חצר שיש בה שכנים הרבה וכו'. כתב ה"ה ודעת רבינו כמבואר בפרק י"ז שכל מה שהוא רה"י גמור דבר תורה [והוקף לדירה] לא גזרו בו חכמים וכו'. ק' דבתחלת הלכות אלו כתב לפי שיש בין הלכות וכו' עד אומרו כגון שיהיה למקום אחד תורת רה"י או תורת מקום פטור דבר תורה ויחמירו בו חכמים וכו'. נראה משום שאפילו בדבר שהוא רה"י מן התורה החמירו וכאן כתב שעל זה לא החמירו:

וכן הדין במבוי וכו'. כתב ה"ה ולפי זה רבינו היה לו לכתוב בכאן אפילו בלא לחי כיון שדבריו הן בדין תורה וכו'. ואין לפרש דכוונתו לומר שהיה לו לכתוב כאן מבוי בלא לחי ושיהיה לשון רבינו כמ"ש בס"פ וזה אי אפשר דהרי כתב שכל המבוי רה"י הוא ואם היה כותב בלא לחי מדין תורה לא היה רה"י בלא לחי ורבינו בדין תורה איירי. אלא כוונת ה"ה כך היא שכיון שכונת רבינו הוא לומר הדבר שמותר לטלטל מדין תורה היה לו לכתוב במבוי בלא לחי שהוא מותר לטלטל בדין תורה אע"פ שאינו רה"י כדין כל כרמלית שבעולם ולמה כתב מבוי בלחי שהוא רה"י מן התורה דמשמע דבלא לחי שהוא כרמלית אינו מותר לטלטל וזה פשוט בדברי ה"ה ז"ל:

וכן הדין במדינה וכו'. כתב ה"מ וראיתי מי שהקשה על דברי רבינו ממה שקראו פרק המוצא תפילין כרמלית וכו', קשה דהיכן ראה בדברי רבינו שלא קראו כרמלית דהוא לא כתב אלא שמותר לטלטל בה מדין תורה ואפילו שהיא כרמלית מותר לטלטל. וי"ל דמדכתב וכן הדין משמע דדמי ממש לחלוקה הקודמת והוא כתב למעלה שכל המבוי רה"י א"כ האי דקאמר וכן נמי כונתו כן שהיא רה"י:

ומפני מה תקן שלמה דבר זה וכו' כך מותר להוציא מן המדינה לשדה ולהכניס מן השדה למדינה ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות וכו'. קשה דכיון דיאמרו דהחצרות הם רה״י א״כ למה צריך עירוב מן הבתים לחצר דלא אתו למטעי ולומר דמותר להוציא מרה״י לרה״ר דהא סברי דהחצרות רה״י, וי״ל דאם לא יעשו כן תשתכח תורת עירוב מן התינוקות דאינם יודעים מה הוא הנעשה במבוי כמ״ש רבינו לקמן. ומה שהחמירו בעירוב יותר מבשיתוף דבעירוב צריך פת ובשיתוף לא. הרי פירש רש״י ז״ל הטעם בפרק הדר (עירובין דף ע"ה) דעירוב משום דירה ודירתו של אדם אינו נמשך אלא אחר (היין) [הפת] אבל שיתוף אינו אלא לשתף רשות החצרות וחצר לאו בית דירה ועירוב החצרות זו עם זו ודאי דאינו צריך היכא דאיכא שיתוף כדפירש רש״י ז״ל שם:

כיצד מערבין בחצרות וכו'. כתב הרב המגיד שדי לכל בככר דאיסר ואפילו הן מועטין וכו' כלומר אפילו (הדבר) [הככר] קטן שאין בו כגרוגרת לכל אחד ואחד. והנכון להגיה בדבריו ואפילו הוא מועט:

אין מערבין ולא משתתפין אלא מבעוד יום. כתב הרב המגיד והעמידוה בגמרא בעירובי חצירות כלומר אבל בעירובי תחומין ודאי דאין מערבין דאסמכוה רבנן עירובי תחומין אקראי כדפירש רש"י ז"ל שם. ולמטה כתב הרב המגיד ואף על פי שהמשנה בעירובי תחומין שוים להם עירובי חצרות בדבר זה והטעם דכ"ש הוא דכיון דבעירובי תחומין כן כ"ש עירובי חצרות ולמעלה בלשון המתחיל שהוא מותר וכו' שכתב ופירש עירובי תחומין ושיתופי מבואות דין אחד להם טעמו דמערבין סתמא קאמר ואם כן כל עירוב במשמע בין עירובי תחומין בין עירובי חצרות: