לפיכך מי שמת. כתב ה"ה ז"ל ודין האנדרוגינוס הוא מפני שדעת רבינו ז"ל שהאנדרוגינוס בריה בפני עצמה. קשה דאסיפא דקאמר ילדה טומטום אינו נוטל קאמר בגמרא דאתי כרשב"ג דאמר בריה ולית הלכתא כוותיה דאנן קי"ל דהוי ספק וכן כתב רבינו ז"ל לקמן דוחין אותו ושקיל כבת. וי"ל דמאי דקאמר ה"ה ז"ל בריה בפני עצמה היינו ספק וסמך על מ"ש פ"ד מהלכות אישות שכתב שם שפסק כרבי יוסי דאמר בריה בפני עצמו והיינו ספק וקרי ליה בריה בפני עצמה משום שלא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה ובריה דקאמר ר' שמעון הוי בריה ממש ולא ספק. ויש כאן בפרק זה בדברי רבינו ז"ל דברים תמוהים בקצת ענינים מהדינים והרב בעל הטורים כתב בענין אחר יע"ש: כתב ה"ה ז"ל שדעת רבינו ז"ל דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה וכו'. אינו רוצה לומר בריה ממש דאינו לא זכר ולא נקבה דמתני' דפ' מי שמת (דף ק"מ:) דאמר ילדה טומטום אינו נוטל כו' אית לה הכי ואתיא כר"ש דהוי דלא כהלכתא ופסק רבינו ז"ל בהפך פ"ח מהלכות זכיה ומתנה דנוטל בפחות שבשניהם אלא האי בריה ר"ל וספק אם זכר אם נקבה וכר"י דברייתא דפרק הערל וכ"כ ה"ה ז"ל בפ"ד מהלכות אישות אלא שקשה לזה דבסוף פט"ז מהלכות מעשה הקרבנות נראה דפסק כר"ש ושם ובפ"ד מהל' אישות כתבתי בזה וכן מה שקשה במה שפסק רבינו ז"ל באנדרוגינוס וטומטום במקומות רבים זה הפך זה ובפ"ד מהלכות אישות הזכרתיה מיהו יש לתרץ בההיא דמעשה הקרבנות דשם לא כתב רבינו ז"ל אלא במקדיש בהמת חולין שאינה קדושה כשהיא טומטום מה שתלד דהא כתב בהלכות איסורי מזבח פ"ג דהמקדיש טומטום ואנדרוגינוס הוי כמקדיש עצים ואבנים וא"כ אפילו שהיה נודע לו שהוא טומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליו כ"ש התם דלא ידע אבל מאי דקאמר ר' שמעון הוא בבכור דאע"פ דהוא קדוש מרחם אם הוא טומטום או אנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליו משום דהוי בריה ולכך אמרינן בפ' מי שמת דמתני' דאמרה דילדה טומטום אינו נוטל דאית ליה דהוי בריה כר"ש דאית ליה הכי דהוי בריה ובבכור לית הלכתא כר' שמעון אלא טומטום הוי ספק בכור כמ"ש רבינו בפ"ב דבכורות ומה שפסק רבינו באנדרוגינוס שם קשה ושם הארכתי. ומ"ש ה"ה ז"ל דבברייתא משמע דטומטום ואנדרוגינוס שוים הוא דהזכיר ר"ש דבטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליו ואין זו הוכחה גמורה:

הניח בנות וטומטום וכו'. קשה בנכסים מועטים יכולות הבנות לומר לו אתה זכר ואין לך כלום וכן כתב הטור ז"ל בסימן ר"ף והרב"י ז"ל כתב שם דרבינו ז"ל מודה בזה ואין נראה כן מדבריו גם הטור ז"ל כתב שם דבנכסים מרובים יטול הטומטום ומשמע דלית ליה לרבינו ז"ל הכי ועיין שם ובדברי הרב בית יוסף ז"ל:

אין זה הבן יורש אחד משניהם וכו'. קשה אם לא יהיה לראשון ולאחרון בנים אלא אחים יחלוקו עם כל אחד בנכסים דהוי כמו ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא. וי"ל דאין הכי נמי ולא איירי רבינו ז"ל אלא כשיש לראשון ולאחרון בנים דהשתא הם ודאים וזה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:

יבמה שלא שהתה וכו'. גם בזה כתב הטור ז"ל באבן העזר בשם הרא"ש ז"ל דמיירי דהסבא קיים ורבינו ז"ל סתם הדברים ולא כתב בכל אלו הדינים אלא כפי שנאמרו בגמ' כפשוטן ודברי בעל הטורים ז"ל נראין מוכרחים וצ"ע ליישב דעת רבינו ז"ל:

אבל אם נפל הבית עליו וכו'. עיין בתשובת הרא"ש ז"ל כלל ע"ד כי שם האריך לבאר לשון זה: