אבל אם שגג במעשה בלבד וכו' בין בע"ז אינו מביא קרבן כלל וכו'. כך אמרו שם מעם הארץ פרט למשיח ואמר שם שאינו מביא כלל ואע"ג דלא כתיב אלא בהעלם דבר נפקא לן ע"ז מג"ש דמעיני מעיני כדאמרי' בפרקא קמא:

הורה הכהן המשיח וכו' הואיל ולא סמכו וכו'. ק"ק בטעם זה דמשמע מדברי רבינו ז"ל דאם לא היה סומך על הוראת ב"ד אלא הוא לבדו בלא הוראת ב"ד עשה דמביא פר לעצמו ולא משמע הכי בגמרא דמפיק ליה מקרא דעל חטאתו אשר חטא הא כיצד חטא בפני עצמו ע"כ. משמע דבכל גוונא קאמר דכשחטא עם הציבור יביא עם הציבור. ודע דשם במשנה אמרו הורה עם הציבור ועשה עם הציבור מתכפר לו עם הציבור שאין ב"ד חייבין עד שיורו לבטל מקצת וכו' וכתב שם רש"י ז"ל דמ"ש שאין ב"ד וכו' סתם לן כר"מ דב"ד מביאין פר ולא ציבור אבל רבינו ז"ל אין נראה שדעתו כן דא"כ לא היה לו לפסוק כר' יהודה דאמר ציבור מביאין פר דהוי מחלוקת בפ"ק וסתם בפ"ב וקי"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם אלא סובר רבינו ז"ל דמאי דנקט שאין ב"ד חייבין לאו דוקא אלא הכוונה ציבור ואע"ג דפתח בציבור וסיים בב"ד אין קפידא בזה. וכן רבינו ז"ל בפי"ב כתב כן חייבים להביא קרבן וכן בפ' זה כתב ב"ד מביאין קרבן ואינו מדוקדק דרוצה לומר ציבור הורה לנו לדקדק בדבר זה:

הורה עם ב"ד בשגגה ושגגו הם בדם והוא בחלב וכו'. בעיא דלא איפשיטא וקשה דהיה לו למפסקה לקולא ותירץ הרב בעל כ"מ ז"ל ע"י תנאי יעויין שם. ונ"ל לתרץ דהוא סובר דאיפשיטא משום דבפ"ק גבי הורו ב"ד ועשו מיעוט בחלב ומיעוט בדם אמרו שם את"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף וכבר נודע דכל את"ל פשיטותא היא לדעת רבינו ז"ל וכיון דהוי צירוף לענין ב"ד משמע לו לרבינו ז"ל דה"ה דהוי צירוף לענין כהן משיח עם הציבור דהא הצד דאמר כאן דלא יצטרפו משום דבטעמייהו פליגי והך צד נתבטל גבי בעיא דב"ד אלא דאזלינן בתר דאיסורן שוה קרבנן שוה וה"ה הכא כנ"ל לדעת רבינו ז"ל:

לפי שאין בין כהן משיח המשמש וכו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין אצלי דבפ"ב דהוריות ובפ"ק דמגילה אמרו אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה והיינו כהן שעבר מחמת קריו ביוה"כ ומינו אחר תחתיו וחזר אח"כ לראשון קורא כהן המשמש ולשני קורא שעבר. וקאמר דאין בין זה לזה אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה שמביאין מן הכהן שחוזר לעבודתו ולא מן השני שעבר. אבל מ"ש רבינו ז"ל כהן שעבר מחמת מום או מחמת זקנה איך נאמר שאין בינו לכהן המשמש אלא פר יוה"כ והלא זה פסול לעבודה וזה כשר ובהא ודאי לא איירי מתניתין כלל דאמרה זה וזה שוים בעבודת יוה"כ ואילו עבר מחמת מום או זקנה אינו כשר לעבודה, ועוד מדשקלא וטריא בגמרא דאמרו דאתיא כר"מ משמע בהדיא כפירוש רש"י ז"ל וכדכתיבנא וכן פירש שם רבינו ז"ל בפירוש המשנה. וע"ק דמשנה זו דאין בין כהן משמש לכהן שעבר אוקמוה בגמ' כר"מ דאמר דהשני מצות כהונה עליו ודלא כר' יוסי דאמר דהשני אינו לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט ורבינו ז"ל פסק בפ"ב מהל' יוה"כ כר' יוסי שכתב שם אלא שאינו עובד ככ"ג ומבואר שם דהוי כר' יוסי וכ"כ שם הרב בעל כ"מ ז"ל וא"כ איך כתב להך מתניתין הכא וזה הוא אפילו אם היה מביא המשנה כצורתה כ"ש שדבריו מתמיהין שאין דבריו כדברי המשנה כלל כדכתיבנא וצ"ע:

לפיכך אם אכל ספק חלב וכו'. (דף י"א) בעא מיניה ר' זירא מרב ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספקו מהו אליבא דרבנן לא תיבעי לך וכו' כי תיבעי לך אליבא דר"ש וזהו שאמר לפיכך כלומר אם היה כר"ש הוא בעיא דלא איפשיטא ומספיקא אינו מביא אבל לרבנן מביא:

סליקו הלכות שגגות בס"ד