מרחיקין את האילן כו'. ה"ה ז"ל כתב דדין זה בא"י ונימוקו עמו דאל"כ מאי הקשו בגמרא ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש וכו' הא התם לא הוי אלא בארץ ישראל כדאמרינן בסוף ערכין והכא הוי בחוצה לארץ וזהו שכתב ה"ה ז"ל והכי מוכח בגמרא ולפי דברי רבנן דקי"ל כוותייהו כדפסק רבינו ז"ל בסוף הלכות שמיטה ויובל נראה מדברי התוספתא שם דזרעים מרחיקים מן העיר עד אלף אמה דאין עושין מגרש שדה ורבינו ז"ל לא הזכירו משום דאין דין זה נזכר בגמרא:

לפיכך צריך שירחיק משרה מן הירק וכו'. הטור בסי' קנ"ה כתב היה לחבירו ירק בגינתו וכו' ובלבד שירחיק שלשה טפחים כשיעור הרחקת בור שיח ומערה עוד כתב והרמב"ם ז"ל כתב שצריך להרחיק משרה וכרשינין וחרדל מירק ובצלים ודבורים שלשה טפחים או מעט יותר כדי שלא יהיה ההיזק בידים וכ"כ רב אלפס ז"ל ואין נראה כן בגמרא ע"כ. נראה דהשיג על רבינו ז"ל ממ"ש כן גבי כרשינין וחרדל דלא משמע ליה לטור הרחקת שלשה טפחים אלא גבי משרה דוקא דהוי מים כמו בור אבל בשאר לא השיגו דע"כ בגמ' דקאמר מתיר בחרדל [פי' דמשמע דא"צ להרחיק כלל] אין זו קושיא על דברי רבינו ז"ל דהא בסוגיא פ"ק השוה לר' יוסי משרה וירק וחרדל וכי היכי דאית ליה לטור ז"ל המשרה ג' טפחים ה"נ בחרדל דאם רוצה הטור ז"ל לחלק ביניהם עליו להביא ראיה ועוד ק"ל דאמר דרב אלפס כתב כדברי רבינו ז"ל ואם הטור סובר דיש חילוק בין משרה לשאר הא הרב אלפסי ז"ל לא כתב דינא אלא דוקא גבי משרה וא"כ אדרבה מדברי הרי"ף ז"ל דלא כתב דינא אלא גבי משרה דייק דלא כהרמב"ם ז"ל דאית ליה דהכל שוה:

מי שהיתה שדה חבירו נטועה וכו'. תימה הרבה בדברי רבינו ז"ל שהוא מפרש מימרא דרבא בר חנן דהנהו דיקלי דהוו אמצרא דרב יוסף שהרחיק שתי אמות כדינו ובבבל היה וא"ל הא ארחיקי לי והשיב לו דלגפנים בבבל בעינן ד"א כארץ ישראל א"כ נמצא דבא"י הכל שוה ובכולהו ד"א והחילוק הוא בבבל דוקא דבין גפנים לגפנים שתי אמות ובין גפנים לאילנות ארבע אמות א"כ מאי מקשה ליה בתר הכי והא אנן תנן אחד גפנים ואחד אילנות הא מתני' בא"י הוא דקאמר אא"כ הרחיק ד"א והיינו דוקא בא"י ומאי משני ה"מ בין אילן לאילן וגפנים לגפנים דהא כיון דבא"י קיימינן במתני' לא שני לן כלל ולא הו"ל לשנויי אלא היינו דוקא בא"י. ונ"ל דהכי פריך לדעת רבינו ז"ל והא אנן תנן אחד גפנים ואחד אילן ושמואל דקאמר לא שנו וכו' לא חלק בין בבל לא"י דכאן הוי ארבע אמות וכאן הוי ד"א ואי מתני' בכל גוונא מיירי ובכל מאי דמיירי מתני' וקאמר ד"א קאמר שמואל לא שנו וכו' אבל בבבל שתי אמות וכו' ותירץ דמאי דחלק שמואל הוא בין גפנים לגפנים דבעינן שתי אמות ומשום דמתני' מיירי נמי בהכי מש"ה קאמר שמואל שתי אמות וה"ק שמואל לא שאנו דין זה כולל אלא בא"י אבל בבבל איכא דוכתא דהוי שתי אמות כמו גפנים לגפנים אבל גפנים לאילנות בבבל הן שוים וכל זה דוחק אח"כ ראיתי בנימוקי יוסף ז"ל פרק לא יחפור שמשמע מדבריו כעין תירוץ זה ע"ש. עוד כתב ה"ה ז"ל על מ"ש רבינו ז"ל בין אילנות לאילנות שהוא טעות וכתב ומוכרח הוא מן הברייתא שאמרו לא יטע אדם אילן אא"כ הרחיק שתי אמות וא"א להעמידה וכו' קשה דאמאי לא מוקמינן ליה בשדה לבן כדכתב רש"י ז"ל לא יטע אדם אילן סמוך לשדה הלבן בין שדה אילן ונימא דבה דוקא איירי ברייתא אבל אילנות לגפנים ארבע וי"ל דאולי דרבינו ז"ל סובר דבלבן לא בעי הרחקה ולכך לא כתב שדה סתם כלישנא דמתני' אלא מי שהיתה שדהו נטועה וכו' אי נמי דשדה לבן הוי כאילנות וגפנים כדכתב הרא"ש ז"ל דעדיף מינייהו וכן הטור בסימן קנ"ה וזה נכון שטעם זה הוא מוסכם לדעת הפוסקים ז"ל: