שכ"מ שאמר בני וכו'. כתב ה"ה ז"ל ודוקא שלא במקום בכור וכו'. קשה קצת כיון דלשון ירושה בבכור לא מהני ואמרינן דלשון מתנה הוי לשון ירושה ביורש לפי דעת רבינו ז"ל א"כ איך מהני לשון מתנה בבכור הא כיון דירושה לא מהני ואתה עושה המתנה כירושה אינו כלום וכמ"ש ה"ה ז"ל לקמן גבי בריא אם אתה עושה המתנה כירושה אף היא אינה כלום. ועוד קשה מה שאמר בגמרא רב אחא בר עזא לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני דלדעת רבינו ז"ל המתנה ביורש הוי לשון ירושה ואין לה הפסק א"כ לרבנן דמהני לשון מתנה איתא נמי לדין דנכסי לך ואחריך וכו' דאין לו הפסק א"כ לרבנן דמהני לשון מתנה איתא נמי לדין דנכסי לך ואחריך וכו' דאין לו הפסק בשלמא אי מתנה לא הוי לשון ירושה ניחא דלרבנן דלא מהני לשון ירושה אלא לשון מתנה (לית) [אית] לה הפסק אבל לרבינו ז"ל קשה. וי"ל דלרבנן דירושה לא מהני ודאי דלשון מתנה לדידהו לא הוי לשון ירושה דודאי אין כוונתו ירושה כיון דלא מהני ויש לה הפסק אבל לר"י בן ברוקה דירושה מהני הוי מתנה לשון ירושה ואין לה הפסק וה"ה בבכור כיון דלשון ירושה לא מהני לא הוי שם מתנה לשון ירושה ויש לה הפסק:

או נתנן לבנו מתנה וכו'. כתב על זה הר"א בהשגות דזה אינו אלא לר' יוחנן בן ברוקה והוא כתב למעלה שאינו בבריא. וקשה במה שאמר למעלה שאינו בבריא היינו לשון ירושה כדכתב שם ה"ה ז"ל בשטר ובלשון ירושה אבל בלשון מתנה לא וכן נתבאר בדברי רבינו ז"ל בפרק ששי מהל' נחלות ומה שאמר כאן רבינו ז"ל הוא בלשון מתנה דוקא וצ"ע:

שאין לאב אלא פירות. כן פסק רבינו ז"ל בהל' בכורים גבי מוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא כריש לקיש דאמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ותימה דבפרק השולח אמרינן אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר רב אשי האחין שחלקו הרי הם כלקוחות ומחזירין זה לזה ביובל ואי ס"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון אמר רבא קרא ומתניתין מסייע ליה לר"ל וכו' ותימה דא"כ איך מצא רבינו ז"ל ידיו ורגליו בבית המדרש שפסק כאן ובהלכות בכורים פ"ד דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובהל' שמיטה פרק י"א פסק האחין שחלקו לקוחות הם ומחזירין זה לזה ביובל והתוס' ז"ל הקשו קושיא כזאת ותירצו שני תירוצים, האחד דלא קי"ל כר"ל אלא דוקא גבי ההוא דהכותב לבנו וכו', הב' דאנן אע"ג דקי"ל לקוחות הן מ"מ אין מחזירין זה לזה ביובל יע"ש ושום אחד מאלו התירוצים לא שייך לדעת רבינו ז"ל והוא מבואר. ונ"ל לתרץ לדעתו דכי היכי דאמרינן בפרק יש נוחלין (דף קל"ז) בסברת ר"ל דאע"ג דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הכא איצטריך משום דלגבי נפשיה אפילו במקום בריא עדיף ליה כלומר וכיון דשייר לעצמו פירות שייר לעצמו גוף ה"נ אמרינן דהך קושיא דהקשו בגמרא לאו קושיא היא דכל חד וחד אע"פ שלא נתן לחבירו אלא פירות נתן לו ג"כ מהגוף מפני שחבירו נותן לו כן ותרוייהו בעי למעבד הכי כדי שיהא כל אחד מביא וקורא ולקיים מצות קריאה ומשום הך מצוה אמרינן אנן סהדי דניחא להו בהכי. והוצרך לומר כן רבינו ז"ל לתרץ הקושיא שהקשו בתוס' ז"ל בפ' השולח מרבא לרבא דסובר כאן כר"ל דאמר קרא ומתניתא מסייע ליה ובפ"ק דקדושין אית ליה לקוחות הן אלא ודאי דרבא מתרץ הקושיא באופן הנאמר ופליג עליה דרב יוסף דאמר כר' יוחנן לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש ופסק רבינו ז"ל כרבא וכה"ג הקשו התוס' ז"ל משמואל אשמואל ובזה ניחא הכל והוא נכון לדעת רבינו ז"ל: סליקו להו הלכות זכיה ומתנה בס"ד