Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסור ליהנות בדבר הגזול וכו'. כתב ה"ה ז"ל דהא דאמרינן בפ' הגוזל גבי דינא דמלכותא דינא דילמא דמתייאשי מרותייהו מינייהו דמשמע משם דאחר יאוש מותר היינו משום דשם נמי יש שינוי רשות שנמסר לרבים ולמטה גבי גזל דקלים ועשאן גשר כתב ה"ה שרבינו ז"ל איירי בשלא נמסר לרבים. ודוחק הוא זה דודאי דרבינו ז"ל איירי בגוונא דאמרה בהא דגזל דקלים דהיינו דנמסר לרבים. לכך נ"ל לומר דרבינו ז"ל סובר דהא דנמסר לרבים לא חשיב ליה שינוי רשות ובהא דהגוזל עצים מפרש רבינו ז"ל דמאי דתירץ אי לאו דינא דמלכותא היכי מתייאשי כדפירש"י דר"ל מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוא ואין כאן שינוי רשות שברשות הרבים הם ואם כפי תירוץ הגמ' עולה יפה דין רבינו ז"ל דאפילו אחר יאוש אסור אבל ה"ה ז"ל היה מפרש כפירוש התוס' ז"ל ולכך הוצרך לתרץ מה שתירץ:
בני אדם שחזקתן גזלנים וכו'. עיין בטור ח"מ סי' שס"ט מה שהקשה על רבינו ז"ל ומה שהליץ בעדו הרב ב"י ז"ל:
בד"א שהמוכס כליסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו וכו'. קשה דמשמע דבמוכס עכו"ם דהוי דינא דלעיל דחזקה שנתייאשו הבעלים ובפ"ו כתב בהפך דהמציל מיד ליסטים ומוכס עכו"ם חייב להחזיר שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים. וי"ל דמ"ש כאן היינו דוקא לומר שבמוכס עכו"ם סתמא הוי ליסטים דחזקה כל ממונו הוי מן הגזל וכמ"ש לעיל אבל לא לענין. דין האחר שנטלו מוכסין כסותו וכו' ולזה כתב בד"א שהמוכס כליסטים במוכס עכו"ם ולא כתב בד"א סתמא דמשמע דהוה קאי לכל הדינים האמורים אלא כתב שהמוכס כליסטים לומר דדוקא בענין דין זה בלחוד הוא דנאמר חילוק דמוכס עכו"ם למוכס ישראל דמוכס עכו"ם מסתמא הוא נוטל יותר מחוקו משא"כ ישראל, והא דחלק רבינו ז"ל במוכס עכו"ם לישראל כתב ה"ה ומפרש רבינו ז"ל דתירוצא דרב אשי דאמר במוכס עכו"ם עסקינן קאי אמתני' ולא פליגי אשאר אוקימתות. ותמיה לי טובא דנראה דרבינו ז"ל מפרש דתירוצא דרב אשי דקאמר דמוכס עכו"ם קאי נמי אקושיא שהקשה במתני' והא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ותירץ רב אשי דאיירי במוכס עכו"ם דמסתמא הוא גוזל ולכך מוכס הוי כליסטים. וקשה דא"כ מאי הך ברייתא שהביא רב אשי לראיה דישראל ועכו"ם שבאו לדין וכו' ומה שייך האי פלוגתא להך הא טעמא לא הוי אלא מפני שחזקתו שהוא נוטל יותר מן הראוי לו ואפילו אם היה ישראל נוטל יותר מן הראוי לו לא היה גזלן ומותר להבריח ממנו המכס ובשלמא פירוש המפרשים דמוכס עכו"ם ומוכס ישראל שוים ואפילו במוכס עכו"ם לא נאמר מן הסתם שנוטל יותר מן הראוי לו לכך הוצרך להביא הברייתא דאע"פ שאינו נוטל יותר מן הראוי לו מותר לגזול ממונו כיון דליכא חילול השם כשהוא אינו יודעו. ותירוצא דרב אשי לא הוי אלא אברייתא ולא אמתני' אבל לפירוש רבינו ז"ל קשה טובא. וע"ק מ" ש ה"ה ולא פליגי אשאר אוקימתות דלכל הפירושים נמי לא פליג רב אשי אשאר אוקימתות. מיהו לזה י"ל דלפירוש המפרשים י"ל דרב אשי פליג מדמוקי לה בעכו"ם משום דישראל שנוטל יותר מן הראוי לו אסור לגזול ממונו לכך מוקי לה במוכס עכו"ם דמותר לגזול ממונו כיון דליכא חילול השם אבל לפירוש רבינו ז"ל מוכרח הוא דלא פליג כיון דעכו"ם לא הוי אלא משום דמסתמא נוטל יותר מן הראוי לו אם כן ה"ה בישראל דידענו שנוטל יותר מן הראוי לו שמותר לגזול ממנו אבל עדיין אצלי לקושיא הראשונה צ"ע:
בין שיהיה בעל השדה וכו'. קשה דהא בגמ' אמרו האי מאן דאישתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא וה"מ שותפא אבל אריסא אריסותיה דקא מפיק משמע דאם אין בו שותפות ואינו בעל השדה אינו משלם וא"כ איך כתב רבינו ז"ל בין שיהיה בעל השדה וכו'. וי"ל דהוא מפרש דמאי דאמרו בגמ' ה"מ שותפא וכו' היינו דדינא דמלכותא הוי הכי אבל אם יגזור המלך דאפילו מי שאינו בעל השדה יפרע אז ודאי היינו דין ודומה לזה כתב למטה ואם מכרו השדה במס שעל הראש ה"ז אינו ממכר אא"כ היה דין המלך:
מלך שהיו דיניו וכו'. כתב ה"ה ומ"ש עד שיחזרו ר"ל בשלא מכרו גזבר המלך ממכר עולם וכו'. כתב כן מפני שהוקשה לו מכאן למ"ש לעיל לפיכך גבאי המלך וכו' ממכרו ממכר וכו' תירץ בענין אחר כדמפרש בהגהה: