Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בימי ר״ג וכו'. פרק תפלת השחר (ברכות דף כ"ח ע"ב) אמרו עמד שמואל הקטן ותקנה בפני רבן גמליאל ולכך אמר רבינו הוא ובית דינו:
במה דברים אמורים. שם במשנה רבן גמליאל אומר כל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין י"ח רבי עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין שמונה עשרה ופסק כרבי עקיבא דהלכתא כוותיה מחבירו:
וזוהי הברכה וכו'. מבוארת שם:
במה דברים אמורים בימות החמה וכו'. שם (דף כ"ט) מימרא דרב ביבי בר אביי ומתקיף עליה מר זוטרא ונכלליה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר אתי לאיטרודי ע"כ. וכתב הרב"י בסי' ק"י בטור א"ח וז"ל ונראה לי דהא דחיישינן דיטעה יותר בתפלת הביננו מבתפלת י"ח הוא מפני שאדם עשוי לטעות ביותר בדברים קצרים שבקל אדם יכול לדלג שתים או שלש תיבות עד כאן. ונראה שהוצרך לומר כן למנהג אשכנז שכתב הטור וז"ל בסי' קי"ז שבין בימות החמה בין בימות הגשמים אומרים ברך עלינו אלא שבימות הגשמים אומרים ותן טל ומטר לברכה ולכך הוצרך לתרץ תירוץ זה. וקשה לי על תירוצו דאם כן כשתירצו בגמרא על קושיא אחריתא דמר זוטרא דאיתא התם ונכלליה מכלל ודשננו וכו' ואמרו אתי לאיטרודי הקשו שם אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי וכו' ומאי הקשו הא יש לחלק בין ברכה דהביננו לברכה דאתה חונן שהיא ברכה די"ח כמו שחלק הוא ז"ל ולמה הוצרכו בגמרא לתרץ ולחלק בין תחלת צלותא לאמצע צלותא יותר טוב היה לו לחלק זה החילוק אף על גב דהוי בתחלת צלותא כיון שהברכה היא קצרה. לכך נראה לי לתרץ למנהג אשכנזים דמכל מקום תחלת צלותא מיקרי כיון שהוא קרוב הרבה לתחלת הברכה אבל ודשננו בנאות ארצך הוא רחוק יותר מתחלת הברכה:
וכן במוצאי שבתות וכו'. שם מימרא דרב נחמן ואף ע"ג דהקשה עליה מר זוטרא ואסיקנא בקשיא עם כל זה לא אסיקנא בתיובתא וכן פסקו הפוסקים:
ובשבתות ובימים טובים וכו'. ואם היו שבת ויו"ט וכו'. פרק יו"ט שחל (ביצה י"ז) מבואר שם דחותם מקדש השבת וישראל והזמנים:
בכל תפלה מהתפלות וכו'. פרק קמא דברכות (דף ד':) [כר' יוחנן] דאמר אפילו תימא בכולהו וכיון דתקנו רבנן כתפלה אריכתא דמיא:
שבת שחל וכו'. ברייתא פרק יום טוב שחל (ביצה דף י"ז):
וי״ט שחל וכו'. פרק אין עומדין (ברכות דף ל"ג:) אנא לא הא ידענא ולא הא ידענא אלא מדרב ושמואל ידענא:
מאימתי אומר מוריד הגשם וכו'. פ"ק דתענית [דף ב'.] אמרו במשנה ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון [של חג, האחרון] מזכיר הראשון אינו מזכיר וכו'. ואמרו שם (דף ד' ע"ב) בגמרא הלכה כרבי יהודה והקשו שם והא אמר רבי אלעזר הלכה כר"ג ומבואר שם בגמרא דדינו של ר"ג בשבעה במרחשון ליתיה אלא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל בזמן הזה שאין ב"ה קיים שואלין בי"ט האחרון וכן משמע שם דאפילו בח"ל דאיכא פירי דדברא שואלין בשבעה במרחשון ורבינו לא פסק כלל מזה. וכבר תמה הר"ן ז"ל עליו בריש מסכת תענית. ונראה לי לתרץ דכיון דמי שאמר שם (דף ו'.) ובגולה עד ששים בתקופה חולק על כל מה שתירצו בריש פירקין דהיכי קאמר דבגולה עד ששים הא לעיל אמרו אע"ג דאיכא פירי וכו' אינו אלא בז' במרחשון ולא נראה לרבינו לחלק ולומר דהא דבגולה איירי בבבל שהוא מקום מצולה כדכתב הר"ן ז"ל ולכך קאמר עד ס' דמדקאמר בגולה משמע דבכל ח"ל מיירי דהכל קרי ליה גולה וכיון דפסקו שם דהלכתא כר' חנינא אדחיה ליה כל מאי דאמרי' לעיל ואין לנו אלא ב' זמנים אחר ששים יום בגולה וז' במרחשון בארץ ישראל. ומ"מ פסקינן הלכתא כר' יהודה יום טוב האחרון וכו' דיש חילוק בין שאלה להזכרה כדאמרינן התם. זה נראה לי ליישב דברי רבינו ז"ל:
שואלים את הגשמים ביום ששים וכו'. כתב רבינו ביום ששים משום דאסיקו שם בגמ' תענית (י'.) דיום ששים כלאחר ששים דמיא:
כל השנה כולה וכו'. סוף פ"ק דברכות (דף י"ב ע"ב). ומ"ש בברכת שתים עשרה הוא טעות וצריך לומר בברכת אחת עשרה וכבר כתב כן הריב"ש ז"ל בסימן תפ"ה וכתב שאי אפשר לטעות בכל ספרי רבינו ז"ל שבכמה מקומות כתב כן אלא שהיא כשגגה היוצאה מלפני השליט: