אמר הרי עלי שני עשרונות להביא בשני כלים וכו'. בפ' המנחות והנסכים (דף ק"ב:) משנה כלשון רבינו ז"ל אלא שבמקום שכתב רבינו ז"ל הקריבן בכלי אחד כתוב במשנה נתנן בכלי אחד וקשה לתוס' ורש"י ז"ל מאי שנא מרישא היכא דאמר להביא בשני כלים והביא בכלי אחד דפסול ותירץ רש"י ז"ל דסיפא איירי כגון דיכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפ"ע כדאמרי' בהקומץ רבה וכתבו רבינו ז"ל ספי"א מהל' פה"מ ורישא איירי כגון דאין יכול לקמוץ מכלי אחד בפני עצמו. ועוד תירצו התוספות ז"ל תירוץ דמתחלה הביאם בכלי אחד ואח"כ הקריבן בשני כלים ואח"כ חזר ונתנן בכלי אחד ודייק לישנא דמתני' להאי תירוצא שאמרה נתנן בכלי אחד ולא אמרה הקריבן בכלי אחד כלשון רבינו אלא נתנן שר"ל שאחר שהקריבן בשני כלים חזר ונתנן בכלי אחד וכי תימא מאי קמ"ל פשיטא דהוי כשתי מנחות שנתערבו כיון שהקריבן בשני כלים, ותירצו דסד"א דכיון דמתחילה הביאם בכלי אחד לא הוו כשתי מנחות קמ"ל. ורבינו ז"ל נראה שאינו מפרש כאחד מהפירושים לא פירוש קמא שלא הוזכר החילוק של יכול לקמוץ מזו ומזו בדבריו ולא תירוץ בתרא שהרי כתב הקריבן בכלי אחד ולא כתב נתנן בכלי אחד שנראה שבא למעט הפירוש ההוא דהנתינה קאי להקרבה ולכך נ"ל דהוא מחלק דשאני רישא דידעינן דשינה ממה שחשב ולכך פסלה אבל הכא דלא ידעינן ליה בודאי אלא ספק הוא דאולי לשם נדבה מייתי לה אלא משום דלא השיב כשאמרו לו בשני כלים נדרת לשם נדבה מייתינא ליה משמע דלשם נדר קמא מייתי ליה כדכתב רש"י ז"ל וכיון שאין זה דבר מבואר לגמרי יהבינן ליה דין שתי מנחות שנתערבו ועדיין אין כל זה מספיק ואין זה טעם וצ"ע:

שכח כמה עשרון פירש כו'. דברי רבינו ז"ל ברורים אצלי במשנה פרק הרי עלי עשרון ובברייתא דיש כאן ד' חילוקים. כשאמר פירשתי עשרונים אבל לא קבעתי בכלי אחד בהא בין רבי בין רבנן מודו דששים עשרונים יביא ולא יותר והיינו רישא דמתני'. והיכא דאמר פירשתי המנחה כשנדרתי הרי עלי מנחה דהיא בסולת או מחבת וכו' כולי עלמא מודו דיביא מחמשתן. וכשאמר פירשתי מנחה וקבעתיה בכלי אחד בהא פלוגתא דרבנן ורבי דלרבנן יביא ששים עשרונים בכלי אחד דזה לא ידע אם נדר עשרון או שנים או שלשה אלא ידע שנדר בכלי אחד יביא ששים בכלי אחד ויהיה מה שראוי לו חובה והשאר בתורת נדבה ולרבי יביא מאחד ועד ששים משום דאם יביא יותר ממה שנדר בכלי אחד הוי מנחה יתירה אבל היכא דאמר נדרתי מנחת עשרונים ונפל לי ספק כמה עשרונים נדרתי וגם נפל לי ספק אם בכלי אחד או בשני כלים או בשלשה או בארבעה או יותר ולא ידעתי מנין הכלים אז ודאי מודו רבנן לרבי דיביא מאחד ועד ששים אחד בכלי אחד ושנים בכלי אחד ושלשה בכלי אחד עד שיהיה ששים בכלי אחד דאז נפיק דאם הוא נדר ששים עשרונים בששים כלים הרי יוצא דהרי מביא ששים כלים ואע"ג דיש בכל אחד יותר מעשרון אחד אין בכך כלום דהמותר נדבה ואם נדר ששים בכלי אחד הרי יוצא באחרון והשאר נדבה וכן אם נדר חמשה או ארבעה או ששה כל אחד בכלי שלו הרי יוצא דהמותר נדבה אבל אם לא יביא אלא ששים בכלי אחד אינו יוצא ודאי לרבנן דאולי נדר ששים בששים כלים ואינו יוצא כשהביאן בכלי אחד דאם אמר להביא בשני כלים והביא בכלי אחד פסול ואם כן שפיר פסק רבינו ז"ל כרבנן ולכך כתב קבע נדרו ושכח כמה עשרונים נדר ובכמה כלים נדר דבהך חלוקה מודו רבנן לרבי והוא פסק כרבנן דאילו היה פוסק כרבי למה ליה למימר ושכח בכמה כלים נדר לרבי אפילו קבע בכלי אחד יביא מאחד ועד ששים אלא משום דפסק כרבנן כתב כן והברייתא והמשנה לא פליגי אהדדי וכל הדינים שכתב כאן רבינו ז"ל הוו לרבנן משום דשכח בכמה כלים נדר והוו כמו לרבי בדיני כדכתיבנא. ומ"ש רבינו ז"ל

שכח כמה עשרון פירש ובאיזה מין קבע הרי זה מביא ששים עשרון מכל מין ומין מחמשתן. הם דברי הברייתא שאמרו שם פירשתי ואיני יודע מה פירשתי ואיזה מהן פירשתי ואיני יודע כמה פירשתי יביא חמש מנחות של ששים ששים עשרונים ואינו כמו שסבר הרב בכ"מ ז"ל שהם דברי המשנה דאמרה יביא ס' עשרון ופירוש מתני' הוי מחמשתן דאין פירוש מתני' אלא ס' עשרון לבד בכלי אחד דמתני' איירי ביודע איזו היא המנחה שקבע אלא דברי הברייתא הם ועם זה באו דברי רבינו ז"ל על נכון. ומה מאד נפלאתי הפלא על הרב בכ"מ ז"ל דסובר רבינו ז"ל פסק כרבי ואע"פ שאין דעתו נוחה ופירש מתני' בגווני אחריני ועדיין לא יצא מידי קושיתו דהפירוש שעשה במתני' אינו מספיק לתרץ דברי הרב ז"ל וכן פירשו במשנה. סוף דבר דברי הרב בעל כ"מ ז"ל נפלאו ממנו בזה ודברי רבינו ז"ל מבוררים אצלי ודוק ותשכח:

אמר הרי עלי מנחה מן השעורים או מן העדשים וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל האריך לפרש דעת רבינו ז"ל ונמוקו עמו אבל מה שפירש דהא דרבינו ז"ל כתב או מן העדשים דזעירי פליג אמאי דקאמר לעיל ואית ליה דאפילו מן העדשים טעי איניש באמת אצלי קשה דזה מנא לו לרבינו ז"ל כן דאע"פ שאמר מנחה מוכרת לענין דטעי איניש בעדשים ודאי דכולי עלמא מודו דלא טעי ואינו יכול לומר אילו הייתי יודע וא"כ היכן גילה זעירי דעתו לחלוק על זה. לכך נראה לי לומר דאין הכי נמי דאילו אמר מנחה מן העדשים ודאי דלא מצי למימר אילו הייתי יודע דהא מדמינן ליה בפרק שני דנזיר לאומר הריני נזיר מן הגרוגרות והתם ודאי אילו אמר אילו הייתי יודע שאין נזיר אלא מן היין הייתי נודר כן לא מהני מדלא חילק רבינו בכך בפ"א מהלכות נזירות אלא מה שכתב רבינו ז"ל כאן הוא דינא חדתא דכשאמר תרוייהו כגון שאמר מנחה מאחד מהם או מן השעורים או מן העדשים אז אמרינן דטעי בכך דע"כ לא אמרינן בגמ' דלא טעי איניש אלא כשהזכיר מן העדשים לחוד אבל כשהזכיר מן השעורים או מן העדשים כיון דהזכיר מן השעורים ובהא ודאי טעי איניש אפשר דטעה גם כן בעדשים ודייק לשון רבינו ז"ל שלא כתב או מנחה מן העדשים כדכתב בתר הכי או מנחה בלא שמן ולבונה דבכל החלוקות שהזכיר אחר כך הזכיר מנחה ובזו לא הזכיר כן אלא או מן העדשים משמע אדלעיל קאי וה"ק מנחה מהשעורים או מן העדשים ותרוייהו קאמר אבל עדשים לחוד ודאי דלא טעי איניש ולא הזכיר רבינו ז"ל היכא דאמר מן העדשים לחוד דלא טעי איניש דמהא נפיק דדוקא כשהזכיר תרוייהו טעי אבל לא כשהזכיר עדשים לחוד ואע"פ שלא הוזכר דין זה בגמרא חידשו רבינו ז"ל מדעתו. כך נראה לי לפרש דעת רבינו והוא דוחק:

נדר עשרון ומחצה כו'. גם על זה תמה הרב בעל כ"מ ז"ל דבגמרא אמרו דדוקא כשאמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון הכי אסיקו בגמרא ורבינו לא הזכיר מזה כלל. ונראה לי לתרץ דסובר רבינו ז"ל דזעירי שחילק בין מנחה למנחה חילק כן בין אליבא דב"ש דאית ליה טעמא משום תפוס לשון ראשון בין אליבא דב"ה דאמר דהיכא דאמר יודע אני בהני דלא מהני לשום חד מהני אלא כשאמר מנחה מוכרת דלעיל כיון דהוא מוכרת תפוס לשון ראשון והוי כאילו אמר מנחה לחוד ולמנחה גמורה איכוין כדפירש"י ז"ל ולב"ה טעמא כדכתב הרב הנזכר בשם הר"י בנבנשת ז"ל דכשאמר מנחה מן השעורים הוי נדר ופתחו עמו דהנדר הוא המנחה דקאמר והפתח הוא מ"ש מן השעורים ובטל הנדר אבל כשאמר אחר כך אילו הייתי יודע וכו' ביטל הפתח דמן השעורין והדר הנדר למקומו דהיינו מ"ש הרי עלי מנחה וזה אי אפשר אלא כשאמר מנחה מוכרת דאז אמרינן מה שהזכיר מן העדשים כמאן דליתיה והוי כאילו אמר מנחה לחוד אבל כשאמר מנחת סמוך אי אמרת דביטל מ"ש אילו הייתי יודע הפתח של מן השעורים ונשאר דבריו הרי עלי מנחת שהוא לשון סמוך אין ממש בדבריו דלשון מנחת סמוך ואין לזה מובן ולפי טעם זה נאמר ג"כ לבית הלל דהיכא דאמרי הרי עלי מנחה עשרון ומחצה כשאמר אח"כ אילו הייתי יודע כו' בטל הפתח דהיינו מאי דקאמר ומחצה והוי כאילו לא אמרו אלא כאילו אמר הרי עלי מנחה עשרון וכיון דאמר אילו הייתי יודע כו' מפרשינן דבריו דמאי דאמר מנחה עשרון ר"ל מנחה ועוד עשרון דכיון דדבריו סובלים הפירוש נפרש כן כיון שהוא אמר יודע אני וכו' וא"כ מה שהוצרכו בגמרא לתרץ דאמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון היינו אליבא דב"ש דוקא לדעת רבינו ז"ל מפני דזעירי אמרה למילתיה אליבא דכולי עלמא כדכתיבנא ומתני' ככ"ע אתיא לב"ש משום תפוס לשון ראשון ולבית הלל משום טעמא דאילו הייתי יודע ולהכי מקשה בגמרא לב"ש לא מתוקמא מתני' דבין דאמר הרי עלי מנחה עשרון ומחצה ואמרה תפוס לשון ראשון והוי כאילו לא אמר מחצה א"כ לא איתחייב אלא בעשרון לחוד ולא מצית אמרת דמנחה עשרון דקאמר הוי כאילו אמר מנחה ועשרון דאילו אמרינן כן לבית הלל היינו משום דאמר אח"כ אילו הייתי יודע וכו' וכיון שכן נפרש דבריו בכל מה שנוכל כדי להעמיד כוונתו אבל לבית שמאי לא אמרינן הכי ולכך הוצרך הגמ' לאוקומי אליבא דב"ש דאמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון אבל לב"ה מתני' כפשטה וכדכתיבנא וכיון דקי"ל כב"ה לכך כתב רבינו מתני' כפשטה. כנ"ל לפרש דעת רבינו ז"ל הגם כי הוא דחוק קצת:

אבל אם נדר לוג או שנים פטור וכו'. בתוס' ז"ל הקשו על מתניתין דאין מתנדבין לוג שנים וחמשה דכי היכי דאמרינן היכא דנדר חצי עשרון יביא עשרון שלם הכי נמי נימא היכא דאמר לוג או שנים שיביא ג' ותירצו דבנדר אין הכי נמי ומתני' בנדבה איירי אבל לרבינו ז"ל אין לומר חילוק זה דהוא כתב בהדיא דאפי' בנדר אינו נדר. ונ"ל לתרץ לדעתו ז"ל הקושיא דגבי חצי עשרון אי מהני הוא משום דהזכיר מנחה וכדכתב רבינו ז"ל לעיל וכיון דהזכיר מנחה בתחלה ואמר אח"כ אילו הייתי יודע ביטל הפתח כדכתיבנא הוי כאילו אמר הרי עלי מנחה לחוד ומהני אבל הכא לא הזכיר מנחה. והרב מהר"ם מטראנ"י ז"ל קרובי בס' קרית ספר כתב לתרץ זה וז"ל ואפשר לומר לדעת הרב ז"ל דבחצי עשרון הוא שנתחייב בעשרון משום דמקצת עשרון קרב בחביתי כ"ג חצי בבוקר וחצי בערב ומשום דמביאו שלם וחוצהו אם נדר חצי יביא אחד שלם וכדאמרינן אבל לוג אחד או שנים שאין ראויים כלל לא הם ולא מקצתם פטור אפילו אמר הרי עלי ע"כ: