל דהזיק שלא בכוונה וקרי לא ידע לשלא בכוונה וידע להזיק בכוונה כמבואר שם א"כ דין זה אשר הוא הדין האמור בגמרא פירש כן. אלא שסוף לשונו אינו מורה כן שכתב למה נכנסת שלא ברשות שלא ידעתי עד ששגגתי בה משמע שאין הדבר תלוי אלא בידיעתו שנכנס שם אם ידע שנכנס שם אע"פ ששגג בו והזיק שלא בכוונה חייב וכדברי רש"י ז"ל ואין זה פירוש דברי רבינו ז"ל לפי מ"ש שם ה"ה ז"ל וצ"ע:

ושבח הנבלה חולקים. בגמרא (דף ל"ד) שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה חמש סלעים והנבלה יפה שלשים זוז שקיל נמי מזיק בשבחא ואומר שלם ישלם הבעלים משלמים ואינם נוטלים כלומר אין לומר שירויח וכתבו הטור ז"ל בסי' ת"ג בח"מ ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו ז"ל:

אין נותן לו אלא כשעת הנזק וכו'. מלשון זה נראה שהוא מפרש כפירוש שני של רש"י ז"ל דהודיענו הברייתא דאם הניזק תובע מאתים חציין של ארבע מאות חצי נזק שהפסידו אינו נותן לו אלא כ"ה כשעת הנזק ולהכי כתב רבינו ז"ל אינו נותן לו דאילו ללישנא קמא דרש"י ז"ל הניזק אינו רוצה לתת כלום משום דא"ל מאי אפסדתיך וקמ"ל ברייתא דנותן לו כשעת הנזק. ולפי פירוש זה לא שייך לומר האי לישנא דכתב רבינו ז"ל אין נותן לו אלא כשעת הנזק דמהיכא תיסק אדעתין לתת לו יותר אדרבה הוצרך להשמיענו שלא נאמר שלא יתן לו כלום אלא ודאי מפרש כפירוש בתרא ופשוט הוא: