אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב וכו'. כבר אתה רואה מה שדחק הרב בית יוסף ז"ל בספר ח"מ ואני אומר לתרץ שם קושיא אחת שיש לי בדעת רבינו ז"ל דהא בשומא דרע כנגד היפה לא הוזכר בגמ' ולמה כתבו רבינו ז"ל ונראה ליישב זה עם קושיא האחרת דלמה לא הביא רבינו ז"ל הא בתרי ניגרי אע"פ שהם שוים דהלכתא כרב יוסף דיכול לעכב מפני דהאי מדויל והאי לא מדויל ועוד קושיא האחרת אי ס"ל כפירוש רש"י ז"ל דלדעתו ההיא דתרתי אחד נגרא איירי בשדה שמשקין אותו אבל לעיל דקאמר מעלינן כנכסי דבר מריון אע"פ ששוים איירי בשדה הבעל שפעמים מתברכת זו מזו א"כ היה לו לרבינו ז"ל לחלק בזה. ונ"ל לתרץ הכל דרבינו ז"ל סובר דההיא דתרי נגרי שאין הנגרים שוים שזה יותר טוב מזה וכן נראה מדברי הטור ז"ל שמפרש בסימן קע"ד שכתב שם כגון שהאחת קרובה לנהר ואחת קרובה לנגר קטן וכדכתב שם הרב בית יוסף ז"ל אלא שרבינו ז"ל מפרש נגרי דרכים והטור מפרש יאורים אבל דעתו ז"ל כדעת הטור שאינם שוים ולכך לא הוצרך רבינו ז"ל לכתוב דין זה דכבר כתב אם היתה כולה שוה ואין שם מקום טוב ומקום רע אלא הכל אחד דבזה שלל שום עדיפות שיש לזה על זה ולחלק בין הא דתרתי אחד ניגרא להא דבר מריון אין דעת רבינו ז"ל כפירש"י ז"ל שמחלק בין שדה הבעל לשדה אחרת אלא הכל שוה אלא שהוא סובר דההוא דזבין ארעא אמצרא דבי נשא שמו הרע כנגד היפה כלומר אמה אחת טובה כנגד אמה וחצי רע ורבה סבר דכיון דזה שוה כזה כופין אותו על מדת סדום ורב יוסף סובר דכיון דאין הדבר שוה איכא למימר בזה מעלינן כנכסי דבר מריון והיינו שכתב רבינו אבל שמו הרע כנגד היפה וכו' וכתב ה"ה ז"ל גם זה שם וכרב יוסף משמע דאית ליה כדכתיבנא דלפי פירוש הרב ב"י ז"ל אפילו רבה לא פליג בהו ולא היה לו מקום לה"ה ז"ל לומר כרב יוסף דמשמע דלא כרבה אלא דהוא סובר כדכתיבנא והדין בחד ניגרא כתב בריש הפרק ודין דתרי נגרים לא הוצרך להזכירו כדכתיבנא ונמצאו דברי רבינו ז"ל על נכון ואם נאמר דתרי נגרי מפרש רבינו ז"ל שהם שוים אפשר דנאמר כן ולא יגרוס במימרא שניה והלכתא כרב יוסף אלא הלכתא כרבה משום דהם שוים וזהו שכתב רבינו ז"ל בתחילת דבריו אם היתה כולה שוה והיינו אפילו ארעא כנגד ארעא היינו דינא דמעלינן כדכתיבנא ופסק כרב יוסף אלא שלפי דרך זה הוצרכנו לשנות הגירסא ממאי דאית לן בגמרא לכך נראה לי הראשון עיקר ונכון הוא:

היו בני המצר רבים. כתב הה"מ נראה דרבינו ז"ל מפרשה בקדם אחר שאינו בן המצר ולקח ונ"ל טעמו דאם לקח מן המוכר כי זבני כולהו בהדי הדדי אמאי פלגי בקרנזול הא יכול המוכר למכור לאחד מן המצרנים וכן כתבו תלמידי הרשב"א בשם י"מ כתבו הרב ב"י ז"ל סימן קע"ה אלא ודאי דהלוקח קדם וקנה וזכה בשביל כולם ולכך פלגי לה בקרנזול והיינו דוקא כשבאו כולם כאחד אבל אי לא לא:

לפיכך אם טען הלוקח וכו' או שוכר או ממשכן וכו'. כתב הרב ב"י ז"ל בח"מ סימן קע"א וז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות שכנים שכתב הרי שטען וכו' משמע בהדיא דכששוכר קרקע או שהוא ממושכן בידו ונמכר קרקע הסמוכה לו אין לשוכר או למי שהוא ממושכן בידו דין בן המצר להוציאו מיד הלוקח ומשמע לי דה"ה נמי אפילו קדם וקנה בן המצר מוציא מידו שאם היה לו דין בן המצר לענין זה ג"כ היה לו דין בן המצר להוציאו מיד הלוקח שאינו בן המצר ע"כ. ודבר תימה הוא זה דאיך תלה זה בזה הא ראינו להרשב"א ז"ל שכתב שהמלוה אינו יכול לעכב על אחר שרוצה לקנות הקרקע הממושכן ומ"מ כתב שאם קנאו הוא אין בן המצר מוציא מידו וה"ה נמי לקרקע שאצלו מצינן למימר הכי: