Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rebels Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אינו חייב סקילה עד שיקללם וכו'. הקשה הרב כ"מ דכיון דרבינו פסק בפ"ב מהלכות ע"א דבעינן שיברך שם בשם איך פסק כאן דבעינן שיקללם בשם דרש"י ז"ל פירש בפרק ארבע מיתות דמאן דדריש בנקבו שם להאי דרשא דהיינו ר' מנחם ב"ר יוסי לית ליה דרשא דיברך שם בשם. ולי נראה דרבינו אינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל דסבירא ליה דההיא ברייתא דאתאמרה בפרק ארבע מיתות (דף נ"ז.) עד שיברך שם בשם אתי כר' מנחם דקי"ל כוותיה וטעמא דאית ליה דתרתי מילי דרשינן מהאי קרא דהאי בנקבו שם יומת כוליה קרא יתירא דכיון דקאמר קרא ונוקב שם ה' יומת למה לי למכתב בנקבו שם יומת וחד דרשא נפקא לן מדהדר קרא וכתב בנקבו יומת משמע דיברך שם בשם ומדהדר וכתב נקיבה אחרינא משמע דהיינו שם אחר דיברך שם בשם ואי להאי לחודיה הוה ליה למיכתב בנקבו יומת אמאי אהדר וכתב בנקבו שם יומת דהיינו שם יתירא ללמד שאינו חייב על אביו ואמו עד שיקללם בשם וזה מבואר בדברי רש"י ז"ל שכתב בפרק ארבע מיתות (דף ס"ו.) שכתב שם כן בנקבו יומת היה לו לכתוב מה ת"ל שם אם אינו ענין לו וכו' תנהו ענין למקלל אביו וכו' ובדף נ"ו גבי דרשא דיברך שם וכו' כתב להכי אהדריה בהאי קרא לומר עד שיקוב שם בשם וכו' משמע דחד דרשא נפקא לן מקרא יתירא ואחרינא ממלת שם וכו' ועל כן אני תמה על רש"י ז"ל שכתב דמאן דאית ליה הא לית ליה הא דהא לפי הנראה מלשונו תרוייהו נפקא לן מהאי קרא גם מדברי התוס' בפ' שבועת העדות (דף ל"ו.) שהניחו הדבר בתימה דהיכי נפקא ליה לר' מנחם דרשא דיברך שם בשם וכו' אני תמה דשפיר מפקינן לתרי דרשות בכה"ג וצ"ל עיקר כדברי רבינו וכמ"ש:
אזהרה של מקלל וכו' אבל האזהרה הרי היא בכלל לא תקלל חרש וכו'. הרב כ"מ הקשה דדברי רבינו הם הפך הסוגיא שבפרק ארבע מיתות (דף ס"ו.) ותירץ בתירוצא קמא דסובר רבינו דמאי דקאמר במסקנא א"כ לכתוב קרא לא תקל לא קאי אאזהרת אלהים לא תקלל אלא אאזהרת לא תקלל חרש דמדלא אמר קרא לא תקל חרש ואמר לא תקלל משמע דנפקא לן מהאי קרא אפי' אינו חרש ורבינו פסק כר"ע דאית ליה אלהים קדש ולכך כתב כאן דאזהרה נפקא לן מלא תקלל חרש וקשה על זה א"כ אזהרה לדיין מנא לן דהא לדידיה דילמא לקדש אזהר רחמנא לחול לא אזהר ורבינו כתב בפרק כ"ו מהל' סנהדרין דאזהרה לדיין נפקא מקרא דאלהים לא תקלל ואמאי הא לדידיה קרא לא איירי בקדש וכי תימא דנפקא ליה מדכתיב ביה תקלל גבי אלהים ולא כתיב תקל כי היכי דנפקא לן גבי חרש מדכתיב תקלל ולא תקל אם כן לכתוב קרא גבי חרש תקל ואנא ידענא ליה מדיין ונשיא דהא אית לן דיין בהדיא מקרא דאלהים לא תקלל ולא כתיב תקל וא"כ למה לי למ"ד דכתיב גבי חרש תקלל היה לו לכתוב תקל לחוד. ועוד יש לי לתמוה על רבינו כמה תמיהות חדא דאיך כתב בפרק כ"ו מהל' סנהדרין דלמה נאמר חרש שאפי' זה וכו' הא בפרק ארבע מיתות לא משמע הכי אלא דחרש הוי דוקא ואע"ג דבפסיקתא כתב הרב כ"מ שם דמשמע כדברי רבינו לא הוה ליה למישבק גמרא דידן ולכתוב כדברי פסיקתא ומזה נולד לי קושיא אחרת בדבריו ז"ל שכתב שם הואיל ומקלל אדם מישראל חייב וכו' למה יחד לאו על דיין ולאו על נשיא וכו' דמשמע דקשיא ליה דלימא קרא לא תקלל חרש ולא לימא דיין ונשיא א"ו דאתי ללאוי יתירי והא לא משמע בפרק ארבע מיתות דאי מחרש לא ילפינן נשיא ודיין דהוה אמינא שאני חרש דחרשותו גרם לו ועוד אי ללאוי יתירי אתו היכי קאמר התם לימא קרא אלהים וחרש ואנא ידענא נשיא או לימא נשיא וחרש ולא לימא אלהים הא איצטריך ללאו יתירי שעובר בנשיא ודיין נוסף על האחרים וכולה הסוגיא לא מתיישבה כלל לדעת רבינו. ולכל זה יש לי לתרץ דרבינו הוקשה לו בתר דאית לן כולהו קראי דמרבינן נשיא ודיין ואביו וכן בתר דנפקא לן מלא תקלל חרש ואביו וכדכתבו התוס' בפרק שבועת העדות דמאי דאמר התם דנפקא לן מלא תקלל חרש היינו עם אביו דליכא למיפרך שכן משונה וכו' אם כן קשה לימא קרא לא תקלל ישראל ולישתוק מכולהו לזה הוצרך לתרץ דאתא קרא לאוסופי חד לאו בנשיא וחד לאו בדיין והוצרך לומר דאפקיה רחמנא בלשון חרש לומר שאפי' שזה אינו שומע וכו' לוקה דאם לא כן עדיין קשה ליכתוב לא תקלל ישראל וליכתוב נשיא ודיין וליהוו לאוי יתירי לאוסופי מלקיות בנשיא ודיין. אבל עדיין קשה לי מ"ש שם דבן נשיא שקלל אביו חייב משום ארבעה שמות והזכיר האחד משום אב והא באב ליכא אזהרה כלל כמו בנשיא ודיין אלא האזהרה היא מלא תקלל חרש כדכתב כאן וא"כ מאי שם אחר איכא באביו מאחר הא לתרוייהו יחד חד לאו איכא ועוד קשה מאי שם איכא באביו אי דלוקה ארבע מלקיות הא באביו אי איירי דלא התרו בו ליכא מלקות ואי איירי דהתרו בו א"כ מיתה חייב המקלל את אביו וכיון דאיכא מיתה ליכא שום מלקות דקללה וא"כ מאי ארבעה שמות איכא מיהו לזה יש לומר דאיירי במקלל אביו בכנוי דליכא חיוב מיתה אלא מלקות כדכתב כאן. ותו קשיא אמאי לקי בלאו דלא תקלל חרש כיון דמיניה נפקא לן לאו לאזהרת אביו דהיינו לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו כדאיתא בפרק מרובה (דף ע"ד:) וכ"כ רבינו פרק י"ז מהלכות עדות וכיוצא בזה הקשו התוספות בפרק הנחנקין (דף פ"ה.) בדבור הכהו הכאה שאין בו שוה פרוטה וכו' דאמאי לקי הא פן יוסיף לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא דמיניה נפקא לן אזהרה למכה אביו וכו' יעויין שם וה"נ קשה כה"ג. מיהו י"ל דמקלל חבירו בשם גלה הכתוב דלוקה כדאיתא בפ"ק דתמורה (דף ג':) ואע"ג דהוי לאו שאין בו מעשה גזירת הכתוב הוא הכא נמי אמרינן דאע"ג דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקה היכא דליכא מיתת ב"ד וכיוצא בזה תירצו התוס' בפ' מרובה (דף ע"ד) בדיבור הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. עוד קשה לרבינו כיון דאזהרה דמקלל אב ואם נפקא לן מלא תקלל חרש ואזהרת דמכה אביו נפקא ליה מאזהרה דלא יוסיף איך מנאו כאן בתחלת הלכות אלו לאו של מקלל אב ואם ולאו של הכאת אב ואם בלאוין בפני עצמן הא אלו הן הלאוין שמנה דלא תקלל חרש בהלכות סנהדרין וכן לאו דלא יוסיף בהל' חובל ומיהו לזה תירץ הסמ"ג בלאוין רי"ט וז"ל וכבר כתבנו למעלה לאו זה ופירושו וכן לאו של מקלל הוא ופירושו מ"מ נחשבין מקלל אביו ואמו ומכה אותם שני לאוין בפני עצמן הואיל וחייבים מיתת ב"ד עליהן כי אפילו לא מצינו שם שום אזהרה המיתה או הכרת היא אזהרה וכן המברך השם מזה הטעם נחשב לאו בפני עצמו אע"פ שאזהרתו מאלהים לא תקלל שלמדנו גם ממנו אזהרה למקלל דיין ע"כ. אך מ"מ קשה מה שהקשיתי דאמאי חייב בשם אחר על אביו כיון דהוא בלאו דלא תקלל חרש ואע"פ שאנו מחשבים אותו אזהרה בפני עצמה כדכתב סמ"ג מ"מ אינו לוקה במקלל בכנוי אלא משום לאו דלא תקלל חרש אבל משום לאו דאזהרת מיתת ב"ד לא לקי והחיוב של שם אחר באביו לא שייך אלא בענין מלקות דבמיתה ליכא ארבעה שמות כדכתיבנא דקם ליה בדרבה מיניה ולא לקי אלא מיתה לחוד איכא וכיון דלא הוי אלא מלקות ע"כ מלאו דלא תקלל חרש נפקא ליה וא"כ ליכא באביו שם חדש יותר מבאחר. וראיתי להרב מהר"ר אליה מזרחי בפרשת משפטים שכתב על מ"ש רש"י ז"ל בפירוש החומש אלהים לא תקלל הרי זו אזהרה לברכת השם ואזהרה לקללת דיין שתמה עליו איך תפס דברי שניהם. ולי אין זה קושיא כלל ואדרבה רש"י ז"ל כתב שם כתרוייהו דלר' ישמעאל דקרא איירי בחול ילפינן נמי מהא קדש מק"ו דחול ולר' עקיבא נמי ילפינן מדכתיב לא תקלל ולא כתיב לא תקל כדאיתא בסוגיא דפרק ד' מיתות וכדכתיבנא לעיל ומ"ש לתרץ דר' עקיבא אית ליה דקרא כולל שתי האזהרות לא הוי מפשטיה דקרא כדמשמע מדברי הרב הנזכר אלא מדכתיב תקלל ולא תקל וכדכתיבנא ובאמת אותן הדברים שכתב שם הרב ז"ל אינם מסכימים כלל עם הסוגיא שבפרק ארבע מיתות וצ"ע:
אע"פ שהוא פטור וכו'. הרב רבינו ירוחם כתב בנתיב ראשון חלק ב' גבי הא וי"מ שכתבו שמותר להקיז לו דם ולא דמי לנוטל לו קוץ דאי אפשר בלא חבלה ואם עשה חבלה נמצא חובל בלא צריך רפואה ע"כ. נמצא לפירוש זה דרבינא ורב פפא לא פליגי אפשיטותא דלעיל בהקזת דם דשאני הקזת דם וכמ"ש אבל רבינו אינו מחלק ביניהם ומ"מ סובר דלא פליגי ומ"מ כיון שהיו מוצאים שירפאם לא הוו שבקי לבנייהו אבל מדברי הרי"ף ז"ל נראה דפליגי ופסק כר"פ ורבינא וכמו שהאריך הרב בית יוסף ביו"ד סי' רמ"א יעויין שם:
בקנס המבייש וכו'. ר"ל בקנס שחייב כל מבייש לפי הבושה שעשה וכמ"ש בהלכות חובל דלא כדפירש הרכ"מ:
עבר אביו ואמו על עבירה וכו'. התוס' נראה דחולקים על רבינו שכתבו ביבמות בפרק כיצד (דף כ"ב:) על מה שהקשו שם על מתני' דחייב על מכתו אמאי קרי כאן ונשיא בעמך וכו' ותירצו בשעשה תשובה אמרו שם והא דאמר בפ' הנחנקין (דף פ"ה) לכל אין הבן נעשה שליח לאביו וכו' חוץ ממסית דאיירי בשעשה תשובה ומפני כן הוקשה להם דאי בשעשה תשובה היכי אמר רבינו אינו נעשה שליח להכותו ולקללו משמע הא אחר נעשה שליח הא אפי' אחר אינו יכול לקללו כיון שעשה תשובה והוצרכו לידחק בזה אבל רבינו אינו סובר כן אלא דהא דאמרינן אינו נעשה שליח להכותו וכו' איירי בשלא עשה תשובה ומפני כן אמרו דבנו אינו נעשה אבל אחר נעשה כיון דלא עשה תשובה ומה שאמר בפרק כיצד אמאי קרי כאן וכו' הוא משום דאמרו במשנה וחייב על מכתו לכך הקשה דאמאי חייב מיתה ולכך תירצו בשעשה תשובה אבל הכא לא איירי אלא לענין איסורא בלבד דאפי' לא עשה תשובה הא איסורא מיהא איכא וכן פירש הרי"ף בפרק ב' דיבמות וכתבו הרב כ"מ בפ' שלאחר זה. וא"ת א"כ לדעת רבינו כשהקשו בפרק הנחנקין לרב ששת דאמר דהבן נעשה שליח להכותו וכו' מהא דיוצא ליהרג ותירצו שם דאין מסרבין כו' למה ליה לאוקומי בהכי כיון דהא דרב ששת איירי בשלא עשה תשובה דהכי משמע מדאמרו במסקנא מאי הוי עלה וכו' ותירצו לכל אין הבן וכו' והא דאמרו לכל אין הבן וכו' מפרש לה רבינו בשלא עשה תשובה מינה דהא דרב ששת נמי בכי האי גוונא הוא וכיון שכן אמאי לא מוקי ברייתא בשעשה תשובה. ואולי דרבינו מפרש במסקנא אפילו דמסרבין בו לצאת מוקמינן לה לברייתא כדמוקמינן לה דעבד תשובה ומעיקרא משום דהוה ס"ד דאיירי דלא עבד הוא מוקי לה כשאין מסרבין לצאת וכשאמר במסקנא אלא אחר מ"ט וכו' הדר ממאי דאמר מעיקרא וה"ק אלא לעולם דברייתא בכל גוונא איירי בין מסרבין בין אין מסרבין ולא כדתריץ רב חסדא במסרבין דוקא אלא בכל גוונא וברייתא בשעשה תשובה כדמסיק: