Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Slaves Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לכל דבר. מה שהשיג הר"א ז"ל דלא נהיר מ"ש רבינו ז"ל לכל דבר אזיל לטעמיה שהשיג על רבינו ז"ל בפרק עשירי מהלכות גירושין דדברי הגאון ז"ל קיימים דיש חילוק בין שפחתו לשפחת אחרים ע"ש:
אחד הקונה עבד כנעני וכו'. מדברי רבינו ז"ל כאן נראה דמשוה הקונה עבד כנעני מן העכו"ם לעכו"ם שמוכר עצמו שכן כתב אחד וכו' או משאר אומות וכו' דלא כרב אויא דמחלק בפ' החולץ בין לוקח עבד מן העכו"ם לעכו"ם המוכר עצמו וכדרב אחאי דפריך עלה וכבר כתבתי לעיל דרכי בזה ולפי זה מ"ש רבינו למטה אעפ"כ אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי וכו' הוא כפירוש שני שפירש שם הרב בעל כ"מ ז"ל דהיינו אחר שהטבילו ישראל לשם עבדות ולא כפירוש קמא שפירש שם דהיינו דלא כרב אחאי כן נראה מלשון זה שהשוה רבינו ז"ל לכולם והתימה מהרב בעל כ"מ שכתב על זה דפסק דלא כרב אחאי אלא כרב אויא דהיכן ראה כאן כן אדרבא מוכרח בהיפוך כדכתיבנא אלא שאם נפרש מ"ש רבינו ז"ל לקמן אע"פ כן וכו' כפירוש קמא שפירש הרב בעל כ"מ ז"ל משם נראה דפסק שם כרב אויא אבל מכאן אין הוכחה:
אחד מן האומות וכו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין כמו שהשיג שם הר"א ז"ל ומה שתירץ הרב בעל כ"מ ז"ל דרבינו גורס בדברי רבי יוחנן באומות הלך אחר הנקבה תמהני עליו דבפי"ב מהלכות איסורי ביאה כתב רבינו ז"ל וז"ל גר עמוני שנשא מצרית הולד עמוני גר מצרי שנשא עמונית הולד מצרי זה הכלל באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפחות שבשניהם ע"כ נראה משם בהדיא דגורס בדברי רבינו ז"ל הלך אחר הזכר וכן מ"ש הרב ב"י ז"ל שכוונת רבינו ז"ל לפרש אם היה עבד או בן חורין תמהני עליו דא"כ מאי אתה רשאי לקנותו בעבד דקאמר בברייתא היה לו לומר שהוא עבד וכבר הרגיש הוא בזה וכתב כלומר שהוא עבד והר"א ז"ל בהשגות לא הבין כן אלא הבין כוונת רבינו דאם היה עבד כנעני רשאי לקיימו בא"י כדכתב רבינו ז"ל לעיל בפרק זה אבל אם הוא עכו"ם אינו רשאי לקיימו וזהו מ"ש אם אינו עבד כנעני אינו רשאי לקיימו קאמר ועל זה כתב דאף לפי דבריו טעות הוא דכיון שהוא בן עבדו אמאי אינו רשאי לקיימו. ולפרש דברי רבינו ז"ל עם סוגיית הגמרא נ"ל שרבינו ז"ל מפרש דמ"ש הברייתא מנין לאחד מן האומות וכו' הוי לענין רשאי לקיימו כדכתב הר"א ז"ל ומה ששאלו בגמרא בפרק האומר מאי באומות הלך אחר הזכר אין פירושו כדברי רש"י ז"ל למאי הלכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן שלא נתגיירו דקשיא ליה לרבינו על זה דמה שאלה היא זו הא נפקותא טובא איכא דאם נשא עמוני מצרית אחר שנתגיירו המצרי והעמונית אמרינן בגמרא דאי זכר שדייה בתר דידיה ואי נקבה שדייה בתר דידה אבל נשאו בגיותן הולד שילדו בגיותן בין זכר בין נקבה שדינן בתר דידיה אם הוא מצרי מצרי ואם הוא עמוני עמוני ולכשנתגיירו אמר שיש לולד זה דינה של אם דאם היא עמונית והיא נקבה היא מותרת דעמוני ולא עמונית ואם הוא זכר הוא אסור לעולם לכך מפרש רבינו דאין השאלה לענין הנפקותא אלא מנא ליה הא וכדכתב ג"כ שם רש"י ומנ"ל דבתר זכר אזלינן הא לחוד אית ליה לרבינו ז"ל דשאל עליה בגמרא להביא ראיה דמנין לו כך הוציאו מהברייתא דמדאיצטריך קרא לומר דאחד מן האומות שבא על שפחה כנענית אזלינן בתר דידה והוי עבד כנעני משמע דבאומות אזלינן בתר הזכר דאי באומות אזלינן בתר דידה למה לי קרא לומר דבשפחה כנענית אזלינן בתר דידה וכי גרעה שפחה כנענית שהוטבלה לשם עבדות מאחד מן האומות שכשהיא עכו"ם אזלינן בתר דידה ומפני שהיא שפחה כנענית הורע חזקתה ולא ניזיל בתר דידה א"ו דבאומות הלך אחר הזכר ומשום הכי איצטריך קרא לומר דשפחה כנענית עדיפא טפי מעכו"ם ואזלינן בתר דידה והולד כנעני אבל העבד שבא על אחת מן האומות לא אזלינן בתר דידיה מפני שאין לו חייס והראיות שהביא הברייתא הוי כמו לרש"י ז"ל דהראיה ראשונה אמר קרא וגם מבני התושבים הגרים עמכם שמולידים התושבים משאר אומות משפחה כנענית שהוטבלה לשם עבדות אשר יש לכם בארצכם אותם תקנו דאתה רשאי לקיימו משום דהוא עבד כנעני והראיה השנית הוא מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר העבדים כנענים שהוטבלו לשם עבדות שיש להם רשות לדור בארצכם אם באו על אחד משאר אומות אין הולד עבד ואע"פ שרבינו ז"ל לא הביא בתחלה אלא אשר הולידו בארצכם אקרא דוגם מבני התושבים סמך:
וכן אם היו דיניו שכל מי שלא יתן וכו'. כבר כתבתי בזה בפ"א מהלכות אלו:
אפילו למצוה של דבריהם. בגמרא בפרק שלשה שאכלו אמרו מצוה דרבים שאני משמע דדוקא מצוה של דבריהם דרבים אבל לא מצוה אחרת וסמך רבינו ז"ל ולא ביאר זה במ"ש כגון שלא היו עשרה וכו' כלומר מצוה כגון זאת שהיא של רבים:
**יכול הרב לומר לעבד.**LL והא דכתב רבינו ז"ל בפ"ו מהלכות ערכין המקדיש ידי עבדו וכו' אפילו בשאינו מעלה לו מזונות וכן מ"ש רבינו פ"ז מהלכות רוצח עבד שגלה אין רבו חייב לזונו אפילו שלא אמר צא מעשה ידיך וכו' אלא כל מעשה ידיו לרבו וכל זה מוכח בסוגיא דפ"ק דגיטין דהוי הכי למ"ד יכול הרב לומר לעבד וכו' ואע"ג דרב פליג פסק רבינו ז"ל כרבי יוחנן דהלכתא כוותיה לגבי רב דאית ליה התם הכי:
חכמים הראשונים היו נותנים לעבד וכו'. מה שהביא הרב בעל כ"מ ז"ל מפרק אע"פ מאבוה בר איהי ומנימין בר איהי הוא דמיון קצת ואינה ראיה דההוא איירי בשמש ישראל כדפירש רש"י ז"ל התם והכא איירי בעבד ואפשר דבעבד אינו חייב כן: סליקו להו הלכות עבדים