Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עבד קטן הרי הוא כבהמה וכו'. בפ"ק דקדושין (דף כ"ג) אמרו איכא דאמרי קטן הוה ודלא כאבא שאול כדתניא גר שמת וכו' ורבינו ז"ל פסק כהך איכא דאמרי ובסוף פ"ב מהל' זכייה ומתנה פסק כאבא שאול והוא מפני שגורס בגמ' וכאבא שאול וכגירסת התוס' ז"ל ופירושו דאפילו דסבר כאבא שאול עשה כן משום שלא יקדמנה אחר וכן מבואר שם בהלכות זכייה בדברי הגהה שגירסת רבינו ז"ל כן שכתוב שם וכן מר זוטרא עשה מעשה וכו' לפי גירסת ר"ח ז"ל:
הבהמה בין גסה בין דקה נקנית וכו'. כתב ה"ה ז"ל אבל במסירה לא והוא מוכרח כמבואר בב"י ח"מ וא"כ קשה דבפי"ז מהל' גזילה כתב רבינו ז"ל בהמה של הפקר ושל נכסי הגר אינה נקנית במסירה משמע דדוקא משום דאין דעת אחרת מקנה וכדכתב ה"ה ז"ל אבל בהמת חבירו קנה כמבואר שם בגמ' מוסירה מחבירו קנה וכו' בפ"ק דמציעא וכן קושיא כזאת איתא ברבינו ירוחם ז"ל שכתב בדעת רבינו ז"ל דמסירה לא קנה וכתב שם דמסר עשר בהמות באפסר אחד כשנתן דמיו קנה והם דברים סותרים. ולתרץ הכל אומר דהם מחלקים בין מסירה דאפסר למסירה האמור בפ"ק דקדושין דשם איירי כשאחז בשערה וכו' דאז לא קנה משום דאין דרך הבהמה בכך אבל בפ"ק דמציעא הוי אפסר דדרכה בכך ולכך קנה ואע"ג דבקדושין הזכירו בברייתא בפרומביא שבפיה לאו היינו אפסר האמור במציעא והבן:
מפני שמתחבטת בארץ וכו'. בפרק הספינה אוקמוה בגמ' משום דאי לאו הכי בדבר שדרכו להגביה לא מהני משיכה וכן בגנב כיס והיה מגרר ויוצא אוקמוה בגמ' בכיס גדול דאין דרכו להגביה ורבינו סתם הדברים בפ"ג מהל' גניבה והיה לו לבאר שהוא כיס גדול ולא ידעתי למה לא בארו:
כיצד קונין את הבהמה במשיכה וכו' או שרכב עליה והלכה בו וכו'. נראה דהך הלכה בו היינו עקירת יד ורגל והך רכיבה הוי במקום הכישה במקל או קראה המוזכר בברייתא אבל לעולם צריך הליכה שהיא עקירת יד ורגל כן הוא דעת רבינו ז"ל שהזכיר והלכה וגם בסוף הפרק שכתב והוא שתהלך בו:
האומר לחבירו משוך ותקנה וכו'. ביאור דברי ה"ה ז"ל לדחות קושיית הראב"ד ז"ל הוא דמה שהקשה מקידושין דאמרו שם אחת מכם תתקדש לי יש לתרץ ששם אין האיש אומר לאשה לעשות לה דבר כלומר אין האיש אומר שם לאשה קבלי ותתקדש לי כמו שאומר כאן משוך ותקנה דבהזכירו פעולת המסירה הרי הזכיר תקנה ואיך אמר תקנה בלשון עתיד ובאומרו כן גלה דעתו שאין כוונתו שיקנה במשיכה גם אם היה אומר שם קבל ותתקדש היינו הך דבהזכירו קבלת הכסף הרי הזכיר הקידושין ואיך אמר תתקדש משמע שאין כוונתו שבקבלת הכסף תתקדש אבל התם לא הזכיר קבל אלא נתן סתם ואמר תתקדש לי וכיון שלא הזכיר הפעולה לאו כלום היא וכוונתו שתתקדש עתה וזה פשוט ונכון. וא"ת איך אמר תתקדש שהוא עתיד לזה כתב שר"ל אחר נתינת המעות. ועוד חלק ואמר דהתם התי"ו של נפעל ור"ל תהיה מקודשת אבל הכא אי אפשר לומר דותקנה ר"ל תהיה קנוי דהוא קונה לפרה. ועל הראיה שהביא מעקוץ תאנה מתאנתי הקשה לו דהתם לא הוי כי הכא דהמוכר עצמו אומר משוך ותקנה וכיון שכן היה ראוי לומר משוך וקנה אבל התם הלוקח אומר לגנב בשבת אתה מכרת לי גנבתך ובדמי הגניבה עקוץ תאנים מתאנתי ותהיה קנויה לי גנבתך וזה שאמר ותקנה לי גניבתך ואיך היה יכול לומר שם וקנה גנבתך דאין כוונתו לומר אלא יהיה קנוי לי אבל מ"מ דעת הראב"ד ז"ל היא דהוה ל"ל וקנויה לי גניבתך דהיה לשון הווה:
האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה וכו'. בפ' האשה שנפלו (דף פ"ג) כי אתא רב דימי אמר ר"י האומר לחבירו לך ומשוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך אלא לאחר שלשים יום לאחר שלשים יום קנה ואפי' עומדת באגם ואוקמוה התם בדאמר מעכשיו ובהכותב (דף פ"ז) בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום והלכה והניחתו בצידי ר"ה מהו ואיכא שם תרי לישני בגמ' ללישנא קמא אינה מגורשת דצידי רה"ר כרה"ר דמי והקשו הא אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום דקני ואפילו באגם ותירצו אגם לחוד וצידי רה"ר לחוד כלומר דהוי כרה"ר וללישנא בתרא מגורשת וצידי רה"ר כאגם דמו ורה"ר לחוד ופסק רבינו בהל' גירושין כלישנא בתרא וסובר הוא ז"ל כפי מה שביאר שם ה"ה דהך דר"נ דמשוך פרה ולא תקנה וכו' איירי בדאמר מעכשיו והך בעיא דה"ז גיטך וכו' איירי בלא מעכשיו וזה שדמו בגמרא גט בלא מעכשיו למשיכת פרה מעכשיו הוי משום דמעכשיו דפרה הוי כמו בגט בלא מעכשיו וכבר ביאר הטעם שם ה"ה ז"ל והכריח כן ממ"ש רבינו ז"ל פ"ז מהלכות אישות דמעכשיו ולאחר שלשים דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי, ויש לתמוה על דברי ה"ה ז"ל טובא דכיון דבגמ' דמו בגט בלא מעכשיו למשיכת פרה דמעכשיו ובגט בעינן שיהיה בצידי רה"ר ולא ברה"ר כמבואר בפ"ט מהל' גירושין איך כתב הוא כאן דבמשיכת פרה לאו דוקא אגם אלא אפילו רה"ר דזה אי אפשר דהרי ללישנא בתרא דפסק כן רבינו ז"ל השוו צידי רה"ר לאגם וכ"ש ללישנא קמא דאמרו דעדיף טפי ואם היה אומר ה"ה ז"ל דדברי רבינו דאמר ואפילו עומדת באגם באו שלא בדקדוק היה אפשר לומר דכתב כן לדעת רבינו ז"ל מפני שהוא נראה שפסק כאן דהך מעכשיו ולאחר שלשים יום תנאה הוי ואי תנאה הוי אפילו אינה עומדת באגם כדכתבו התוס' בפ' האשה שנפלו דכבר נתקיים התנאי אבל לעולם דברי הגמ' היינו אומרים שבאו בדקדוק משום דר"י אזיל לטעמיה דלא ס"ל לא תנאה ולא חזרה וכדברי התוס' בפרק האשה שנפלו ובפרק האשה רבה (דף צ"ג) אבל הוא ז"ל כתב דבגמ' נקט אורחא דמילתא וזה אי אפשר ליישבו לפי דברי הגמ' דהרי בסוגיא דהכותב מוכח איפכא גם בפ' האשה שנפלו אי אפשר לומר כן דהתם הם דברי ר"י ור"י לא ס"ל לא תנאה ולא חזרה. וע"ק בדברי רבינו ז"ל דאיך פסק כאן דמעכשיו ולאחר שלשים יום הוי תנאה ובהל' אישות פסק כרב דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי והוזכר בדברי ה"ה ז"ל בפ"ט מהל' גירושין דהרי בהאשה רבה (דף צ"ג) בד"ה קנויה לך כתבו התוס' ז"ל דהך דינא כר"י דמעכשיו ולאחר שלשים יום קני הוא משום דסבירא ליה בפ' האיש מקדש בענין קדושין דלא הוי לא תנאה ולא חזרה אבל לרב דס"ל דספקא הוי אי תנאה אי חזרה לא מהני מידי דדילמא חזרה הוי וכן כתבו בהאשה שנפלו. מיהו לזה אפשר לומר דדעת רבינו ז"ל לפסוק כשמואל דאמר בפ' האיש מקדש דתנאה הוי ומה שפסק בפ"ו מהל' אישות דמספקא לן אי חזרה הוי משום חומרא דקידושין פסק כן שהרי לטעמיה דרב כשבא אחד וקדשה מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר עשרים ובא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר עשרה מאמצעי אינה צריכה גט והוא ז"ל פסק דמכולהו צריכה גט וביאר טעמו ה"ה ז"ל שרצה להחמיר וחייש לכל מאי דאיכא למיחש אבל כאן בדיני ממונות פסק דתנאה הוי דהוא כשמואל דכן נראה לו לפסוק כשמואל דתנאה הוי ומה שלא פסק שם כן משום חומרא הוא כדכתיבנא. אבל באמת שזה קשה עד מאד שהרי שם ה"ה ז"ל מחזר על טעם רבינו ז"ל דאיך פסק כרב לגבי דר' יוחנן דרב ור' יוחנן הלכה כר"י וכתב משום דשמואל פליג עליה ולפי מה שפירשנו פסק בכלן כשמואל הפך הכלל המסור בידינו דהלכה כרב באיסורי וכיון דעיקר פלוגתייהו בקדושין הוא הוי איסורי אע"ג דהשתא מסקינן בממון בתר העיקר אזלינן וכמ"ש הר"ן ז"ל בפרק בתרא דנדרים על ההיא מתני' דהמודר הנאה מחתנו וכו' ועוד רב ור"י הלכה כר"י והוא פסק כשמואל ואדרבה היה ראוי לפסוק כרב כמו שפסק בקידושין דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא הוי הקנאה כלל ותיקום אחזקת מריה קמא ואיך רצה לפסוק דתנאה הוי כשמואל דהוי הקנאה זה באמת אין הדעת סובלתו. ואולי י"ל לזה דס"ל לרבינו דע"כ לא פליגי רב ור' יוחנן שם עליה דשמואל אלא התם משום חומר קידושין אבל הכא מודו ועדיין צ"ע: