או גרושתו של מלך וכו'. אין צורך למה שכתב הרב כ"מ דנפקא ליה דמשום כבוד המלך הוא משמע ליה דאלמנתו לאו דוקא דבהדיא תניא בירושלמי סנהדרין פרק כה"ג דאין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך. אבל בכ"ג כתב רבינו בפרק ה' מהלכות כלי מקדש דאם גירש אשה מותרת לשאר העם ונפקא ליה דכיון דהותרה אלמנתו בהדיא מתניתין פ' כה"ג (דף י"ח:) שהרי אמרו שמיבמין את אשתו ועוד שחולצין לאשתו ואם היתה אסורה לינשא לא היו חולצין אותה כמו אשת המלך דלא חלצי לה מהאי טעמא א"כ הוא הדין דשרינן גרושה. והרב כ"מ כתב שם דהותרה אלמנתו של כהן גדול מדלא תני ביה איסורא כמו במלך ואין צורך דבהדיא אמרו במתניתין דהיא מותרת כדכתיבנא:

ואסור לראותו כשהוא ערום וכו' ולא כשהוא בבית המרחץ וכו'. בפרק ה' מהלכות כלי מקדש כתב דינים אלו בכהן גדול וכתב אם רצה הוא שירחצו אחרים עמו הרשות בידו והוא מהתוספתא והטעם דאם מחל על כבודו כבודו מחול מה שאין כן במלך שאין כבודו מחול ולכך אפילו רצה שירחצו אחרים עמו אין שומעין לו:

שאין ישיבה בעזרה כו'. בפרק ב' דיומא (דף כ"ה) הקשו בתוספות על זה מפרק שני דזבחים ותירצו דמידי דצורך עבודה כגון אכילה איכא ישיבה ועוד חילקו יעויין שם: