חצרות הכפרים וכו'. לשון ן' מיגש ז"ל כתבו ה"ה ז"ל אבל חצרות שבמדינות שהן בין שותפין וכו' הילכך אם מגיע לכל אחד מהן בחלקו בחצר זו בית שיש בו ארבע על ארבע ולפניו אויר שיש בו ארבע על שמנה נמצא שיש בו דין חלוקה וכו' ע"כ. כך היא הנוסחא האמיתית וכוונת ר"י ן' מיגש לומר דאעפ"י שאמרו שנותנין לכל פתח ופתח היינו דוקא בחצרות הכפרים אבל במדינות כיון שיהיה לו ארבע אמות לפתח אחד ועוד ארבע אמות אחרות וכן לחבירו די אבל לעולם בעינן אפילו בחצרות המדינות שיהיה לכל אחד ארבע אמות בחוץ חוץ מארבע אמות שיש לו כנגד פתחו. אבל הרב ב"י בחשן משפט סי' קע"ב הבין בדברי ה"ה שלדברי ר"י ן' מיגש ז"ל אין צריך ארבע אמות כנגד הפתח אלא בכפרים אבל במדינות אפילו שלא יהיה לו אלא ארבע אמות בחצר לזה ולזה ארבע אמות סגי ונראה שהיה לו גי' בדברי ה"ה ז"ל כמקצת נוסחאות שיש שם בהעתקת לשון מהר"י ן' מיגאש ולפניו אויר שיש בו ארבע על ארבע ולא כנוסחאותינו שיש בה ארבע על שמנה ומפני כן הקשה מה שהקשה בגמרא ותירץ מה שתירץ אבל עם מה שכתבנו הכל פשוט דוק ותשכח ומה מאד תמהתי עליו איך לא השגיח בסוף הסימן שכתב הטור ז"ל בשם ר"י ן' מיגאש ז"ל כדברי ממש שכתב שם וכתב ה"ר יוסף הלוי ז"ל א"צ שיהיה בו עד שיגיע לכל פתח ארבע אמות אלא אפי' שיש בו פתחים הרבה אם יגיע לכל אחד מהם ארבע אמות לאחד מפתחיו ועוד ארבע אמות לאויר החצר יחלוקו וכו' והוא עצמו תמה על הטור ז"ל וכתב דהר"י ן' מיגאש ז"ל אזיל לטעמיה דאית ליה מאי דקאמר גמרא ארבע אמות לכל פתח ופתח היינו בחצרות הכפרים או מחלק נכסים על פיו אבל במדינות די לפתח אחד ואלה הדברים הם ממש כדברי ולו היה הרב ז"ל זוכר אותן לא היה כותב בראש הסימן מ"ש שהם דברים סותרים לאלו:

שלא אמרו שיש לכל פתח כו'. הריב"ש ז"ל בסי' רמ"ח והרמב"ן ז"ל כפי' מ"ש הרב ב"י ז"ל בשמו בסימן קע"ב סוברים דרבינו ז"ל שחלק בין כפרים למדינות הוא משום דאית ליה ד"א לקנין אבל מדברי נמוקי יוסף ז"ל בפ"ק דבתרא לא משמע כן אלא דמצי סבר דאינה לקנין אלא לפי שעה יע"ש וה"ה ז"ל כתב שתי הסברות ולא גילה דעת רבינו שהם לקנין דוקא וכמ"ש הרמב"ן ז"ל משמע דאית ליה כנמוקי יוסף ז"ל דלאו הא בהא תליא אלא מצי סבר רבינו ז"ל דאינה לקנין אלא לפי שעה וכדכתב הרב הנמוקי ז"ל ויש טעם לכל הצדדין וקל להבין:

אבל אכסניא של מלך וכו'. היינו כפירש"י ז"ל שהוא מפרש חיל המלך המוטל וכו' וכ"נ מדברי ה"ה ז"ל ודלא כי"מ אבל של אכסניא וגולפא שדרך האכסנאים וכו' שכתב שם הרי"ף ז"ל דא"כ מאי של מלך שכתב ודלא כהרב ב"י ז"ל שנראה מדבריו בסי' קע"ג דפירש דברי רבינו ז"ל כי"מ:

השותפין שרצו לחלוק וכו' בד"א בכרך אחד אבל בשתי כריכות חולק וכו'. היינו דוקא בשרצו וכדאמרינן בפ"ק דבתרא תרגמה רב שלמן בשרצו ומ"מ אני תמיה על רבינו ז"ל למה לא ביארו כיון שבגמרא הצריכו לבארו:

האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל כו'. נראה מדברי רשב"ם שהגורל עושה קנין אפילו דלא החזיק וכן נראה מדברי רבינו ז"ל דסתם ואמר קנו כולם אבל מתשובת הרא"ש ז"ל שכתב הטור בסימן קע"ג נראה דלא מהני גורל בלא חזקה וא"ת אם החזיק אפילו בלא גורל נמי כדקאמר רב אשי דאם החזיק קנה ואפילו אחד מהם לבדו וכדכתב הטור בשם אביו וא"כ מאי אהני גורל. וי"ל דכי מהני חזקה היינו כשחלקו קודם ואח"כ החזיק אע"פ שלא קנו ולהכי אהני גורל דאע"ג דלא חלקו אלא שעלה הגורל והלך והחזיק בלא מחאת חבירו קודם החזקה מהני כאילו חלקו ואח"כ החזיק, זו נ"ל דעת הרא"ש ז"ל ואולי שזו היא כוונת הר"א ז"ל בהשגות שכתב על רבינו ז"ל שלא נתחוורו דבריו אפשר דמשום שהבין בדברי רבינו ז"ל שהגורל עושה קנין השיג עליו שאינו כן אלא דצריך חזקה וכסברת הרא"ש ז"ל:

יש לי להסיר אמת המים וכו'. בפי' דברי רבינו נחלקו המפרשים דלהריב"ש מחלק רבינו בין סולם לחלון דבסולם הניזק בונה ומסיר ואינו מחייב למזיק להסירו משא"כ בחלון וכדכתב בתשובותיו הטעם ולרא"ש בין בסולם בין בחלון מחוייב המזיק להסיר ולדברי הרב ב"י ז"ל בין בחלון בין בסולם אינו מחוייב המזיק להסיר אלא שניזק בונה ואינו נמנע ולהבין כל זה בשלמות עיין בהרב"י ז"ל סי' קע"ג:

וכן בגינה כופהו להבדיל וכו'. המגדל עוז הביא שאלת חכמי לוניל לרבינו דהסוגיא שבתחלת הפרק קשה עליו והשיב להם דאותו השינוי שתירצו בגמרא גינה שאני כדר' אבא דא"ר אבא אסור לאדם שיעמוד וכו' שינויא בעלמא היא דלא כהלכתא דבגנות א"צ ארבע אמות דאין שם היזק ראייה אלא עשרה טפחים והביא ראיה ממימרא דרב נחמן דקאמר גבי גגות והביאה רבינו בפרק של אחר זה דקאמר דאין בגנות היזק ראייה לפי שאין בני אדם דרים בגגות ק"ו לגנות שאין דרך בני אדם לדור שם וכמו שהאריך שם באותה תשובה וכתב שם ואם מאותו ענין של עינא בישא אפילו בבקעה היינו מחייבין אותו לגדור וכו', וקשה דאיך קאמר דהוא שינויא דלא כהלכתא דאפילו לפי ההלכה דהוי היזק ראייה שמיה היזק קשה לי טפי דהמקשה דקאמר ת"ש וכן בגינה הוא סבור דהיזק ראייה שמיה היזק כהלכה וס"ל דבגינה יש היזק ראייה וא"כ בין למקשה בין למתרץ ס"ל כן ומה שהקשה מבקעה ליקשי ליה הכי בתירוץ הגמרא דמאי משני בגמרא גינה שאני כו' א"כ אפילו בבקעה נמי אלא מאי אית לך למימר דשאני גינה מבקעה כדכתבו שם התוס' ז"ל דגינה הוי בכל השנה ובקעה לא הוי אלא חדש אחד בשנה דבגינה זורעים ירק כל השנה וכו' וא"כ אתי שפיר. מיהו לזה י"ל דודאי סברת תירוץ הגמרא כן ומ"מ דחוק הוא ולכך הכריחו דשינויא זה אינו כהלכה אלא דחייה בעלמא דהוא דחוק. ומ"מ מ"ש שאינו כהלכה קשה כדכתיבנא. וי"ל דסובר דבין המקשה בין המתרץ הוי דלא כהלכתא דטעמא משום דאינהו לית להו הא דרב נחמן דקאמר בגגות אין היזק ראייה דאית להו כ"ש גנות וא"כ כיון דקי"ל כרב נחמן בדיני אידחיא הך סוגיא זה נראה לי בדעת רבינו ז"ל. ובדברי הרב הנימוקי ז"ל ראיתי שסובר רבינו דאחר שתירץ הגמרא מאי וכן דקתני אגויל וגזית לית בגינה היזק ראייה כלל דהמקשה אם היה אומר כן אינו אלא מטעם וכן דקאמר מתני' וכד שני ליה דוכן קאי אגויל וגזית אמרינן דלית ליה היזק ראייה כלל. ועם זה גם כן יש ליישב הקושיא שהקשינו וטעם ההכרח דסובר רבינו ז"ל כן הוא מכח ההיא דרב נחמן כדכתיבנא:

המוכר גינה לחבירו סתם וכו'. יצא לו לרבינו זה מההיא דפכ"א כדכתב ה"ה ואין להקשות לימא מוכר בעין יפה הוא מוכר כדאמרינן גבי חלונות וסולמות דאין לו למוכר על הלוקח חלונות וסולמות משום דמוכר בעין יפה הוא מוכר דלא אמרינן הכי אלא כדי לומר דמה שמכר לו לא שייר בו כלום אבל לענין לעשות לו מחיצה ודאי שהמוכר רוצה שהלוקח יעשה אותה ויהיה הוא שמור והחילוק מבואר וק"ל:

וטען שמכר לו חבירו חלקו או נתנו לו וכו'. מכאן דקדק ה"ה ז"ל דאיירי שאנו רואים האבנים תחת ידו דאל"כ איכא מגו ובשלמא אם היה אומר רבינו ז"ל דהטענה היא שהכותל היה שלו היינו יכולים לומר דהיה סבור דאין כאן מגו משום דאנן סהדי דהכותל של שניהם אבל מאחר שהטענה היא מכר או נתן למה לא יהיה נאמן במיגו אלא ודאי דראינו האבנים יוצאים מתחת ידו: