מה עולה שהיא ראויה לאשים וכו'. רבינו ז"ל פסק כר' יהושע משום דבדם ונסכים פליג עליה ר"ג ואמרו שם בנסכים הבאים עם הזבח לדברי כולן ירדו לדברי רבן גמליאל ור"ש לא ירדו וראוי לפסוק ככולן נגד רבן גמליאל ור"ש ואי בנסכים הבאים עם הזבח אמרו שם דלדברי ר"ג לחודיה לא ירדו וראוי לפסוק כרבים אצל יחיד וא"כ הרי בנסכים דהלכתא כר' יהושע וגבי דם נמי רבי יוסי הגלילי ור"ע פליגי עליה דמר יליף מכשבים ומר מעולה וא"כ ראוי לפסוק כר' יהושע ואינך מילי דפליגי תנאי דמתני' עם תנאי דברייתא פסק רבינו ז"ל כתנאי דמתני' דנראה עיקר ומשום הכי כתב קומץ המנחה שלא נתקדש בכלי שרת כלומר דאם נתקדש בכלי שרת לא תרד כתנאי דמתני':

ואם עלו לראש המזבח לא ירדו. אע"ג דבמעילה אמרו דלר"י לא תבעי דודאי ירד נ"ל דרבינו ז"ל סובר דפליג אסוגיא דמעילה סוגיא דפ"ב דזבחים וסוגיא דפ' כל הפסולין שהקשו תוס' ז"ל בהמזבח מקדש (דף פ"ב) מסוגיא דמעילה דמשמע דר' יהודה פליג בניתנין למעלה שנתנן למטה דאמרו שם ע"כ לא קאמר ר"ש אלא בניתנין למטה שנתנן למעלה וכו' משמע משום דפסל ר' יהודה בהכי אמרינן דפשוט אליביה דאם עלו לא ירדו גבי קדשים ששחטן בדרום וכן פירש"י ז"ל שם בפ"ק דמעילה בסוגיא בפ' כל הפסולין דאמרה דלא פסל ר' יהודה במחשבה דלמטה למעלה משמע דמודה ר' יהודה בהו וכן בסוגיא דפ"ב דזבחים דקאמר קתני מיהא הניתנין למטה שנתנן למעלה ולא פליג ר' יהודה וכו' והוצרכו התוס' ז"ל לידחק לתרץ הסוגיות ורבינו ז"ל נ"ל דסובר דפליגי סוגיי אהדדי ואית לן למפסק כתרי סוגיי לגבי חדא דהיינו ההיא דמעילה ואית לן כסוגיי דפ"ב דזבחים ודפ' כל הפסולין דאית להו דר' יהודה לא פליג בניתנין למעלה שנתנן למטה ור' יהודה ור"ש שוים בזה ולהני סוגיי כי היכי דאתו רבה ורב יוסף אליבא דר"ש ופליגי אליבא דרבי יהודה דרבי יהודה ור"ש שוים בזה דניתנין למעלה וכו' דתלי סוגיא דמעילה טעמא בהכי וכיון דקי"ל כרב יוסף א"כ אפי' לר' יהודה אם עלו לא ירדו. זה נ"ל נכון לדעת רבינו ז"ל אבל קשה ממ"ש רבינו ז"ל בהלכות מעילה ריש פ"ג דקדשי קדשים ששחטן בדרום מועיל בהם מדברי סופרים דלא אמרו כן בגמ' בפ"ק דמעילה אלא למ"ד אם עלו ירדו אבל אנן דקי"ל אם עלו לא ירדו מועלין בהם מן התורה וכבר הקשה שם כן הרב בעל כ"מ ז"ל ותירץ דאמרו שם דלר' יהודה אם עלו ירדו ואנן קי"ל כרבי יהודה. ודבר תימה הוא זה דהא פסק רבינו ז"ל כאן אם עלו לא ירדו לכך נ"ל לומר דסובר רבינו ז"ל דכשתירצו בגמ' מאי מועלין מדרבנן אליבא דכולהו קאמר והמתרץ גלה לו פירוש המשנה למקשה ואומר לו אינו כמו שאתה סבור דלמ"ד לא ירדו הוי מדאורייתא דלכולי עלמא הוי מעילה מדרבנן דוקא אפילו אם עלו לא ירדו כיון דאינם יכולים לעלות לכתחילה אין מועלין בהם דבר תורה והוצרך רבינו ז"ל לומר כן משום דקשיא ליה מאי דאמרו שם לימא תנינא להא דעולא אמר ר"י כלומר ומאי קמ"ל עולא ואי איתא דלא תירץ כן אלא לרבה טובא אשמעינן עולא דלא נימא מעילה מדבר תורה כרב יוסף ואע"ג דרש"י ז"ל כתב שם דאליבא דרבה פריך מאי אשמעינן עולא סובר רבינו ז"ל דפליגי בפירושה דמתני' ואשמעינן דלא כרב יוסף לכך פירש רבינו ז"ל דכולהו מודו דפירושא דמתני' הוי דרבנן ובהכי פריך שפיר:

ואויר מזבח כמזבח כו'. בפרק המזבח מקדש (דף פ"ז) אמר ואי אמרת אויר מזבח כמזבח עולת העוף דפסלה במחשבה היכי משכחת לה ותירצו הריני מולק על מנת להורידה למחר ולהעלותה ולהקטירה וא"כ כיון דקי"ל דאויר מזבח כמזבח היה לו לרבינו ז"ל לכתוב בפי"ג מהלכות אלו כשכתב פיסול מחשבה דבעוף הוא בכי האי גוונא ולא שסתם פיסול מחשבה בבהמה ובעוף באופן אחד וכתב והעוף בשני דברים במליקה ומצוי הדם:

עוף שמלקו זר ועלה לא ירד וכו'. בפרק חטאת העוף (דף ס"ט) כתבו התוס' ז"ל דהיינו לר"ש אבל לר' יהודה ירד כמו לילה ויוצא ודרום דעבודת דם לא יליף רבי יהודה מדמה ע"כ. כלומר דבפרק המזבח מקדש (דף פ"ד) איפליגו ר' יהודה ור"ש גבי אם עלו לא ירדו דר' יהודה סבר שנשחטה בלילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים אם עלתה תרד מתלת מיעוטי דאיתא התם ואמרו שם יוצא יליף מבמה ודם לא יליף מבמה משמע דדם לא יליף מבמה ורבינו ז"ל אינו סובר כן דהוא פסק לעיל בפרק זה כר"י וכאן פסק דלא ירד משום דילפינן מבמה כדאמרינן בפרק חטאת העוף והוא סובר דאפילו עבודת דם ילפינן מבמה אלא שאני התם גבי אם עלו דירדו בפ' המזבח מקדש דאיכא תלתא מיעוטי ומסתבר ליה לר"י לאוקומי חד מינייהו בדם דלא ילפינן מבמה כיון דאיכא מיעוטא אבל היכא דליכא מיעוטא ילפינן:

קומץ שמיצה שמנו וכו' שמא חיבורי עולין כעולין. כלומר השמן שהוא מחובר לעולין שהוא הקומץ הוא כקומץ וכי היכי דהקומץ אם ירד צריך להעלותו ה"נ השמן אבל לאו משום חסרון קומץ אתינן דהא לא איכפת לן. ויש סיועי לפירוש רבינו ז"ל ממה שהקשו התוס' שם בד"ה חרב שנתערב בבלול כו' דדילמא טעמא משום חיסר שמנה ותירץ דלא חשיב ליה חיסר שמנה והוקשה להם לפירושו מבעיא דרבה גבי קומץ שמיצה שמנה ותירצו דשאני גבי חרב שנתערב בבלול ששניהם נקטרין ולפירוש רבינו ז"ל אין מקום לקושיא זו מבעיא דרבה דהתם לאו משום חסרון דשמן אתינן עלה אלא לענין שאם ירד שיעלה:

וכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב וכו'. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל משום דבפרק בתרא דכריתות אמרו שם בריש פרקא במשנה ר"י אומר אפילו הדם בכוס וזרק ופסק רבינו ז"ל כמותו דנמוקו עמו כלומר דשם אמרו בגמרא דכלי שרת מקדשין בו את הפסול לכתחילה ליקרב וקשה על זה דבהדיא פסק רבינו ז"ל דלא כר' יוסי בפרק שלאחר זה שכתב שם הדם והבשר ישרף וכו' נודע לו אחר שנזרק הדם הבשר יאכל וכו' משמע דדוקא אם נודע לו אחר שנזרק הדם אבל קודם זריקת הדם לא ותו קשיא דבפרק קמא דמנחות (דף ז') אמר והא בעא מיניה ר"ל מר"י כלי שרת מהו שיקדשו פסולים לכתחילה ליקרב ואמר ליה אין מקדשין ותירצו ליקרב אבל מקדשין ליפסל משמע בהדיא דאין מקדשין ליקרב ואיך כתב רבינו ז"ל דמקדשים ליקרב. ואולי י"ל דרבינו ז"ל ראה בפרק המזבח דאמרו שם בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן מהו שיקדשו כלי שרת את הפסולים א"ל תניתוה כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלים מקדשין א"ל לכתחילה ליקרב קא מבעיא לי הא נמי תנינא שקבלו פסולים וזרקו את דמו מאי לאו וכו' ומפרש רבינו ז"ל שם כפירוש רש"י ז"ל דפשיט דלכתחילה מקדש ליקרב והוקשה לו מה שהקשו התוס' ז"ל לרש"י ז"ל מההיא דפ"ק דמנחות דמשמע שם דפשט רבי דאין מקדשים ליקרב ולתרץ זה מפרש רבינו ז"ל דתרי מילי פשיט רבי חדא הא דפ"ק דמנחות דכל הפסולים אינו מקדש הכלי שרת אלא ליפסל ולא ליקרב ואידך ההיא דפ' המזבח מקדש דפשיט דהיינו גבי דם דוקא הוא דמקדש אפילו ליקרב ממתניתין דזרקו את דמו פשיט דהיינו קיבלו פסולים הדם ודוקא גבי דם אמרינן הכי וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל למטה שהוא מחלק בין דם לשאר דברים וטעמא כדכתיבנא:

ואין מקדשין אלא מתוכן. בגמרא בפרק המזבח מקדש (דף פ"ח) אמר שמואל כלי שרת אינן מקדשין אלא שלימים אין מקדשין אלא מלאים אין מקדשין אלא מתוכן אין מקדשין אלא מבפנים א"ר אסי אמר ר"י לא שנו אלא שאין דעתו להוסיף אבל דעתו להוסיף ראשון ראשון קדש ע"כ. ואיכא נוסחאות דכתיב בהו הכי אמר שמואל כלי שרת אינן מקדשין אלא שלימין אין מקדשין אלא מלאין אין מקדשין אלא מתוכן ואמרי לה אין מקדשין שלמין ומלאין ובפנים מאי בינייהו בירוצי מדות במתניתא תנא אין מקדשין אלא שלמין ומלאין ומתוכן ומבפנים א"ר יוסי אמר ר"י כו' ע"כ וזהו היה גירסת רש"י ז"ל שפירש בירוצי מדות וכו' ואם רבינו ז"ל היה לו הגירסא הזאת קשה דא"כ כיון דקאמר אין מקדישין אלא מתוכן משמע דאית ליה דבירוצי מדות חול ובהל' כלי המקדש פ"א בירוצי מדות הלח קדש ובירוצי מדות היבש חול וא"כ איך כתב כאן סתם דכל כלי שרת אין מקדשין אלא מתוכן דמשמע דכל בירוצי המדות חול מדקאמר מתוכן דוקא לכך נראה דגורס רבינו ז"ל כגירסא הראשונה בגמרא:

אבל המדות אין מקדשין חסרים וכו'. קשה מהו זה שאמר אבל המדות דמשמע דיש חילוק בין מדות למזרקות לענין זה שאין מקדשין חסרים אלא אם דעתו למלאותן ולא ראינו בגמרא חילוק בזה ועוד דלשון רבינו ז"ל שכתב בתחילה ואין מקדשין אלא מלאין משמע דאכל הכלים קאמר. לכך אני אומר דהאי המדות ט"ס הוא וצ"ל אבל אין מקדשין חסרין וכו' ואכל הכלים קאי ומ"מ קשה דלא נאמר שם בגמרא הא דמקדשין ליפסל אלא על כלי הלח שמקדשין את היבש וכדפירש"י ז"ל שם וכן אמר בגמרא על פיסקא דאין כלי הלח כו' אמר רב ואי תימא רב אשי אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל אבל גבי הא דחסרים לא נאמר כלל בגמרא דמקדשין ליפסל ואיך כתב רבינו ז"ל בהפך שאמרו בהא דמקדשין חסרים ובהא דכלי הלח אין מקדש את היבש לא אמרו כלל ואולי רבינו ז"ל לא היה לו בגירסתו פיסקא דאין כלי הלח מקדש אלא אמר רב וכו' וקאי אדלעיל מיניה הברייתא שהביא אמר ר"י אימתי בזמן שאין דעתו להוסיף וכו' ועל זה בא רב ואמר אין מקדשין ליקרב וכו' כלומר כשהם חסרים אין מקדשין ליקרב אלא ליפסל אך קשה דשם אמרו איכא דמתני לה אהא אין מנחות ונסכים ומנחת בהמה ובכורים מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכלאי הכרם ואם הביא לא קדש אמר רב ואי תימא רב אשי לא קדש ליקרב אבל קידש ליפסל ורבינו ז"ל בפ"ק מהלכות איסורי מזבח כתב דאין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכו' ואם הביא לא נתקדשו להיותן ראויים לקרבן אבל נתקדשו ליפסל ויהיו כקדשים שנפסלו ע"כ. והוא ודאי כי הא דאיכא דמתני לה שאמרו בפרק המזבח מקדש אע"פ שהרב בעל כ"מ ז"ל לא מצא שם מקומו ודקדק כן מפסול שאמרו במשנה בפרק רבי ישמעאל ודאי דמקומו הוא בפרק המזבח מקדש וא"כ איך רבינו ז"ל פסק כתרי לישני. וי"ל דסובר דלא פליגי אהדדי לענין דינא אלא דמר מתני לה אהא ומר מתני לה אהא:

המקדיש בהמות עד שלא נבנה המזבח וכו' שהדיחוי מעיקרו אינו דיחוי וכו'. קשה דתיפוק ליה מטעמא דאמר לעיל דבעלי חיים אינם נדחים. וי"ל דאמר טעמא שיועיל אף למנחות דאינם בעלי חיים:

והוא הדין לקדשים קלים וכו'. בפרק קדשי הקדשים אמר שם דהא דקדשים קלים אתיא מדרשא דר' יוסי ורבינו ז"ל פסק להא דר' יוסי בהל' מעשר שני פרק שני שכתב שם מפי השמועה למדנו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית וכו'. וצ"ל דרבינו ז"ל גורס בפרק קדשי הקדשים אמר רבינא לעולם קסבר קידשה לעתיד לבא וכמו שגורסים שם התוס' ז"ל ולא כגירסת רש"י ז"ל דגריס קא סבר קידשה לשעתה ולא לעתיד לבא דלדידיה מיתוקם הא מילתא דר' יוסי כמ"ד דלא קידשה לעתיד לבא ורבינו ז"ל פסק בפ"ו מהל' בית הבחירה כמ"ד קידשה לעתיד לבא ולא הוה ליה למיפסק להא דרבי יוסי דפליג עלה אלא ודאי שהוא גורס שם כגירסת התוס' ז"ל דגרסו קידשה לעתיד לבא והאריכו שם בדיבור ליישב הגירסא ולדחות גירסת רש"י ז"ל ע"ש. אבל מ"מ קשה דבתמורה (דף כ"א) על מתניתין דאם באו תמימים מח"ל יקריבו הקשו מבן אנטיגנוס דהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ותירצו שם דמתני' דאמרה דקרבו הוא רבי ישמעאל דדריש להיקשא דמעשר לבכור לומר דמעשר אינו נאכל אלא בפני הבית וברייתא דאמרה דאין מקבלין ממנו היא ר"ע דדריש להיקשא דבכור למעשר לומר דממקום שאתה מעלה בכור אתה מעלה מעשר שני. ורבינו ז"ל בפ"ב מהל' מעשר שני כתב דהיקשא דבכור למעשר הוא לענין שאינו נאכל אלא בפני הבית כר' ישמעאל ובפ"א מהלכות בכורות כתב אין מביאין בכורות מח"ל לארץ שנאמר ואכלת וכו' והיינו היקש דר"ע וא"כ הוי כמזכי שטרא לבי תרי. וי"ל דרבינו ז"ל סובר דר"ע לא פליג על ר' ישמעאל ור' ישמעאל הוא דפליג על ר"ע ואומר דהיקשא לענין דאינו נאכל אלא בפני הבית אתא לחוד ולא לשום דבר אחר ור"ע מוסיף עליו ואומר דאתי נמי לענין דאין מביאין מח"ל לארץ משום דאין היקש למחצה ומקשינן מעשר לבכור לכל מילי והא דמפרש רבינו ז"ל כן משום דבפרק קדשי קדשים שקיל וטרי גמ' אליבא דר"י טובא ואמר דהא דקדשים קלים אין נאכלים כשנפגם המזבח מיניה נפקא משמע דהלכתא כוותיה וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולכך הוצרך לומר רבינו ז"ל דהא דר"י לא פליג עליה דר"ע אלא שמוסיף עליו כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא: