Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אחד מן השותפים בחצר שבקש להעמיד רחיים וכו'. לכאורה קשה דלקמן בפרק זה כתב רבינו ז"ל אחד מן השותפין בחצר שהעמיד בהמה או רחיים וכו' נראה דפסק כתירוצא דרבה בר אבוה דאמר אהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי וכיון שכן שאהעמדה לא קפדי איך יכול חבירו לעכב עליו. והא ודאי לאו קושיא היא בעיני כלל דנהי דאמרינן דאהעמדה לא קפדי לענין שאם החזיק שאין חזקתו חזקה משום דלא קפדי אהעמדה אבל אם רצה לעכב ודאי דיכול לעכב דאע"ג דאמרינן דעל הסתם אינו מקפיד מ"מ אם יעכב בפירוש ודאי דיכול לעכב אבל אני תמה הרבה על הרב בעל הטורים ז"ל בח"מ סי' קס"ב שהשוה הנושאים שכתב שם אחד מבני חצר שביקש להשתמש בחצר תשמיש קבוע וכו' וכתב שם ויראה מדברי רב אלפס שאין נקרא קבוע אא"כ עשה מחיצה לפני בהמתו וכו' אבל בהעמדה בעלמא שהעמיד בהמה או תנור וכו' לא מקרי קבוע ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה דהאי נמי מיקרי קבוע וטעמו כדכתב הרב ב"י דכיון דהרי"ף פסק כאוקימתא קמייתא דאהעמדה כדי לא קפדי א"כ ה"ה יסבור כאן דיכול להעמיד ואינו יכול לעכב דאינו נקרא קבוע אבל הרא"ש ז"ל דפסק כתירוץ דרחבה ואהעמדה קפדי מיקרי קבוע ולדבריו קשה טובא דא"כ דהנושאים שוים א"כ קשיא מדברי רבינו מדידיה אדידיה וכדכתיבנא אלא ודאי שיש לחלק דלענין להחזיק ודאי דאינו חזקה אבל לעכב יכול לעכב כדכתיבנא וזו היא סברת הרי"ף ז"ל דפסק כאוקימתא דרבה ומה שאנו אומרים בהרמב"ם ז"ל נאמר בהרי"ף ולא דמו הנושאים להדדי. ועוד אני תמיה על הרב בית יוסף ז"ל שכתב שם ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שכנים כמ"ש רבינו שנראה מדברי הרא"ש ז"ל נראה שדקדק כן ממ"ש כאן דא' מן השותפין שביקש להעמיד דחבירו יכול לעכב דמשמע דאהעמדה לחוד קפדי והוא תימה דלמטה כתב רבינו ז"ל דאהעמדה לא קפדי וא"כ לדבריו נמצאו דברי רבינו ז"ל סותרים. ולא עוד אלא שהרב ב"י ז"ל עצמו דבריו סותרים שכתב בח"מ סימן ק"מ בהל' חזקת קרקעות ודברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות טוען ופ"ה מהלכות שכנים מטין לדברי הרי"ף שלא חלק בין חצר לרחבה הרי כתב שם דדעת רבינו ז"ל כדעת הרי"ף היפך האמור כאן. גם שם לא הונח לי במ"ש שלא חילק בין חצר לרחבה כנראה שדברי רבינו סתומים ומדלא חלק נפקא ליה ואינו כן דבהדיא כתב דבחצר אהעמדה לא קפדי והיינו ודאי כתירוצא קמא וכדברי הרי"ף ז"ל ודבריו ודברי הטור ז"ל צריכין לי עיון:
בד"א בחצר השותפין וכו'. דעת הר"א בהשגות דאפילו בחצר חבירו דבהעמדה כדי החזיק לענין התשמיש וקשה לזה מ"ש ה"ה פי"א אבל רבותינו הצרפתים כתבו שאין שום חזקה מועילה אלא בחזקת שלש ובטענת מכר ומחילה וכו' ואפשר שזה דעת הר"א ז"ל בהשגות ואיך אפשר שיהיה זה דעת הר"א ז"ל שבכל חזקות אפי' חזקת תשמיש בעינן שלש הא כתב כאן דמועיל חזקה לשעה וצ"ע. כתב ה"ה ונ"ל שפירוש הירושלמי וכו' לשון הירושלמי א"ר יוסי ויאות וכו' ונראה דפירוש הירושלמי לדברי הר"א הוא יותר פשוט וה"ק אם יש לו לגדל כלומר שקנה ממנו המקום הרי גדל כלומר שפיר גדל ובדין עשה מה שעשה ואם אין לו לגדל שלא קנה המקום הרי החזיק כלומר מ"מ כיון שהחזיק מועיל ופירוש זה אי אפשר לדעת רבינו לכך כתב ה"ה ז"ל פירוש אחר לדעת רבינו:
אחד מן השותפין. הרב מוהר"ר לוי ן' חביב ז"ל סי' ק"י צדד לפרש דברי רבינו בב' פירושים סותרים זה לזה האחד שאם לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה בתוך ביתו ולזה דקדק בלשונו שכתב אבל פותח הוא פתח עלייה לתוך ביתו משמע דוקא פתח עלייה הוא פותח לתוך ביתו אבל בית שלקח בחצר אחרת אפילו לתוך ביתו לא יפתחנה דאי לא לישמעינן נמי בבית שלקח בחצר אחרת כדאשמעינן ברישא. השני היפך זה דאפילו בית שלקח בחצר אחרת פותח לתוך ביתו היינו שדקדק בלשונו שכתב אינו יכול לפתוח פתח בחצר השותפין משמע דוקא לחצר אינו פותח אבל לביתו פותח והכריח הרב דהפירוש האמיתי דאפילו בית שלקח בחצר אחרת פותח לתוך ביתו וטעמא דכיון דהוא מפרש הסוגיא כפירוש הרי"ף ז"ל דמאי דקאמר חולק ביתו לשנים לאו דוקא אלא כל זמן שאינו עובר אלא עליו שהוא פותח לתוך ביתו די בהכי א"כ הוא הדין והוא הטעם ללוקח בית בחצר אחרת שפותח בתוך ביתו דהא בהא תליא בפירוש ההלכה ודבריו תמוהים אצלי שהרי כתב הטור ז"ל בסימן קנ"ד וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב שאפילו קנה בית אצל ביתו רשאי לפותחו לתוך ביתו שכל שהיא פתוחה לתוך ביתו אינו עשוי להכניס שם דיורין וכו' ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שאינו רשאי לפתוח בית שקנה אצל ביתו אפילו לתוך ביתו אבל יכול לבנות עלייה או חדר לפותחה בתוך ביתו אע"פ שמוסיף בנין חדש ע"כ. משמע דלאו הא בהא תליא דא"כ איך הרא"ש ז"ל חלק בין הנושאים לדעת הטור ז"ל והיה לו לטור ז"ל לומר דכיון דהרא"ש כתב דאינו יכול לפתוח בית שקנה אפילו לתוך ביתו הוא הדין עלייה דהא בהא תליא א"ו לא תליא הא בהא. ומ"מ למדנו מדברי הטור דהרמב"ם ז"ל ס"ל דיכול לפתוח בית שקנה לתוך ביתו והתימה מדברי מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל איך לא הביא שם ראיה לפרש כן בדברי הרמב"ם מדברי הטור ז"ל:
וכן אחד מבני מבוי וכו'. כתב ה"ה ז"ל גירסת המחבר כגירסת ההלכות כלומר גירסתנו היא דבתר ששאל אחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו וכו' השיב לו בני מבוי מעכבים ואח"כ שאל אכסניא לפי בני אדם מתחלקת אבל גירסת ההלכות היא תרוייהו בחדא מחתא והכי הוא אחד מבני מבוי שביקש וכו' מעכבין אכסניא לפי בני אדם מתחלקת וכו' ומה שאמרו אכסניא וכו' הוא טעם לבעיא הראשונה וכדפירש רבינו אבל ההלכות אע"פ שהם גורסים כגירסת רבינו ז"ל מ"מ הם סוברים שהם ב' בעיות שהם כתבו דהא דבני מבוי מעכבין היינו במבוי שאינו מפולש דאיכא ריבוי דרך אבל לא במבוי מפולש ואי מפרש כפירוש רבינו אין הטעם משום ריבוי הדרך אלא ודאי אע"פ שגירסתו כגירסת רבינו אינו מפרש כפירושו וזהו שכתב ה"ה ז"ל גירסת רבינו ז"ל כגירסת ההלכות כלומר בגירסא שניהם שוים אבל לא בפירושא וכי תימא מנין לו לרבינו ז"ל הדין של הרי"ף ז"ל כיון שאינו מפרש כפירושו עיין בהרב בכ"מ כי עמד על זה:
אבל אם פתח הפתח השני בינו ובין השלישי וכו'. מה שהקשה על זה הרב ב"י ז"ל נ"ל שיתיישב עם מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה ב"י ז"ל בסימן קס"א וז"ל ומ"מ כל שבא אחד מהחיצונים לפתוח פתח למעלה מפתחו לצד פנים הפנימיים מעכבים עליו לפי שאין זה מחמת רבוי הדרך לבד אלא משום דכל חיצון אין לו להשתמש במבוי שלמעלה מפתחו ויכולים הפנימיים לסתום כנגד פתחיהם לגמרי כאילו המבוי שלמעלה מפתחיהם הוא שלהם ולפיכך אם יפתח החיצון לפנים מפתחו וכו' נמצא גוזל את הפנימי וכו' וזה הטעם נראה שיספיק לקושיית הרב ב"י דהיכא דפתח שני בינו ובין החיצונה למה לא יעכב שלישי: