אי אפשר שלא קדם וכו'. פסק כרבנן דאמרי בפ"ב דבכורות (דף י"ז:) בידי שמים אי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם פסק רבינו ז"ל בהל' רוצח ושמירת נפש גבי עגלה ערופה דאי אפשר לצמצם ודלא כתוס' ז"ל שכתבו שם ובפ"ק דעירובין (דף ה':) דבהא הלכה כר' יוסי דבידי אדם אפשר לצמצם. ואע"ג דהביאו ראיה לדבריהם מההיא דפרוץ כעומד ומחצה על מחצה כרוב כבר כתבו התוספות ז"ל בשם ר' שמעון מאביל"ה דמתרץ הנהו סוגיות כרבנן וכן דעת רבינו ז"ל וע"ש:

אין לכהן כלום וכו'. בגמרא אמרו (דף י"ח:) הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ואמרו שם קודם זה משל דר"ט למה הדבר דומה לשנים שהפקידו אצל רועה ופירש"י ז"ל ומתני' נמי דקאמר ר"ט יחלוקו כגון שאותו ספק בכור החי נמסר לרועה ואתו בעל הבית וכהן אצל רועה דליכא מוציא מחבירו דהא לא קאי ברשות חד מינייהו משמע מהתם דהיכא דהופקד גבי רועה יחלקו הכהן ובעל הבית אליבא דכ"ע. ורבינו ז"ל לא ביארו וגם הטור ז"ל בסימן שי"ח אמרו על מ"ש שנים שהפקידו אצל רועה וכו':

כל בכור שהוא ספק דינו שירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו. ולא כתב כאן רבינו כלל אם חייב במתנות או לא ולא ידעתי מהיכן הוציא הרב"י ז"ל בטור י"ד סי' שי"ח שפסק רבינו ז"ל כאן דפטור מן המתנות שכתב שם אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' בכורות נראה שפסק כר' יוסי אבל היה לו לכתוב דבפ"ט מהל' בכורים פסק רבינו ז"ל בהדיא כר' יוסי שכתב שם ואם נסתפק בשנים וכו' הרי הוא פטור מן המתנות. אלא שיש לדקדק על רבינו ז"ל דשם ביארו הטעם של ר' יוסי משום שעשו שאינו זוכה כזוכה וכן בפ' שנים אוחזין (דף י"ב) גבי לקט דאמר ילקט בנו אחריו ביארו ג"כ טעמו של רבי יוסי מפני שעשו שאינו זוכה כזוכה ובסוף פ' כל הגט (דף ל'.) אמרו גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם וכו' הא מני ר' יוסי הגלילי דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה וכתבו התוס' ז"ל בפ"ד דבכורות דהיינו ר' יוסי דבכור ולא ר' יוסי דלקט שכחה ופאה ועם זה תירצו למה שמואל בפ' שנים אוחזין פסק כר' יוסי ובפ' כל הגט לא בעי לאוקומי מתני' כר' יוסי דלא דמי הא להא וכמו שהאריכו שם ורבינו ז"ל פסק בפ"ד מהלכות מעשר גבי מלוה את הכהן דבעינן מכירי כהונה או מזכה להם ע"י אחר ודלא כר' יוסי דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה ואמאי כיון דכאן פסק כר' יוסי והתם אמרו דהך מתני' דהמלוה מעות כר' יוסי אתיא כיון דהלכתא כר' יוסי דהכא ראוי לפסוק כמתני' דהתם ואפילו נאמר דסובר רבינו ז"ל דהא מני ר' יוסי דאמר בפ' כל הגט קאי אר' יוסי דשנים אוחזין ודלא כתוס' מ"מ קשה דבהל' מתנות עניים פ"ד פסק שם כר' יוסי וכדאיפסיקא הלכתא התם בגמרא וא"כ רבינו ז"ל נראה כמזכי שטרא לבי תרי. וראיתי להרב בעל כ"מ ז"ל שכתב בהל' ביכורים פ"ט ועוד י"ל דיש לחלק בין ההיא דפ"ב דבכורות ופ"ק דמציעא, ואם היינו אומרים כן ניחא קושיא זו דרבינו ז"ל בפ' כל הגט פסק דלא כר' יוסי וגבי בכור וגבי לקט פסק כר' יוסי, אבל קשה לי על תירוץ זה דבפ' כל הגט אמרו הא מני ר' יוסי דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה והיכא אמרו ר' יוסי אם לא באחד משני מקומות הנזכרים במציעא או בבכורות והיכי מצית למימר דיש לחלק בין ההיא דכל הגט לאינך:

שנים שהפקידו אצל הרועה וכו'. בפ' המפקיד (דף ל"ז:) אמרו שהניחוה שלא מדעת הרועה ולכך הרועה פטור דאי לאו חייב הרועה משום דהוה ליה למידק וכן כתב רבינו ז"ל בהלכות שאלה ופקדון:

הפקיד בכור אצל בעה"ב וכו'. כלומר וידע המפקיד שבעל הבית מניחו עם שלו ודאי לא חייב בעל הבית דהא אמר לו שיערבם עם שלו וזהו שכתב רבינו ז"ל למטה שהרי מדעת בעל הבכור הניחו עמו הפשוט של בעה"ב כלומר דאם לא הניחו מדעתו ודאי דחייב בעל הבית מפני שעירבם. כתב הטור בסימן שי"ז הקנה לו חצרו שיקנה לו הבכור מיד והוה ליה כשנים שהפקידו אצל אחד אלא כיון שלא בא ליד כהן לא זכה והוה ליה בעה"ב מוחזק ע"כ. דאילו בא ליד כהן ודאי דאינו נקרא מוחזק בעל הבית אע"פ שהוא בחצר בעל הבית דכיון שבא לידו והניחו שם מדעת בעל הבית הוי כאילו השאילו חצרו לכך ואינו נקרא בעל הבית מוחזק. זה נראה טעמו של הטור ז"ל שכתב שכיון שלא בא ליד כהן דמשמע דאילו בא ליד כהן לא מקרי בעל הבית מוחזק וטעמו כדכתיבנא:

לאכלה ולא לסחורה וכו'. והראב"ד ז"ל גריס לאכלה ולא לשרפה וכן גירסת רש"י ז"ל ומשמע הכי מן הקושיא שהקשו שם האוכל מעיסת שביעית וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשרפה דהוי דומיא ממש כדרשא דרב חסדא לגירסת הר"א ורש"י ז"ל והוי הקושיא אלימתא אבל לגירסת רבינו ז"ל אע"ג דלא אמר רב חסדא אלא לאכלה ולא לסחורה פריך ליה דכי היכי דדריש הכי נמי נדרוש גבי חלה לאכלה ולא לשריפה: