או בתפילין וכו'. סמ"ג כתב בלאוין רי"ז א"ר אלעזר א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת וכו' ויש בו להוסיף וכו' פירש רבינו משה ז"ל אינו חייב בדבר שאין בו כרת וחטאת אלא תפילין ע"כ. וכוונתו היה מ"ש הרב כ"מ דסובר רבינו דלא בא ר' אושעיא לפסוק דאינו חייב אלא על זה אלא בא לומר דאע"ג דקי"ל כר' מאיר דחייב על זדונו כרת וכו' מ"מ היכא דאין זדונו כרת ושגגתו חטאת אינו חייב לר' יהודה אלא בתפילין וקי"ל כתרוייהו או אפשר דכוונתו כמו שכתב הרב כ"מ בשם הרמ"ה דר' יהודה מוסיף אדר' מאיר דבדבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת חייב בתנאים אלו והיינו דוקא בתפילין וקי"ל כר' יהודה. ומ"מ קצת קשה על פירוש זה דא"כ איך אמרו בפרק הנחנקין (דף פ"ז.) תרגמה לי להא מתניתא אליבא דר' מאיר הא אליבא דרבי יהודה נמי הוי דרבי יהודה מוסיף אדרבי מאיר. וי"ל דלא אתא למעוטי אלא לדר' שמעון דפליג אתרוייהו ואמר אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים וכו' משום דר' מאיר אמר בהדיא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת תפס מילתיה אליבא דר' מאיר אבל ה"ה נמי דרב יהודה אית ליה הכי ואתי שפיר לפי זה מה שדחקו התוספות ואמרו דכל הני דרשות דדרשינן לעיל מקרא דכי יפלא לא חייש דלפי פירוש זה ניחא דכולהו הנהו דרשות ר' יהודה נמי אית להו דמודה ר' יהודה לר' מאיר בהא:

אם שמע וקבל מהן וכו'. מ"ש הרב כ"מ דמפרש רבינו דאם שמעו אמרו להם דמתניתין אזקן ממרא קאי דוחק הוא ועוד דמאי אמרו להם דקאמר הא לעולם ב"ד אומרים להם סברתם אע"פ שהוא לא ישמע אלא שלא ילך לב"ד אחר אם קבל ואם לא קבל הולך לב"ד אחר. לכך נראה יותר דרבינו מפרש אם שמעו כפשט הדברים שכתב הרב כ"מ דהיינו דקאי אב"ד אם שמעו אותו הדין והאי דכתב רבינו אם קבל וכו' רבינו מסברא דנפשיה כתב כן ופשוט הוא דאם לא ישמע אין עונשים אותו עד שימרה פי ב"ד הגדול של שבעים ואחד ולא בב"ד הגדול שיצא חוץ לירושלים היינו פירוש דביבנה דמתניתין ופירש רבינו כן מפני שפירוש רש"י ז"ל הוא קשה מאד כמו שהקשו עליה התוספות ופירוש ר"ת הוא דחוק לומר שנגמר דינו קודם שגלתה סנהדרין לכך פירש כן:

ואינו צריך התראה אפילו נתן טעם וכו'. הכי אמרינן בגמ' שם (דף פ"ח:) דהקשו שם מסית דלא בעי התראה מאי איכא למימר וכו' ואע"ג דקושיא זו לא הוי אליבא דר' מאיר דלדידיה מסית לא מיחייב וכן לר' יהודה דאינו חייב אלא תפילין לבד ואנן קי"ל כוותייהו מ"מ סובר רבינו דבעיקר התירוץ כולי עלמא מודו:

וארבעה צריכים הכרזה וכו'. הרב כ"מ כתב דר' עקיבא לא פליג אלא גבי זקן ממרא ומודה לר' יהודה בשאר. והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל פרשת שופטים תמה על רש"י ז"ל דלמה לא כתב כן גבי סורר ומורה דצריך המתנה כר' עקיבא משמע דמשמע ליה דר' עקיבא אכולהו פליג ואפילו נאמר דלא פליג אלא אזקן ממרא יש לתמוה מה שתמה שם דהיכן ראה המתנה ברגל בכתוב יותר בזקן ממרא מבאחריני. ונ"ל דר' עקיבא דייק מדשני קרא גבי זקן ממרא וכתב ולא יזידון עוד ובאחריני לא כתב אלא ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה דהיינו גבי מסית וכן גבי עדים זוממים וגבי בן סורר לא כתב אלא וכל העם ישמעו וייראו לחוד משמע דאתא קרא לומר הכרזה אלימתא גבי זקן ממרא דהיינו שממתינין עד הרגל מה שאין כן באחריני והשתא ניחא מה שהקשה ר' יהודה מי כתיב יראו וייראו דאיהו לא דייק אלא מקרא דלא יזידון עוד והשתא הוי פירוש ישמעו וייראו בזקן ממרא לר' עקיבא מלשון הבנה שיבינו הדבר ועונשו ולא יזידון עוד אבל לעולם דרואים אותו בעיניהם ושינוי דלא יזידון עוד הכריחו לר' עקיבא לומר כן. ומ"מ קשה לי על רש"י ז"ל בפירוש החומש למה לא פירש ההכרזה בפרשת ראה גבי מסית שהוא ראשון מהארבעה הנזכרים בכתוב וגם למה לא כתב ששולחים בכל המקומות כלשון ר"י וכמו שכתב רבינו ועוד רבינו לא ידעתי למה הזכיר הכרזה במסית בהלכות ע"א וכבר התעוררתי על זה לעיל: