ועוד פסוק אחד. כבר כתב בזה מוהרי"ק ז"ל:

בְּכָל קְרִיאָה וּקְרִיאָה מֵאֵלּוּ כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו מִיִּשְׂרָאֵל. וּמִנְהָג פָּשׁוּט הוּא הַיּוֹם שֶׁאֲפִלּוּ כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ קוֹדֵם לִקְרוֹת לִפְנֵי חָכָם גָּדוֹל יִשְׂרָאֵל. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה קֹדֶם לִקְרוֹת. וְהָאַחֲרוֹן שֶׁגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה נוֹטֵל שָׂכָר כְּנֶגֶד הַכּל. לְפִיכָךְ עוֹלֶה וּמַשְׁלִים אֲפִלּוּ גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר:

ולא יקרא איש אחד. כבר כתב מוהרי"ק ז"ל בענין אחד, ר"ל דאפילו ענין אחד שבספר אחד קוראין ומותר לדלג אבל בב' ספרים לא:

אחר שקוראין בו ומוליכין וכו'. קשה דבפרק ואלו נאמרין סוטה (דף ל"ט ע"ב) אמרו שם א"ר תנחום אריב"ל אין הציבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת ויניח במקומו ושמואל אמר עד שיצא ול"פ הא דאיכא פתחא אחרינא הא דליכא פתחא אחרינא אמר רבא בר אהינא אסברה לי אחרי ה' אלהיכם תלכו וכו' וכיון דלא פליגי היה לו לרבינו לפרש דהיכא דאיכא פתחא אחרינא אע"ג דלא יצא הספר תורה כיון שיכול לצאת שפיר דמי לצאת בפתח האחר, וע"ק שכתב וילוו אותו והם אחריו מאין לו זה דלא אמרו בגמרא אלא עד שיצא לבד, ונראה דהוקשה לרבינו ז"ל דלדברי בר אהינא משמע דצריך ללוותו איך סגי שימתין עד שיצא לבד הא מכל מקום צריך ללוותו עכ"פ לכך פירש דבר אהינא פליג אהנהו דלעיל דהוא סבר דצריך ללוותו וא"כ עכ"פ צריך להמתין ללוותו ולא שאני לן בין איכא פתחא אחרינא בין דליכא דבתר לויה תלוי הדבר. והשתא פסק רבינו ז"ל כרבא דאמר משום בר אהינא דהוא בתראה: