Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל חשוד וכו'. כתב ה"ה ז"ל ומפורש פרק שבועת הדיינים שאין חשוד נשבע אפילו שבועת היסת קשה מנא ליה הא דילמא לעולם החשוד נשבע היסת והכי אמרינן התם מאי איכא בין דאורייתא לרבנן דהיינו היסת איכא בינייהו דבדאורייתא היכא שחשוד על השבועה אף על פי שרוצה לישבע החשוד מ"מ לא שבקינן ליה אלא נשבע שכנגדו ונוטל אבל בהיסת אם זה החשוד רוצה לישבע לא מהפכינן אלא ישבע ונפטר ולעולם דישבע היסת ואילו היה ה"ה ז"ל מוציא דין זה מן הסברא דודאי אין למסור שבועה לחשוד אפילו היסת ניחא דודאי סברא הוא כן אבל שיהיה מפורש בסוגיא מנא ליה דאין כאן ראיה. עוד כתב ה"ה ז"ל ושם נראה דאפילו אם רצה התובע אינו נשבע שהרי בהיסת אין שכנגדו וכו' כוונתו דבהיסת החשוד פטור ואינו נשבע והולך לו בלא כלום ואם הדבר תלוי ברצון התובע ודאי דישביענו דיותר נוח לו שישבע משישלם בלא כלום וא"כ אמאי פטור מהיסת אלא ודאי שאין הדבר תלוי ברצון התובע. כתב ה"ה ז"ל שהרי בהיסת אין שכנגדו נשבע פירוש ודאי דלא אמרינן דהך תקנה לתועלת התובע נתקנה ואם יאמר אי אפשי בתקנת חכמים וישבע חשוד כדינו דישבע דאי אמרת כן בהיסת שאין שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא תקינו ליה רבנן שבועה ונפטר בלא שבועה הא ודאי דהתובע רוצה שישבע יותר מלפוטרו בלא כלום:
נתחייב החשוד וכו'. כתב ה"ה ז"ל ולפי דבריהם יפה כח החשוד בכך וכו'. נראה שהוא כדמות תימה להם דאין סברא ליפות כח החשוד ואע"ג דבהיסת יפה כח החשוד שאין נשבע כלל ואם לא היה חשוד אם לא רצה לישבע משלם אין זה כלום כיון דאינו אלא לפטור אבל הכא דהוי ליטול הוא סברא זרה ומפני כן הוקשה לו להרב המגיד ז"ל:
לפי שלא נתחייב זה וכו' ולפי שאין התובע טוענו טענת ודאי. כ"כ במקצת ספרים ולפי נוסחא זאת משמע דהם שני דברים וה"ק הטעם שאין שכנגדו נשבע מפני שאין זו שבועת התורה דאם היה שבועת התורה היה נשבע ועוד טעם אחר דאפילו היה שבועת התורה לא היה שכנגדו נשבע מפני שאינו טוען ודאי כדאמרינן גבי שומר דאע"פ שחייב שבועת התורה אין שכנגדו נשבע מפני שאין טוען ודאי. והרב בכ"מ ז"ל נראה שגורס בטעם שני בלא וי"ו ומפרש דהכי קאמר הטעם שלא נתחייב שבועת התורה מפני שאין זה טוען ודאי וקשה לפירושו דאע"פ שהיה טוען ודאי לא היה מחוייב שבועת התורה כיון שאינו מודה מקצת לכך נ"ל עיקר מה שכתבתי:
לעולם כזה דנין לחשוד עד שילקה בבית דין אם היו עליו עדים ויעשה תשובה וכו'. כך היא הנוסחא במקצת הספרים * אבל בספרים אחרים הוא ואם היו עליו עדים שלקה ועשה תשובה וכו' וכך הוזכר בדברי הטור ז"ל והיא עיקר דלנוסחא קמייתא משמע דאם היו עליו עדים ר"ל אם יש עדים שהוא חשוד ולמה הוצרך לומר כן הא כל חשוד בעדים הוא כדכתב בתחלת הפרק אלא הנוסחא היא דהיא חלוקה בפני עצמה. ולכולהו קשה למה אמר רבינו ז"ל דילקה ויעשה תשובה הא בהל' עדות פ"ב כתב רבינו ז"ל דכיון שיש עדים שלקה או שעשה תשובה סגי משמע דבחד מינייהו סגי ועדות ושבועה שוים הם כדכתב ה"ה ז"ל ושמא הך ועשה תשובה שכתב רבינו ז"ל ר"ל או שעשה תשובה וסמך על מ"ש שם: * בדפוסי וויניציאה.