Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שומר שטען וכו'. היינו הא דאיסי בן יהודה בפרק האומנין (דף פ"ג) ומבואר כל מה שכתב כאן רבינו ז"ל שם בהלכות וממאי דכתב רבינו ז"ל בפ"ב מהלכות שותפין משמע דאית ליה דהא דאיסי הוי בכל מילי וכן משמע מדברי הטור ז"ל סי' קפ"ז וכתב שם והרמ"ה ז"ל כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרין אבל בעלמא כגון בטענת פרעון והשבה וכו' ואיכא למידק טובא דא"כ כשאדם אומר לחבירו פרעתיך בשוקא אם לא יביא עדים לא יהיה נאמן לדעת רבינו ז"ל כיון דאית ליה דהוי בכל מילי דהא מדברי הטור ז"ל משמע דהרמב"ם ז"ל אית ליה הא דאיסי אפילו במילי דפרעון וכי תימא הא לא שייך ביה שבועת התורה אלא היסת מ"מ היכא שאמר אני חייב לך מקצת ופרעתיך מקצת אית ביה שבועת התורה ויביא ראיה וזה אי אפשר לומר כן דאפילו אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ובאו ואמרו לא היו דברים מעולם אינו כלום דנאמן וכדכתב רבינו ז"ל פ"ו מה' טוען וגם בדברי הרמ"ה ז"ל קשה טובא דלאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה דאם הוא מחלק בין שומרין לשאר דברים למה לו לומר דפרעון והשבה משום דעבידי אינשי למפרע בצינעה אפילו הוי מילי דפרהסיא שאני התם דלא הוי מילי דשומרין ולא נאמר אין רואה אלא במילי דשומרין דעלה כתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ועוד דבמילי דצינעה אפילו בשומרין לא יביא ראיה וכדכתב הטור ז"ל בשם הרמ"ה ז"ל בה' פקדון סי' רצ"ה דדוקא מילתא דשלטא ביה עינא וכו' אבל מילתא כל דהו דעביד דמתרמי דלא שלטא ביה עינא כגון מאן דנקיט חפצא בידיה משתבע ומפטר ואם כוונתו לחלק בין דברים הנעשים בצינעה לדברים דעבידי בפרהסיא א"כ מה לו להזכיר חילוק בין שומרים לדברים אחרים ועוד מה הוקשה לו מעובדא דגמרא והוצרך לומר דהתם הוי פקדון אפילו לא הוי פקדון מ"מ שאני התם דהוי מילי דפרהסיא כמ"ש שם קלא אית ליה וגם קשה קצת למה הוצרך לומר דהמעות היו פקדון בידו אפילו היו מלוה כיון שלקחם לו הרי עושה אצלו פקדון מיהו לזה יש לומר דאין זה כל כך פקדון כיון שלא לקחם ממנו אבל מ"מ לכל הדברים הנזכרים צ"ע ולהתיישב בדבר דנ"מ לענין דינא טובא. ועוד נ"ל דמ"ש שם הרב"י דאין זו שבועת השומרין די"ל לדעת הרמ"ה דהוי שבועת השומרין דכיון שהוא פקדון בידו מה לי נאבד כולו מה לי נאבד חציו וכדאמרינן בעלמא מה לי קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא בריש פרק השואל (דף צ"ה) ה"נ היכא שהחמיץ נאבד חציו וצריך לישבע על כך כמו בשבועת השומרין:
המעביר חבית וכו'. הא דלא חילק רבינו ז"ל בין מקום מדרון לשאין מקום מדרון כדחילק הטור ז"ל בסי' ש"ה משום דס"ל דלא אמרו כן אלא אליבא דרבי אליעזר ולית הלכתא כוותיה:
ועוד תקנו בדבר זה שאם נשאו אותה שנים וכו' הואיל ומשוי זה גדול גבי אחד וקל לגבי שנים. קשה קצת לפירוש רבינו ז"ל ולטעמיה דמשום דלא היה להם לשאת אלא משוי שכל אחד יכול להעבירו הוא אונס וכיון שהוא משא לשנים אינו אונס למה תלה הטעם בגמרא ואמרו מ"ט דנפיש לגבי חד וזוטר לגבי תרי אפילו שלא יהיה קל לגבי שנים אלא המשא שוה לשני בני אדם אינו אונס מפני ששניהם יכולים לשאת אותו אין כאן אונס וכי תימא דאמרו כן להודיענו דאפילו בזוטר לתרי דס"ד דאינו משלם שום אחד מהם כלל קמ"ל דמשלמין מחצה זה אינו מתיישב כלל בלשון הגמרא מאי טעמא הואיל ונפיש נראה דלשון מאי טעמא אין הכוונה אלא לתת טעם ולא להודיענו חידוש ואולי מ"ש זוטר לתרי ר"ל קל לגבי שנים כלומר שאינו כבד אלא משא שוה:
הסבל ששבר חבית וכו'. בפרק השואל (דף צ"ט) אמרינן גבי הא דאמרינן אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרי ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרי ליה ה' ולא אמרן אלא דלא הו"ל חמרא לזבוני אבל הו"ל חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ע"כ והרא"ש ז"ל לא גריס הא איבעי ליה לזבוני אלא אבל הוה ליה חמרא לזבוני לא ולפירוש הרא"ש ז"ל קאי ולא אמרן איומא דשוקא להכי קאמר לא אמרן דכשהחזיר ביומא דשוקא מחזיר חביתא דחמרא היכא דלית ליה חמרא לזבוני מפני שהיה יכול למוכרו ושוה לו החמשה אבל אם יש לו חמרא לזבוני משלם ה' שהרי יש לו יין אחר למכור ביום השוק ולא ביום אחר ולפירוש רש"י ז"ל קאי ולא אמרן אשאר יומי והכי קאמר לא אמרן דבשאר יומי משלם ה' אלא דלית ליה חמרא ולא קאי דלית ליה חמרא בשעת חזרה אלא ביום השוק שעבר אחר השבירה ומש"ה כיון דלא היה לו חמרא משלם לו חמשה דאם היה מחזירה לו באותו יום השוק היה מוכרה אבל יש לו יין ולא מכר לא אפסדיה מידי דאפילו היה לו יין זה באותו יום השוק לא היה מוכרו ולכך משלם לו ד' לבד והסכים לפירוש זה כתב הטור ז"ל בסימן ד"ש וי"א אם היה לו יין באותו יום השוק ששברה וכו' ורבינו ז"ל מפרש ולא אמרן איומא דשוקא כפירוש הרא"ש ז"ל אלא שהוא סובר דביומא דשוקא מחזיר לו יותר משאר יומי וה"ק לא אמרן דביומא דשוקא מחזיר לו ד' או החבית אלא שאין לו יין למכור אבל יש לו יין למכור הוי לדידיה כיום אחר כיון דיש לו יין ולא זבין ומשלם לו שלשה וקאי דלית ליה חמרא אשעת חזרה כפירוש הרא"ש ז"ל וא"כ פשוט הוא שאין עליו הקושיא שהקשה הרא"ש ז"ל ליש אומרים שכתב הטור ז"ל בסי' ד"ש דאם לא הספיק למכור כל יינו באותו יום השוק ימכרנו ביום אחר דלא שייך האי קושיא אלא ליש אומרים דמפרשי דמשום דהיה לו יין ביום השוק של שבירה לא ישלם אלא ד' מפני שלא היה מוכרו אבל למאי דמפרש דלא קאי אלא אשעת חזרה כמו הרמב"ם ז"ל לא שייך האי קושיא כלל דדמי פירושו לפירוש הרא"ש ז"ל דקאי אשעת חזרה אע"פ שאינו מסכים לענין הדין. וא"כ יש תימה על הטור ז"ל שכתב בסי' ד"ש ויש אומרים וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל וקשה עליו טובא חדא דאין פירוש יש אומרים כפירוש הרמב"ם ז"ל והרי יש חילוק ביניהם הרבה כדכתיבנא ועוד דמ"ש ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל לא שייך לפי' הרמב"ם ז"ל כדכתיבנא ואולי היה לו לטור ז"ל גירסא אחרת בדברי רבינו ז"ל מסכמת לפי' יש אומרים אי נמי הרמב"ן ז"ל בנו"ן גרסי' בדברי הטור ז"ל:
וכן כל כיוצא בזה וכו'. כתב הר"א ז"ל בהשגות לא נהיר דהוה לאפלוגי נמי בהא בין דהוה ליה חמרא או לא ע"כ. נראה מלשון השגה זאת שסובר הר"א ז"ל דמאי דאמרו בגמרא ומנכה לו אגר טירחא ודמי ברזניתא לא הוי אלא כשאין לו יין אחר למכור אבל כשיש לו יין אחר למכור לא כיון שטרח בשביל יינו וכן בדמי ברזניתא אולי דהיה מפרש מי שמכריז היין כדפרש"י ז"ל בלישנא קמא וכיון שיש לו יין למכור הרי צריך לשכור ע"כ מי שיכריז יינו ולא ישלם לו ולכך משיג על רבינו ז"ל דהוה ליה לפלוגי בהא דניכוי הטורח בין הוה ליה חמרא או לא ואין בהשגה זו טעם ולכך נראה לי דליתא ולא הוזכרה בדברי ה"ה ז"ל. כתב ה"ה ז"ל ואחרים פירשו ביום השוק ממש וכו' נראה דהני אחרים מפרשים כפי' הר"א ז"ל דכתב ה"ה ז"ל לקמן דשברה ביום השוק עצמו דאי קודם יום השוק כשמחזירה לו קודם יום השוק איך יאמר שמא יחמיץ הא אם לא שברה נמי היה ממתין למכור יין שלו עד יום השוק ושמא יחמיץ אלא ודאי כדכתיבנא: