Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשתקנו וכו'. בפרק הרואה (ברכות דף ס':) אמרו הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל וכו':
וקורא פרשה ראשונה מק"ש וישן ואפילו אשתו עמו ואם אנסתו שינה קורא פסוק ראשון או אפילו פסוקי רחמים ואחר כך ישן. כך היא הגרסא הנכונה בספרי רבינו ז"ל. ויצא לו מ"ש שקורא פסוקי רחמים ממ"ש בפ"ב דשבועות (דף ט"ו) ריב"ל אמר להו להני קראי וגני וסובר רבינו ז"ל שרצה לומר שכשלא היה יכול לומר קריאת שמע שאנסתו שינה היה אומר להני קראי:
בשעה שיקץ וכו'. כל אלו הברכות האמורות בספר רבינו ז״ל הן מבוארות בפרק הרואה (ברכות דף ס':) ולא חש רבינו ז״ל להביאם על הסדר האמור בגמרא מפני שהוא סובר שכל ברכה צריך לאומרה בשעה שעושה אותה וכמו שכתב לקמן מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו. ומי שנוהג לאומרם בבית הכנסת צריך לאומרם על הסדר האמור בגמרא:
ומברך אדם בכל יום וכו'. מנחות פ' התכלת (מנחות דף מ"ג:) תניא היה ר' מאיר אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום ואלו הן שלא עשאני גוי שלא עשאני אשה שלא עשאני בור ואסיקו התם אלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה [היינו עבד] ותירצו זיל טפי ופירש״י (שם מ"ד.) זיל מזולזל העבד יותר מן האשה. ל״א זיל טפי כלומר הוסיף ובריך כדי להשלים ע״כ. ורבינו כתב הסדר בראשונה שלא עשאני גוי ואחר כך אשה ואח״כ כך עבד והרי משמע בגמרא שבמקום שלא עשאני בור אמר שלא עשאני עבד ושלא עשאני בור הוי בברייתא אחר אשה. אבל ראיתי בב״י שכתב שבתחלה מברך עבד ואחר כך אשה מפני שהעבד מזולזל יותר כדאמרו בגמרא וא״כ מתחילין מן היותר פחות קודם ותחלה קאמר עכו״ם שהוא פחות מכולם ואח״כ עבד שהוא מזולזל טפי ואח״כ אשה וכן בדין שמתחלה יברך שלא עשאני עכו״ם ואח״כ יברך עבד שאפילו עבד שהוא טוב ממנו לא עשאו. ורבינו ז״ל נראה שלא הקפיד בזה ואולי שהוא מפרש כפירוש אחר של רש״י ז״ל ואם כן כיון דעבד ואשה שוים נקט אשה תחלה כמו שאמרו בברייתא:
המשכים לקרוא בתורה וכו'. הערב נא ה' אלהינו וכו'. אשר בחר בנו מכל העמים וכו'. רבינו אומר הערב בלא וי"ו x והם שלש ברכות ודלא כר"ת שכתב שהכל ברכה אחת וגרסי' והערב בוי"ו והם ב' ברכות. ורבינו לא היה גורס בגמרא ומסיים וכו' אלא גורס הכי ור"י אמר הכי ובגירסת ההלכות הוה מסיים משמע דהכל ברכה אחת:
חייב אדם לברך מאה ברכות וכו'. בפ' התכלת (מנחות דף מ"ג ע"א) תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך וכו':
בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון וכו'. ומה שלא כתב רבינו ז"ל שש ברכות שהרי יש ברכת יראו עינינו הטעם הוא שאין הכל אומרים אותה אלא מקצת העם וכמו שכתב הוא בסדר התפלה:
צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות וכו'. (שם) בשבתא וביומא טבא טרח וממלי להו באספרמקי ומגדי. ומ"ש רבינו כיצד אוכל מעט ירק מברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט מפרי זה וכו' קצת קשה דמשמע דה"ק שיאכל תחלה מעט מן הפרי ויברך ברכה אחרונה ואח"כ מאותו הפרי עצמו יאכל מעט וזה נראה דאסור משום דאסור לגרום בברכות, אלא נראה דרבינו ודאי לא קאמר אלא שאם אכל ירק ולא היה בדעתו לאכול יותר בעת ההיא כשיעבור אותו העת צריך שיחזור ויאכל מאותו פרי כדי להשלים והשתא לא הוי גורם בברכות שכשאכל בתחלה ובירך לבסוף לא היה בדעתו לאכול יותר:
ובתפלת הערב וכו'. פסק כרבי יוחנן דאמר בברכות (דף ד' ע"ב) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית ע"כ. וא"כ מה שהשיגו למעלה הראב"ד ז"ל בפ"ג גבי מ"ש ויש לו לאדם להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת וכו' שאין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה מפני שצריך סמיכות גאולה לתפלה. אי אפשר לתרץ כמו שתירצתי למעלה דרבינו סובר דלא בעינן סמיכות גאולה לתפלה בערבית דהא בהדיא קאמר לה הכא. אלא ר"ל שמתפלל ערבית וק"ש עם ברכותיה קודם שתשקע החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יקרא ק"ש בלא ברכות אחר צאת הכוכבים דברכות אינם מעכבות. וכי תימא אי קורא ברכות של ק"ש ביום שעדיין לא הוי זמן ק"ש אם כן הוו הני ברכות לבטלה. וי"ל דאין אנו מברכים על ק"ש ואם כן הברכות הוו מילתא באנפי נפשייהו וכדכתב הרשב"א ז"ל והובא בב"י בדיני תפלת ערבית. ואם כן ודאי שיכול לקרות ק"ש עם ברכותיה מבעוד יום: