Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואין חוששין שמא על מנה קבור. כתב ה"ה בשם הרשב"א ז"ל דוקא כשנמצא לשכ"מ מנה בעין נותנין אותו למקבל וכו' ואפשר שאף דעת המחבר ז"ל כן שהרי פסק פ"ג מהל' טוען שהטוען דינר כסף דוקא קאמר ולא שוה וכו' מ"מ נ"ל שאפשר לחלק כיון דקי"ל דלמנה קבור לא חיישינן כו'. משמע מדברי ה"ה דמאן דאית ליה הכא דהוי דוקא כ"ש דהתם הוי דוקא שהרי כתב דאע"ג דהתם דוקא הכא שוה מנה דאי הכא דוקא כ"ש וק"ו דהתם הוי הכי. וקשה דא"כ קשיא דרב אדרב דהכא אית ליה לרב דוקא מדקאמר בספ"ק דגיטין חוששין למנה קבור משמע דאית ליה דוקא קאמר דאל"כ אמאי חייש למנה קבור הא שוה מנה קאמר ולא היה לו לומר מנה זה כיון שכוונתו על שוה אלא ודאי מנה דוקא קאמר ומדלא אמרינן זה חיישינן על מנה קבור ואילו התם גבי הטוען לחבירו הוי פלוגתא דרב ושמואל בפ' שבועת הדיינין ואית ליה לרב דשוה מנה קאמר. וי"ל דרב אית ליה סברא הפוכה ממאי דכתב ה"ה ז"ל לתרץ לדעת רבינו ז"ל אליבא דשמואל דאדרבה אין לנו להחזיק יד המקבל אלא ידו על התחתונה ולכך נאמר דדוקא קאמר וחיישינן דעל מנה קבור קאמר:
וכן אם אמר תנו שטר פלוני לפלוני וכו'. כתב ה"ה ז"ל לחלק לדעת רבינו ז"ל וז"ל ונ"ל לחלק בין זה לההוא דדירה. מפני שדברי הרב המגיד כמעורבבים צריך פירוש לפירושם דכוונתו לומר דכשנותן לו הדירה אינו נותן לו הבית מפני שאפשר לבית בלא דירה ולא נאמר שכשנתן דבר אחד נתן הדבר האחר אלא כשאותו הדבר האחר תלוי בזה שנתן לו אבל כשאותו הדבר אין תלוי בזה לא נאמר שכשנתן לו זה נתן לו האחר א"כ בשטר שהראיה תלוי בשטר נאמר ודאי שכשנתן לו השטר נתן לו הראיה ואינו דבר חדש מה שנאמר וכל שעבודו כיון דהראיה תלוי בשטר אבל בדירה שהבית אינו תלוי בדירה לא נאמר שכשנתן לו הדירה נתן לו הבית והוי הבית דבר נוסף. זה כוונתו ז"ל:
לפיכך אם אמר זה דרך הודאה וכו'. ה"ה ז"ל פ"ו מהל' טוען כתב גבי המודה לחבירו בפני עדים שיש לפלוני מנה וכו' דכתב שם רבינו ז"ל כדרך הודאה לא מהני אלא לאפוקי מטענת השבעה ולא מטענת השטאה דנפקא ליה לרבינו ז"ל מהכא ואע"ג דהכא מפיק מטענת השבעה דהכא איירי בשכ"מ ואין אדם משטה בשעת מיתה ובודאי דלא אתי אלא לאפוקי מטענת השבעה. י"ל דהיא הנותנת הכא דליכא טענת השטאה אפיק ליה מטענת השבעה התם בבריא דאיכא טענת השטאה והשבעה מסתייה דתועיל לטענת השטאה ולא להשבעה וא"כ צ"ל לדעת ה"ה ז"ל דמ"ש רבינו ז"ל כיוצא בו ראו את אביהן שהטמין וכו' לא איירי אלא בשכ"מ לבד דאילו בבריא לא מהני דהוי כמוסר אלא לטענת השטאה בלבד ולא להשבעה זה. נ"ל ליישב דעת ה"ה ז"ל. אמנם ב"י דעת אחרת יש לו דסבירא ליה דמאי דכתב רבינו ז"ל כאן ולא יהיה חשש הערמה דהיינו שהתובע עמו דהך מפיק ליה מטענת השבעה כדמפיק ליה בבריא. ולפ"ז קשה טובא דדרך הודאה לא מהני ולא מידי אלא להשבעה הא מפיק ליה הך טענה הא דתובע עמו ואי (להשבעה) [להשטאה] בשכ"מ אין אדם משטה בשעת מיתה וא"כ למה לי דרך הודאה. והרב אלפסי ז"ל שחילק חילוק זה לתרץ הקושיא במימרא דרבא בלא אמר דלא אמר תנו אין נותנים למה הוצרך לכך נימא דשאני הכא דהתובע עמו ודבריו צריכים עיון:
אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא וכו'. בס"פ גט פשוט גרסינן בספרים דידן איפכא מסתברא אמר תנו מנה כיון דפסקא אבוהון למילתא איכא למימר דפרעיה מנה לפלוני בידי כיון דלא פסקה אבוהון למלתא איכא למימר דלא פרעיה ע"כ. וכתב דלא גריס ליה הראב"ד ז"ל בהשגותיו דא"כ לא היה מקום לפירוש שכתב. ועי"ל כי מה שהקשו בגמרא אדרבה איפכא מסתברא על דין אחר הקשו וכו' הכוונה לומר כשאמר מנה לפלוני בידי יש מקום לומר שאינן נאמנין היכא דכתבוהו אבל תנו בכ"מ נאמנים אע"פ שכתבוהו. וזה א"א ליישבו כפי גירסתנו בגמרא אלא ודאי דגריס איפכא מסתברא לבד וכ"נ שהביא ה"ה ז"ל בגירסתו ומפני כן יש מקום לפירושו וה"ה ז"ל כשכתב פירוש זה כתב עוד כתב הר"א ז"ל שיטה אחרת בהשגות ואינה עולה דאע"ג דאמר מנה לפלוני בידי נאמנים דומיא דאוקימתא בתרייתא כלומר לפי שהראב"ד ז"ל ר"ל דאע"ג דאמר מנה לפלוני בידי יהיו נאמנים כלומר היכא דלא כתבוהו ונראה לו פירוש מרווח מפני שזה דומה לאוקימתא בברייתא שלא כדברי רבינו ז"ל שהם הפוכות ומ"מ שיטתו של הר"א ז"ל אינה ועוד שא"כ כדבריו ז"ל היה להם לבעלי הגמרא לפרש ומ"ש ה"ה ז"ל ועוד אע"פ שעדיין לא הקשה לו קושיא אחרת הוא משום דכבר כתב ואינה עולה. עוד כתב ה"ה ז"ל ודברי רבינו כדברי ן' מיגש ז"ל ודמיא לההיא דאמרי' צא תן לו ואמר פרעתי נאמן חייב אתה וכו' אע"ג דהתם פסקינן דבין צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו היכא דטען פרעתי נאמן מ"מ הביא ראיה דלסברא זו דמי למאן דאמר הכי בגמרא אע"ג דלית הלכתא כוותיה משום דלאינשי משמע להו הלשון שוה כדכתב שם הרא"ש ז"ל אבל הכא דליכא הך טעמא לא:
לפיכך אם לא הניח תשע מאות וכו'. יש נוסחאות בדברי רבינו ז"ל שכתוב אלא תשע מאות והוא טעות וצריך למחוק תיבת אלא ולומר אם לא הניח תשע מאות והוא מבואר בדברי ההלכות והוא פשוט ומבואר: