Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר לעדים כתבו וכו'. קשה דרבינו ז"ל פסק כלישנא בתרא דרב יוסף וסובר דמאי דאמרו בגמרא חיישינן היינו פיסולא איך כתב כל שטר מתנת קרקע וכו' הרי הדברים האמורים בתחלת דבריו אמר לעדים וכו' הוא כלישנא קמא דקאמר כגון דאמר להו לסהדי זילו אטמרו וכו' וכיון שכן המשיך מהדין הקודם הך דינא שכתב שאין כתוב בו וכו' דאין זה אלא לפי לישנא בתרא דללישנא קמא אע"פ שאין כתוב בשטר ואמר לנו פלוני הנותן מהני כיון שלא אמר להם זילו איטמרו ויותר היה ראוי לו לכתוב לא אמר לעדים שיכתבוהו בגלוי אינו כלום ועם זה היה נמשך שכתב לפיכך המשך יפה אבל השתא קשיא עליה בתרתי, חדא דלא היה לו לכתוב אמר לעדים וכו' דהיינו כלישנא קמא דרב, ועוד הדין שכתב לפיכך אינו נמשך כלל ואם היינו מפרשים שמ"ש רבינו חוששין לאו ודאי פסולא אלא מספק היה לשונו מיושב יפה הן בקושיות שהקשינו הן מה שהקשה ה"ה דמאי נקט קרקע דכיון דהוא סובר דמאי דאמרינן בגמרא חיישינן היינו דלא פסקינן כלישנא בתרא דרב יוסף בהחלט לכך כתב רבינו ז"ל תחלה אמר לעדים כתבו וכו' כלומר בזה דוקא דאינו כלום דאפילו ללישנא קמא הויא מתנה טמירתא אבל היכא דלא אמר כתבוה בשוקא לא הוי ודאי מתנה טמירתא אלא חששא מיהא ולא זכה המקבל מספק אלא דאי הוו מטלטלין אם תפס המקבל לא מפקינן מיניה אבל קרקע דלא שייך תפיסה לעולם לא זכה המקבל ולכך נקט רבינו ז"ל שטר מתנת קרקע כלומר דוקא בקרקע הוי מילתא פסיקתא דלא זכה המקבל אבל במטלטלין איכא צד דזכה היכא דתפס, ולשון לפיכך א"ש כלומר כיון דזה הוי מתנה טמירתא היכא דלא כתב ואמר לנו פלוני הנותן כו' הוי ספקא. זה נ"ל נכון ליישב דברי רבינו ז"ל. אלא שעדיין אנו צריכים ליישב מה שהקשינו לפי דעת ה"ה שהוא סבור שודאי הוי פסולא הפך מ"ש, ונ"ל ליישב לדעתו דמ"ש רבינו ז"ל בתחלת דבריו אמר לעדים כתבו וכו' היינו משום שהזכיר למעלה בין בריא בין חולה דהיינו שכ"מ ובשכ"מ כתב רבינו בפ"ט דאע"ג דלא אמר כתבוה בשוקא מהני א"כ גבי שכ"מ לא הוי מתנה טמירתא היכא דאמר בהדיא כתבו בסתר ומשום דרבינו איירי בתרוייהו אמר מילתא דשוייא לתרוייהו דהיינו היכא דאמר להם כתבו בסתר דאפילו בשכ"מ לא מהני. ומ"ש רבינו ז"ל לפיכך כל שאר מתנת קרקע וכו' איירי בבריא דוקא. ומ"ש רבינו לפיכך הוא משום דהוא סובר דלמאי דמסקינן בגמרא חיישינן אע"ג דודאי פסולא מ"מ לא הוי אלא מטעם חששא דדילמא מסותרת היא אבל מסותרת ודאית לא הוי אלא היכא דאמר לעדים כתבו בסתר וכו', כן נראה ליישב דברי ה"ה ז"ל והנכון בעיני בדברי רבינו ז"ל מה שכתבתי. עוד פירש ה"ה כוונת הר"א ז"ל שאמר הטובה שקבל ממנו שהטעם שאינו נותנה בלב שלם אלא מפני שקבל ממנו הטובה ואינו רוצה שתועיל. גם אפשר לפרש דברי הראב"ד ז"ל והוא יותר נכון וטעמו כמ"ש רשב"ם ז"ל שאפשר שכבר מכרה לאחר או נתנה ועכשיו אומר לזה שנותנה, וזהו שאמר לאבד הטובה שקבל ממנו זה שקבל ממנו טובה להטעותו נתן לו מתנה זו שכבר היא נתונה לאחר:
שני שטרות שזמנן ביום אחד כו'. פ' חזקת הבתים הקשו גבי ההיא ארבא דאמר ר"נ כל דאלים גבר ומאי שנא משני שטרות היוצאים ביום אחד דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני ותירצו התם ליכא למיקם עלה דמילתא הכא איכא למיקם עלה דמילתא ע"כ. ופי' רשב"ם שם התם בשני שטרות ליכא למיקם עלה דמילתא היום או למחר שיביא האחר עדים ויטול שהרי השטרות שוין בזמן ואפילו אם יבאו העדים ויעידו שזה נכתב ונמסר בבוקר וזה בערב הלא אין הקדמה בשעות כמו שפירשנו למעלה וליכא למימר שמא זה נמסר תחלה יום או יומים או חדש ואח"כ נמסר לשני דמסתמא כיון שנכתבו ביום אחד נמסרו וכו' ע"כ לפירוש רבינו ז"ל דמפרש דטעם שמואל הוא דס"ל כר"א ואילו באו עדים ואמרו לזה נמסר בבוקר ולזה נמסר בערב זה שנמסר לו ראשון קנה דעדי מסירה כרתי הילכך שודא עדיפא דדילמא אתו סהדי ומסהדי ואמרי דהכי הוה מעשה א"כ קשה טובא היכי קאמר דהתם ליכא למיקם עליה דמילתא הא איכא למיקם דילמא אתו סהדי ומסהדי לזה נמסר בבקר ולזה בערב בשלמא לרשב"ם ניחא דסובר דאפילו לזה נמסר בבקר ולזה בערב לא איכפת לן כיון דאין כותבין שעות אלא לרבינו ז"ל קשה. ולרשב"ם נמי קשה דהא בפ' מי שהיה נשוי אמרי' בברייתא שני שטרות היוצאין ביום אחד חולקים כתב לו ומסר לאחר זה שמסר לו קנה משמע דכשנמסר לזה בבקר ולזה בערב קנה וסייעתא לרבינו ז"ל ותיובתא לרשב"ם ז"ל וכ"ת רשב"ם ז"ל מוקי לה באתרא דכתבי שעות מ"מ אמאי לא מקשה בפ' חזקת הבתים מהך ברייתא מאי שנא מההיא ארבא וליכא לתרוצי דליכא למיקם עלה דמילתא דהא כיון דאיירי באתרא שכותבין שעות איכא למיקם עלה דמילתא היכא שבאו עדים מי היה קודם. ונראה לתרץ לרשב"ם ז"ל דמוקי לה כשנמסר יום או יומים קודם לחבירו דאע"ג דשני השטרות הם ביום אחד המסירה היה בימים חלוקים וכמו שהקשה הוא ז"ל בפרק חזקת הבתים וליכא למימר שמא מסר יום או יומים וכו' ובהא מוקי לה לברייתא. ורבינו ז"ל יתרץ דמאי דקאמר בגמ' דא"א למיקם עלה דמילתא לאו דאי אפשר למיקם אלא שאין הדבר מצוי כל כך כיון שנכתבו ביום אחד כההיא דארבא ודוחק:
לפיכך כל הפירות שאכל וכו'. אין לשון זה של לפיכך מכוון דאיך נמשך ממאי דקאמר ביטל שני את הראשון כן זה הא אפשר דטעמא הוי משום דילמא אחולי אחיל כרפרם וליתנהו להנהו דיני שכתב רבינו ז"ל ואילו היה מקדים רבינו ז"ל טעמו של רבינא דדילמא אודויי אודי היה נופל בו לשון לפיכך אבל השתא לא אתי שפיר. גם יש לדקדק בדבריו הא דאורועי סהדי איך לא הזכיר רבינו ז"ל לא כאן ולא בהל' עדות כיון דהלכתא כרבינא ולדידיה ארעו סהדי בין שיפרש כרש"י ז"ל בין שיפרש כתוס' ז"ל היה לו לבאר ולא לסתום: