כל עבודות שעובד וכו'. בפ' הוציאו לו (דף ס') א"ר יהודה אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ וכו' ופירש"י ז"ל מבפנים לפני ולפנים אבל רבינו ז"ל שכתב בפנים בהיכל משמע דאינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל אלא בפנים הוי פירושו בהיכל ובחוץ אית ליה דפירושו בעזרה. וקשה על דברי רבינו ז"ל דבגמרא אמרו שם טעמו של ר' יהודה אחת בשנה מקום שמתכפרים בו אחת בשנה והך לא הוי אלא לפני ולפנים דוקא כפירוש רש"י ז"ל דאי היכל הרי כמה פעמים נכנסים בו בשנה. וי"ל דרבינו ז"ל יפרש דנהי כדאמרינן דטעמא דר' יהודה הוי משום הא ודאי דדברי רבי יהודה לא הוי אלא לפני ולפנים אבל כד דחינן במסקנא הך ואמרינן דטעמיה משום דכתיב אחת וכתיב זאת חד למעוטי בבגדי לבן מבחוץ וחד למעוטי בגדי זהב א"כ דברי רב יהודה אמורים אפילו בהיכל משום דאל"כ תקשי לך כיון דאם לאו מיעוטי הוה מוקמינן עיכובא דחוקה אכולה פרשה אפי' הגרלה דהוי בעזרה השתא נוקי מיעוטי בדבר הפחות יותר ונאמר דחד מיעט בגדי לבן בעזרה וחד מיעט בגדי זהב אבל היכל כלפני ולפנים הוי לכך מפרש רבינו ז"ל דלהך טעמא קושטא דמילתא הכי הוי דלר' יהודה לא מיעט קרא אלא עזרה אבל היכל כלפני ולפנים הוי. ועוד יש סיוע לזה משום דבגמרא אוקימו מתני' דהקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה וכו' במתנות שבהיכל ואי היכל לר' יהודה כחוץ דמי למה הוצרך לחזור ולהזות הא בדיעבד שפיר דמי ודוחק לומר דמתני' דלא כר' יהודה. זה היה נ"ל נכון בדעת רבינו ז"ל אבל ראיתי בזבחים פ' ב"ש (דף מ') שאמרו שם גבי לפר זה פר יום הכפורים דנצרכה לרבי יהודה ס"ד אמינא מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל משמע דר' יהודה היכל כחוץ דמי וכדברי רש"י ז"ל דאי כפנים דמי הא כל הזאות הפר בהיכל ולפני ולפנים הוו והיכי קאמר דכסדרן לא מעכבי הא לרבי יהודה מעכבי דפנים והיכל כפנים דמי אלא ודאי מוכח כדברי רש"י ז"ל דהיכל לר' יהודה כחוץ דמי. ודוחק לומר דמאן דתירץ התם הכי סבר דטעמא דר' יהודה כדהוה ס"ד בפרק הוציאו לו דהוי משום אחת בשנה דלהך טעמא לא מיקרי פנים אלא לפני ולפנים כדכתיבנא דכבר דחו בגמ' הך טעמא כאן בפרק הוציאו לו. לכן אפשר לומר דגרסינן בדברי רבינו ז"ל כל עבודות שעובד בבגדי לבן לפנים מן ההיכל והוי כדברי רש"י ז"ל ואע"פ שגבי הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות ההיכל יחזור ויזה וכדכתב רבינו ז"ל לקמן בפרק זה יש לתרץ למה שהקשיתי דכיון דאפשר לחזור ולהזות אע"ג דבדיעבד שפיר דמי לא מקרי בדיעבד כיון דאיכא דם דיכול לחזור ולהזות:

ששפיכת השירים על מזבח אינו מעכב וכו'. וא"ת א"כ למה פסק רבינו ז"ל לעיל כר' יהודה דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אינו מעכב הא אמרו שם דלא דריש רבי יהודה קרא למעוטי שירים משום דאית ליה דשירים הוו כשאר דברים ובכולהו איכא עיכובא אם לא עשאן כלל וא"כ אנן דקי"ל דשירים לא מעכבי אית לן למדרש כר' נחמיה. וי"ל דלא אמרו כן בגמרא אלא אליבא דר"י דאמר דאית ליה לר' יהודה שירים לא מעכבי אבל לא לריב"ל דמשמעות דורשין איכא בינייהו ולרב יהודה נמי שירים לא מעכבי ע"כ אית לן לומר דטעמא דרבי יהודה הוא משום דמשמע ליה דבשירים לא צריך קרא דפשיטא לן דשירים לא מעכבי ולא צריך קרא להכי ורבינו ז"ל פסק כריב"ל:

נתערב לו וכו'. מה שהקשה הר"י קורקוס ז"ל על רש"י התוס' הקשו כן שם (דף נ"ה) בד"ה נותן וחוזר ונותן:

נכנס בדם זה ומכפר בו וכו'. משמע דאית לן בפר ואפי' בדמו של פר ושם הקשו (בדף נ"ח) מפטר חמור דאמר קרא תפדה בשה ותירצו דשאני התם דיליף שה שה מפסח וכו' משמע דשה סתמא אפי' שחוט הוי אלא משום דהכא גלי קרא מג"ש וא"כ קשה קצת על דברי רבינו ז"ל שכתב בהלכות בכורים פי"ב אין פודין לא בעגל וכו' שנאמר תפדה בשה ואין קרוי שה אלא כבשים ועזים חיים בלבד ע"כ משמע דכללא כייל רבינו ז"ל ואינו כן דאדרבה שה שחוט נמי מקרי שה אלא דשאני התם דאיכא ג"ש. ואולי מ"ש אין קרוי שה ר"ל שה זה אינו קרוי אלא כבשים וכו' והוא מהכרח הג"ש ולא חש רבינו ז"ל להאריך:

והשני מן השנים שהגריל וכו'. נראה דפסק כרב ואמרו ביומא (בדף ס"ד) דסבר כרבי יוסי דאמר גבי מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהם עומדים דמצוה בראשון ובפ"ד מהלכות קרבן פסח פסק רבינו דלא כר' יוסי והוא תימה דקשיא דידיה אדידיה. והרב מהר"י קורקוס ז"ל תירץ שני תירוצים. האחד דאפילו רבנן מודו הכא משום שבא הדיחוי מחמת חבירו ולא דמי לפסח שאבד והפריש שבא הדיחוי מצד עצמו ובשעת הפרשה לא היה הראשון שם והפסיד חשיבותו. ועוד תירץ דדעת רבינו ז"ל כאן דאיזה שירצה יקריב מפני שלא כתב כאן הראשון יקריב וכו'. וכמו שהאריך שם הרב בכ"מ ז"ל. ואני תמה עליו דאין אחד מאלו התירוצים יעלה למה שכתב רבינו ז"ל פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכו' יקרבו הראשונים וירעו השניים עד שיפול בהם מום וכו'. הרי דהם דחויים מצד עצמם שנאבדים ודמי לפסח שנאבד וגם התירוץ האחר ליתא דבהדיא אמרינן הכא הראשונים יקרבו א"כ הדרא קושיא לדוכתא. ונ"ל לתרץ דשאני הכא דהא חטאת דבאה לכפרה וחמירא ואפילו רבנן מודו דמצוה בראשון ואי פליגי רבנן התם הוא משום דהוי פסח ולא בא לכפרה ואינו חמור כל כך ולכך איזה מהם שירצה יקריב אבל גבי חטאת דבא לכפרה חמיר אפילו רבנן מודו וה"ק כי היכי דאמר ר' יוסי התם אמר רב נמי הכא דלכולי עלמא הוי דינא הכי. ומה שיש לפלפל על מה שפסק כאן דב"ח אין נדחין כתבתי בהל' שגגות פ"י:

היה טרפה פסול שנאמר יעמד חי וכו'. קשה דבפ"ק דחולין לא אמרו דפסול טרפה גבי משתלח אלא משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם וכאמרו שם. וא"ת מאי נפקא לן מינה הא אין גורל קובע לעזאזל וכו' והא דקאמר מקרא דיעמד חי לא ידענא מנא ליה:

חסר מן הקטורת אחד וכו'. בגמרא משמע דנפקא ליה הא מקרא דוכסה ענן הקטורת את הכפורת ולא ימות אבל קרא דאל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות כי בענן וכו' הך לא איירי אלא בביאה ולא בחיסר סמנים וא"כ קשה על רבינו דהביא קרא דולא ימות כי בענן וכו' דאיתיה גבי ביאה גבי חיסור סמנים:

שמכשירי קרבן כקרבן וכו'. קשה כיון דהוא בעיא היה לו לרבינו ז"ל לכתוב דהוי ספק וכדכתב באינך בעיי ואם תאמר נפקא מינה דאי חישב בחתיית גחלים והקטיר הקטורת על אלו הגחלים הורצה ואין צריך להקטיר קטורת אחר או שחפן ומת וכו' בהך בעיא אמר רב פפא בגמרא דאי חופן וחוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר איפכא דאינו חוזר בחפינתו ואנן קיימא לן דחופן וחוזר וחופן וא"כ קשה על רבינו ז"ל דמשמע דליכא בעיא לא לרב פפא ולא לרב הונא בריה דרב יהושע והיה לו לפסוק כחד מינייהו. ונראה דפסק כרב הונא בריה דרב יהושע וסבירא ליה דכי אמר רב הונא אדרבא אי חופן וחוזר וחופן לא יכנס אחר בחפינתו לאו לפשיטותא קאמר הכי אלא לדחות פשיטותא דרב פפא ומכל מקום לרב הונא מבעיא ליה ולכך הוי ספק אליביה ופסק כוותיה. אבל קשה דפלוגתא כי הא איפליגו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע גבי נתערב מקצת דמים (בדף נ"ח) פרק הוציאו לו ופסק רבינו ז"ל כרב פפא שופך לאמה ולא ליסוד ודלא כרב הונא וצריך טעם למה לא פסק כאן כן וצ"ע: