Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם נאנס המשכון וכו'. כתב ה"ה ז"ל גם זה כדעת הגאונים וכו'. נראה מדבריו דאית ליה דמאי דאמר שמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי הוא אפילו נאבד באונס ונראה לתת טעם לה"ה משום דכיון דשמואל לא אזיל בתר שווי המשכון אלא אפילו מחט אחד אבד אלפא זוזי א"כ משמע דהוי כאילו אמר לו שלא יפרע לו אלא אם יהיה קיים המשכון אבל כל זמן שאינו קיים אפילו שנאבד באונס לא יפרע לו זה נראה טעם לדברי ה"ה שפירש כן בדברי שמואל שכן כתב שטעמו של רבינו דקאמר דהיכא דנאנס הוא פטור הוא משום דלית ליה כשמואל משמע דאי אית ליה כשמואל אפילו נאבד באונס אבד חובו ומ"מ דוחק הוא. ומדברי הטור בסי' ע"ב לא משמע הכי דכתב הרי פסק כשמואל מ"מ נראה משם דהיכא דנאבד באונס פטור. ויש לתמוה על ה"ה דבפרק השוכר את האומנין אמרו על מתני' דהלווהו על המשכון שומר שכר אלא מחוורתא דלא כר"א ואמרו שם לימא בדלא שוי משכון שיעור זוזי קמיפלגי ובדשמואל קמיפלגי כלומר ור"ע כשמואל וקשה דאי ר"ע ומתני' אתיא כוותיה דשמואל היכי קאמר דאית ליה כשמואל ור"א לית ליה הלווהו על המשכון שומר שכר הא לדברי ה"ה חייב גם כן באונסין וי"ל דדילמא מתניתין בדשוי וכר"א דבדשוי לכ"ע שומר שכר וכ"ת א"כ קמא לה מתניתין דלא כר"ע כדפריך לעיל וי"ל דהיא גופא קאמר היכי אמרת מחוורתא דלא כר"א משום דאל"כ לא אתיא מתניתין כרבי עקיבא הא ע"כ דלא כרבי עקיבא אתיא משום דלימא בדשמואל קא מיפלגי וכיון דרבי עקיבא אית ליה כשמואל ע"כ מתניתין דקאמרה שומר שכר לבד הוי כרבי אליעזר ובדשוי דאי ר"ע אפילו באונס חייב ודחי דלעולם ר"ע היא וכ"ע אית ליה כשמואל:
השאילני היום ואשמור לך למחר וכו'. כתב ה"ה מדברי רבינו נראה שהוא מפרש הקושיא על כל הברייתא והטור בסימן ש"ה כתב בשם הרמ"ה דמפרש כדעת רבינו והקושיא שהקשה לו מהשאילני ואשמור לך דאין המשאיל עם השואל לא הוא ולא כליו כוונתו לומר דהשאילני ואשמור לך משמע דשכר השאלה היא השמירה ומה שנאבד הוא הכלי השאול וכיון שכן אין שם כלי אחר מהשואל עמו כדי שנאמר הרי כליו עמו דכלי זה אשר נאבד הוא השאול ועלה דיינינן אבל לעיל בחלוקה דשמור לי ואשאילך הוי איפכא דהשאלה היא שכר השמירה והדבר השמור הוא שנאבד והרי יש עמו כליו של מפקיד דאנן לא דיינינן אלא על הדבר השמור אשר נאבד וזו היא הקושיא החזקה אשר לטור ז"ל על דברי רבינו והרמ"ה ז"ל. ואפשר לומר בדוחק דהשאילני ואשמור לך אע"ג דמה שנאבד הוא הדבר השאול ובזה אין כאן בעלים לא הוא ולא כליו מ"מ אפשר שיאבד הדבר השמור ובזה איכא כליו דומה לחלוקה דשמור לי ואשאילך לכך הוצרכה הגמרא לתרץ גם כן כאן דהשאילני היום ואשמור לך למחר וכל זה דוחק:
נתן צמר לצבע והקדיחתו יורה וכו'. קשה קצת על הטור ורבינו למה לא הזכירו דדוקא הקדיחו בשעת נפילה אבל לאחר נפילה נותן לו דמי צמרו ושבחו דאין אומן קונה בשבח כלי כדאמר בגמרא וכיון דהוא פסק דאין אומן קונה בשבח כלי היה לו לומר דוקא הקדיחתו בשעת נפילה דהכי מיתוקמא מתני' אליביה: