Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Mourning Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואינו קורע וכו'. בפרק ואלו מגלחין (דף כ':) אמרו תני רב אדא דמן קסרי כו' שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה וכו' ואמרו שם בתר הכי קורע או אינו קורע רבי מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע והקשו שם למאן דאמר קורע קריעה בלא שבעה מי איכא ודחו ולא והתני איסי וכו' עני ר' זירא בתריה בד"א בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ואמו קורע והולך ותירצו כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו משמע דאפי' מאן דאמר אינו קורע מודה דלכבוד אביו ואמו איכא קריעה בלא שבעה וא"כ משמע דקורע לשמועה רחוקה אע"ג דליכא שבעה א"כ קשה על דברי רבינו דמשמע מדבריו דאפי' על אביו ואמו אינו קורע לשמועה רחוקה וכדכתב הרב כ"מ והתוספות נטו בפירוש ראשון לפירוש רבינו אבל כתבו באופן אחר שפירשו דפלוגתא דקורע ואינו קורע לא הוי בשמועה רחוקה דהתם כ"ע מודו דאינו קורע אפי' על אביו ואמו אלא בששמע בשבת ואחר שבת נעשית רחוקה דהיה ראוי לקרוע בשעת שמיעה ולכך אמר שם דקורע ולדידהו אפילו מאן דאמר אינו קורע מודה באביו ואמו דקורע היכא דהוי כי האי גוונא דשמע בשבת ואח"כ נעשית רחוקה דדמי לההיא דנזדמן לו חלוק לאחר שבעה דקורע על אביו ואמו משום כבודם כיון דבשעת שמיעה היה ראוי לקרוע אבל רבינו נראה שאינו מפרש כן דא"כ היה לו לומר דהיכא דהשמועה נעשית רחוקה אחר השבת דקורע על אביו ואמו וכן בההיא דלקמן דנזדמן לו חלוק בפ"ח לא היה ראוי לו לפסוק דעד שלשים יום קורע על אביו ואמו ולא יותר דכיון דבשעת שמועה היה ראוי לקרוע א"כ ראוי הוא שכל עת שיזדמן לו חלוק אפילו לאחר שלשים יום שיקרע. לכך נ"ל לומר דרבינו מפרש דפלוגתא דקורע ואינו קורע בשמועה רחוקה ממש היא ומאן דאמר קורע הביא ראיה לדבריו מדאמרינן בנזדמן לו חלוק לאחר שבעה דקורע על אביו ואמו ותירץ לו מ"ד אינו קורע דשאני התם דאיכא כבוד אביו ואמו שהוא תוך שלשים וכיון דהוא תוך שלשים כבודם שיקרע עליהם אבל הכא דהוי לאחר שלשים לא דלאחר שלשים אפילו על אביו ועל אמו לא יקרע דאין כאן כבוד ודייק הך פירושא מדלא אמרו כבוד אביו ואמו שאני דאם היו אומרים כן הוה משמע דהכי קאמר באביו ואמו לא פליגנא דבהא מודינא משום כבודם אבל השתא דקאמר כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו משמע כוונתו ההוא דינא דהוי תוך שלשים הוי משום כבוד אביו ואמו אבל במאי דקאמינא אנא דהוי לאחר שלשים ליכא כבוד אביו ואמו:
מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא וכו'. נראה דדעתו כדעת הרא"ש ז"ל שכתב הטור בשמו בסימן שע"ה שלא שמע עד בואו אל אחיו דאי נודע לו ביום שני והתחיל להתאבל לא מסתבר כלל שיקצר אבלותו בשביל שבא אל אחיו ולאפוקי מדברי הרמב"ן ז"ל דפליג בהא וזהו שכתב רבינו ולא ידע עד שבא. ובהלך גדול הבית לבית הקברות וכו' ע"פ מה שפירש הרמב"ן ז"ל השמועה דמיירי לענין אבלות מאימתי מונים אי משיסתם הגולל מונה גדול המשפחה או אם הגדול נגרר אחריהם וכמו שהאריך הרב"י ביורה דעה בסימן שע"ה שהעתיק שם לשונו כתב בסוף דבריו אבל כפי סברתנו שתלינו אותה בגדול הבית ההולכים בבית הקברות מונים עם אלו שבבית בין גדולים בין קטנים כו' וכיון שכן היה ראוי לרבינו ולהרי"ף ז"ל להזכיר דין זה דהיכא דהלך גדול הבית לבית הקברות ובא בתוך שבעה ומצא מנחמים שמונה עם אלו שבבית וכן הבא ממקום אחר לשם ומצא שהלך גדול הבית לבית הקברות כיון שחזר גדול הבית אצלם אפילו ביום שבעה מונה עמהם אף זה נגרר עמו ונמצאו כלם מונים מנין אחד והוא שבא זה ממקום קרוב וכבר הרגיש הרמב"ן בדברי הרי"ף ז"ל בדבר זה וכתב בספר המלחמות שלא מצא טעם ברור להרי"ף מפני מה השמיט זה גם פירושו קשה לי דכפי הירושלמי שכתב הרא"ש ז"ל בפרק אלו מגלחין שאמר שם כגון אילין דקסרי דקברי בבית בירי אית תני תנו כו' משמע דאזלינן בתר גדול משפחה דהיינו גדול הבית דהיכא שהוא שם מונין הנשארים בבית עמו והוא הפך הנראה מגמרא דידן לפי פירושו של הרמב"ן ז"ל דמשמע דגדול הבית מונה לעצמו היכא שלא בא בתוך שבעה והיכא שבא בתוך שבעה ומצא מנחמים מונה עם אלו שבבית והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות אחר שכתב פירושו כתב הירושלמי ולא ביאר שם שהם סותרים זה לזה אלא כתבו סתם כאילו אין שם מחלוקת ואינו כן כדכתיבנא ובמרדכי פרק אלו מגלחין הרגיש סתירת הירושלמי לגמרא דידן עיין שם. והרב כ"מ נראה דפירש דברי רבינו והרי"ף ז"ל בדרך אחרת שם בבית יוסף יורה דעה סימן שע"ה וע"פ הדברים ההם כתב כאן בכ"מ ולפי דבריהם נראה דגדול הבית וכו' וכל זה דלא כהרמב"ן ז"ל דלהרמב"ן כל שבא גדול הבית קודם סילוק המנחמים מונה עם אלו והבא ממקום קרוב מונה עמהם ומנין אחד לכולם והרב כ"מ דהבא ממקום קרוב מונה עם גדול הבית דאחריו הוא נגרר. וגדול הבית שבא אפילו ביום השלישי מונה לעצמו ולכך כיון שדבריו סותרים לדברי הרמב"ן תמה אני עליו למה כתב כאן אחר דברי הרמב"ן וזה דעת רבינו ולפי דבריהם וכו' כאילו הוא מוסכם מהרמב"ן ז"ל והם רחוקים זה מזה כמו שכתבתי:
לצאת אחר המטה וכו'. מה שפירש כאן הרב כ"מ דשלש מחלוקות בדבר הוא דבר תמוה שאין לשון המשנה סובלתו אלא שתי סברות הם ודברים הראשונים כלם דברי ר"מ והאחרים הם דברי ר' יהודה והוכחה לזה דבגמרא לא שקלי וטרו אלא בטעמא דר"מ ורבי יהודה ולא הזכירו ת"ק כלל ואם היא סברא אחרת הוה ליה לגמרא לאהדורי אטעמא דת"ק דתיקשי ליה קרא דמן המקדש וכו' כי היכי דקשה לר"מ א"ו עיקר הדבר דאין כאן אלא שתי מחלוקות ועוד דבפרק ה' מהלכות כלי מקדש כתב רבינו ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש והיינו ודאי כרבי יהודה ועל כן נראה דרבינו פסק כרבי יהודה וכדכתב שם הרב כ"מ והאריך שם ומוכיח דרבי יהודה לאו דוקא נקט מקדש אלא ה"ה ביתו וכאן לא נזכר מה שכתב שם והדברים אלו סותרים למה שכתב שם מיהו אין חשש בזה דתרי תירוצי הוו וחד כתב כאן ואחרינא כתב שם אבל מ"מ העיקר הוא מה שכתב שם כדכתיבנא: