ואיל הבא משל ציבור וכו'. נ"ל דוא"ו דוהוא האיל מיותרת וצ"ל הוא האיל האמור בחומש הפקודים והוא גזרת הלשון ופירושו כך שהרגיש הרב על דבריו הראשונים דאיך לא מנה שני אילים בקרבן ציבור ולזה תירץ דהאיל האמור בשתי הפרשיות אחד וזהו אומרו הוא האיל אבל לגירסא והוא האיל אין גזרה בלשונו כלל:

הקריבין ביום זה וכו'. לאפוקי שעיר המשתלח דאינו קרב. על מ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל בשם הריטב"א ז"ל שכתב רבינו ז"ל שאין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכהן גדול קשה דבהוריות (דף י"ב) וביומא בברייתא הזכירו חילוקים אשר בין כ"ג לכהן הדיוט וחד מינייהו שעבודת יוה"כ אינה כשירה אלא בכ"ג ובשלמא להנהו דמפרשי דברייתא כל עבודת יוה"כ קאמרה אפילו תמידין של כל יום ניחא דמני בברייתא כל חלוקים שבין גדול להדיוט אבל לרבינו ז"ל דמפרש דברייתא דקאמרה עבודת יוה"כ אינה כשרה לא איירי אלא בעבודת היום ממש דבתמידין לא שייך לומר אינה כשרה דבדיעבד כשרה היא בכהן אחר א"כ אמאי לא מני חילוק אחר אשר בתמידין של כל יום דבכהן הדיוט בדיעבד כשרה ובכהן גדול לכתחילה. וי"ל כיון דמני מעלה בעבודה בענין עבודת היום דהיא מעלה יתירה דבהדיוט אפי' בדיעבד פסולה ובכהן גדול אפי' לכתחילה כשרה א"כ המעלה של שאר עבודות שהיא קטנה דבכהן הדיוט בדיעבד כשרה ובגדול לכתחילה כשרה לא הוצרך לשנותה כיון שמנה המעלה הגדולה:

אלא עבודתו מחנכתו וכו'. קשה קצת דבפ"ק דיומא איתא שם (דף י"ב) דבאבנט מחנכין אותו אלא מפני שהקשו שם הניחא למ"ד אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט אלא למ"ד אבנטו של כהן גדול לאו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר והוצרך שם רב פפא לתרץ עבודתו מחנכתו. ורבינו ז"ל כיון דפסק בהלכות כלי המקדש ריש פרק שמיני דאבנטו של כהן גדול ושל כהן הדיוט שוים דשניהם מכלאים א"כ למה הוצרך לומר כאן דעבודתו מחנכתו, אלא שי"ל שסובר רבינו ז"ל דרב פפא דאמר הכי והביא ראיה מהברייתא אפי' למ"ד אבנטו של כהן גדול ושל כהן הדיוט שוים אמר הכי דאין צריך חינוך האבנט דעבודתו מחנכתו:

והשני עובר וכו'. יש ספרי רבינו כתוב עובד בכל מצות כהונה ובספרים של הר"ב כ"מ כתוב והשני עובד וכל מצות כהונה עליו וכבר פי' דברי רבינו ז"ל הרב בעל כ"מ ז"ל ולפי פירושו צריך לומר דעובד דקאמר רבינו ז"ל לא לכתחילה הוא אלא שאם עבד עבודתו כשרה וזהו לשון עובד. ולפי הגירסא האחרת יש ליישב לשון רבינו ז"ל דה"ק עובד הוא כאילו היה בכל מצות כהונה גדולה כלומר דכל מצות כהונה גדולה עליו, ויש גורסים עובר ברי"ש כלומר עובר בלאו דלא יפרום ולא יפרע שהם לאוי כהונה גדולה:

ומטיב את הנרות וכו'. אוקמה אביי בפ"ק דיומא היינו הטבת שתי נרות דאילו הטבת חמש נרות קודם קטורת היו והיכי קאמר קטורת ברישא ורבינו ז"ל לא פירש וסתם כלשון המשנה:

היו משביעין אותו וכו'. בפ"ק דיומא אמרו במשנה מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה והעלוהו בבית אבטינס והשביעוהו וכו' ואמרו שם ללמדו חפינת הקטורת כלומר שזקני ב"ד מסרו לו לזקני בית אבטינס שילמדוהו חפינת הקטורת. וי"ל על רבינו ז"ל למה לא הזכירו וי"ל דכיון שכתב למעלה כל שבעת הימים מרגילין אותו בעבודות ודאי דהיו מלמדין לו זאת ג"כ שהרי זו היא עבודה קשה שבמקדש וכדכתב רבינו ז"ל לקמן בפ"ד. וא"ת אמאי רבינו ז"ל בפ' ה' מהל' בית הבחירה כשכתב שם שמונה לשכות היו בעזרת ישראל וכתב לשכת כ"ג למה לא כתב שם ט' לשכות דשתי לשכות היו לו לכ"ג כדאמר שם רב פפא בגמ' אחת לשכת פרהדרין ואחת לשכת בית אבטינס שמלמדין לו חפינה שם. וי"ל דאותה לשכת בית אבטינס היינו הלשכה שעושין שם הקטורת והיא הנקראת בית אבטינס וכבר הזכירה רבינו ז"ל בפ"ח מהלכות בית הבחירה בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות וכו' ומ"ש רב פפא בגמ' הוא שאותו בית אבטינס היה מיוחד לכ"ג ללמוד שם חפינת הקטורת אבל לא שיהיה לכהן לשכה מיוחדת שם ללמוד חפינת הקטורת. זה נראה דעת רבינו ז"ל. אבל אין לומר דרבינו ז"ל אזיל לטעמיה שכתב בפירוש המשנה וז"ל היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטורת וזה לדעת האומר שהוא מעבודות קשות שבמקדש ועוד נבאר בתחלת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו שם מלא חפניו כדחפני אינשי ע"כ וכיון דרבינו ז"ל סובר דלימוד החפינה דמשנתנו הוי דלא כהלכתא לכך לא הזכירו כאן בחיבור וכן בפ"ה מהל' בית הבחירה לא הזכיר לשכה ללמוד חפינה מפני שהוא סובר שדברים אלו דלא כהלכתא ולא היה לו לשכה לכ"ג ללמוד החפינה. דזה ודאי א"א דכבר כתב רבינו ז"ל בפ"ד מהלכות אלו שהחפינה היא עבודה קשה שבמקדש. ומ"ש בפירוש המשנה דבריו תמוהים בעיני בכמה אנפי חדא דחפינה הנזכרת בפ"ק דיומא שמלמדין אותו היינו חפינה שעושה כהן גדול בפנים והחפינה שאמר ר"פ במנחות פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי היינו החפינה שמבחוץ ולא אמרו שהיא קשה אלא החפינה שבפנים וכדאמרו בברייתא פ' הוציאו לו (דף מ"ט) ואיך דימה רבינו ז"ל הנושאים. וגם מ"ש כיוצא בזה בענין קמיצה דנדחו דברי האומר דהיתה עבודה קשה דבריו תמוהים הם וכדכתב הרב בעל כ"מ בהלכות מעשה קרבנות פי"ב ע"ש. ועוד קשה כיון דהך לימוד דחפינה הוי דלא כהלכתא משום דר"פ אמר בסוף מנחות מלא חפניו כדחפני אינשי א"כ איך אמר ר"פ בפ"ק דיומא שתי לשכות היו לו לכהן גדול ואחת מהם ללמוד חפינה הא לדבריו אין החפינה עבודה קשה וקשו דברי רב פפא אהדדי וצ"ע. וא"ת למה כתב רבינו ז"ל בפ"ה מהל' בית הבחירה דלשכת פרהדרין היה בצפון הא בפ"ק דיומא מספקא לן ואדרבה אמרי' התם מסתברא בדרום קאי ואע"ג דדחינן להך מסתברא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא. ויש לומר דסובר (ואומר) רבינו דכיון דכשדוחה המסתברא דחי ליה בהכרח דקאמר דאי לא תימא הכי ליעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי וכו' משמע דקושטא הוי כמו הדחיה ובודאי בצפון קאי ובעי למטרחיה לכ"ג:

בכתבי הקדש וכו'. במשנה פ"ק אמרו ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים. ופירש"י ז"ל שהם דברים ממשיכין את הלב. זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בדניאל וא"כ היה לו לרבינו ז"ל לפרט אלו כתבי הקדש דוקא דמשמע דהם מושכין את הלב ולא אחרים: