Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Testimony Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כהן גדול אינו חייב להעיד וכו'. הקשה הרב בכ"מ דבפ' כהן גדול (דף י"ח) אסקינן במסקנא דאיירי בדבר שאינו נוגע למלך אלא דאתא ויתיב בסנהדרין דהא דתירץ רב יוסף מעיד למלך כבר דחו אותו בגמ' והקשו עליו ממתני' דלא דן ולא דנין וכו' וא"כ היכי שביק רבינו המסקנא ונקיט סברת רב יוסף הדחויה. ונ"ל לומר דרבינו הוקשה לו מה שהקשו שם בתוספות דלוקמה למתני' דמעיד למלך במלכי בית דוד ומאי דקאמר מתני' מלך לא דן וכו' מיירי במלכי ישראל כדאמר לקמן ומכח קושיא זו פירש רבינו דלא נהיר ליה תירוץ התוספות דעל כרחין כשהקשו כן בגמ' ודחו לרב יוסף לא ידע בגמ' הא דחילק רב יוסף עצמו לקמן ממלכי ישראל למלכי בית דוד אבל רב יוסף דתריץ כאן מעיד למלך אזיל לטעמיה שחילק כן לקמן ולדידיה מתוקמא מתניתין במלכי בית דוד והך תירוצא הוי רויחא טפי מההוא דתריץ ר' זירא דאמר מלך יתיב בסנהדרין דהא ודאי תירוצא דחיקא הוא. עוד כתב הכ"מ דמדרבינו לא חילק כאן משמע דאית ליה דאפי' במילתא דאיסורא אין כהן גדול מעיד. וקצת היה נראה להביא סיוע לדבריו דאי איתא דבמילתא דאיסורא כהן גדול מעיד מאי פריך בגמ' דהיכי מעיד מההיא דוהתעלמת לוקמה במילתא דאיסורא וכבר הקשו התוספות שם כן ותירצו הקושיא דמשמע ליה דמתני' בכל גוונא איירי ולפי סברתם במילתא דאיסורא אפילו מלך צריך להעיד וכ"ש כהן גדול ורבינו אינו סובר כן אלא דאפי' במילתא דאיסורא אינו מעיד ועם זה תירץ הקושיא וכן גבי מלך סובר כן וכדכתב הרב בכ"מ עצמו בפ"ג מהלכות מלכים עיין שם. כך היו נראין הדברים לכאורה אבל אי אפשר לומר כן משום הא דאמרינן בפרק מי שמתו המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק והקשו שם מברייתא דוהתעלמת ותירצו איסורא מממונא לא ילפינן ורבינו פסקה לההיא דכלאים בסוף הלכות כלאים א"כ נראה דלפי זה לא נאמרה ברייתא דוהתעלמת אלא גבי ממונא דוקא וכן כתב שם הרב בהלכות כלאים בהדיא וא"כ כיון דהא דאין כהן גדול מעיד הוי מקרא דוהתעלמת וכדהקשו בפרק כהן גדול מעיד והתניא והתעלמת וכו' א"כ ודאי דגבי איסורא מעיד והכתוב לא דבר אלא בממון כדפרישנא לכך נראה עכ"פ דרבינו סובר דבמילתא דאיסורא אפי' מלך וכהן גדול מעיד וסמך על מ"ש כ"מ שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב דמשמע דבמילתא דאיסורא כל אדם צריך להעיד אפי' מלך ואע"ג דקי"ל דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מ"מ לגבי איסורא כבודו הוי לאפרושי מאיסורא. ומה שאמר רבינו הולך לב"ד הגדול אע"ג דלא הוזכר בהדיא בגמ' משום דמשמע ליה ודאי דכהן גדול לא ילך אלא לב"ד היותר מעולה שהוא ב"ד הגדול ועוד דאין דנין מלך אלא בב"ד של שבעים ואחד דלא גרע מכהן גדול דאמרינן בריש סנהדרין דהוא ע"פ שבעים ואחד וכדנפקא לן התם כל הדבר הגדול דבריו של גדול וכיון דעדות זה הוי נוגע למלך ודאי דהוי בב"ד של ע"א:
ומכלל החקירות יתר על שבע השוות כו'. רבינו חולק על רש"י ז"ל וכן הר"א ז"ל בהשגות שכתב בפרק שלאחר זה טעה בזה כי הבדיקות אם אמר איני יודע וכו' סובר כדברי רש"י ז"ל דהם סוברים דדוקא השבע הנזכרות במשנה בזמן ומקום הם חקירות וכל השאר הם בדיקות ומה שאמר רב חסדא בגמ' בפ' היו בודקין (דף מ"א.) אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן וכו' הוא מכלל הבדיקות והכי משמע פשטה דמתניתין דקאמר היו בודקין אותו בשבע חקירות ונפקא ליה התם מקראי משמע דכל השאר הוי בדיקות דלהני ליכא קרא דפטר להו אלא נפקא לן מקרא דרבנן וכיון שכן כולם שוים אבל רבינו סובר דמלבד החקירות של זמן ומקום יש חקירות אחרות בגוף המעשה עצמו כגון בחילול שבת אי זו מלאכה עשה ובע"ז את מה עבד וכיוצא בזה ומה שלא מנו במשנה אלא שבע חקירות מפני שאלו הן שוות בכל העבירות וכל השאר הם פרטיות לכל עבירה ועבירה חקירות הנאות לה וכמו שמבואר בדברי רבינו והוכרח רבינו לפרש כן משום דאמרינן בפרק זה בורר גבי אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן הוה עובדא ואתו לקמיה דרבי אמי וחייביה רבי אמי לשלומי ליה חביתא דחמרא והקשו שם אימור דאמר רשב"א היכא דיש בכלל מאתים מנה כי האי גוונא מי אמר וכתב שם רש"י ז"ל דתרי מיני נינהו וכולי האי מכחשי אהדדי מי אמר וקשיא ליה לרבינו דמה הכחשה היא זו כיון שאינה הכחשה בזמן ולא במקום ככל השאר בדיקות הוי ועדות מוכחשת בבדיקות כשרה בדיני ממונות וכבר הקשה כן הרב בית יוסף בהל' עדות בטור ח"מ סימן ל' ותירץ דמכחשי דנקט רש"י ז"ל לאו דוקא אלא ר"ל שאין על כל חבית אלא עד אחד ולכן עדותן בטלה מלחייבו לשלם אבל חייב להשבע שבועת התורה שעד אחד מחייבו שבועה ע"כ. ואני תמה עליו דודאי בגמ' איירי דזה אומר לזה אותה החבית שאתה אומר שהיא של יין יחד היינו עמך באותה העת והיא של שמן והאחר אומר בהפך א"כ מכחישים זה לזה ממש הוא ואי הוי בהכחשה דחקירות אפילו שבועה אינם מחייבים ואי הוי בהכחשה דבדיקות ליחייב אפי' ממון. לכך נראה דרבינו סובר דיש חקירות אחרות בענין המעשה עצמו כגון בארירן הרגו או בסייף הרגו ובהני ודאי ג"כ אם אמר איני יודע עדותן בטלה בדיני נפשות ובדיני ממונות אם הכחישו זה לזה בהם עדותן בטלה ובהכי אתי שפיר ההיא דחבית של יין ושמן דהוי הכחשה בחקירות וכ"כ רבינו לקמן בפרק שלישי שהרי הכחישו בדרישה. ומה שהקשה הכ"מ דבגמ' יהיב טעמא לחקירות דכשאמר איני יודע עדותן בטלה מפני שהם דברים שהעדים נזומים בהם ובהני חקירות שכתב רבינו לא שייך הך טעמא נ"ל לתרץ דטפי עדיף חקירות שכתב רבינו שהם בגוף המעשה כיצד היה מחקירות הזמן ובמקום שהם חוץ מהמעשה והם חקירות חיצוניות וכן הבדיקות כגון עוקצי תאנה וכיוצא בהם הם דברים שאינם בגוף המעשה ובהני חקירות שכתב רבינו בדין הוא ודאי שאם אמר איני יודע בהן עדותן בטלה מפני שהם נוגעים לגוף המעשה עצמו אבל חקירות ובדיקות שהם דברים חיצונים שאלו בגמ' למה בחקירות כשאמר איני יודע עדותן בטלה ולא בבדיקות כיון שכולם הם דברים חיצונים למעשה ולזה הוצרכו בגמ' לתת טעם מפני דבחקירות שייך הזמה אבל בחקירות שכתב רבינו אין צריך לטעם דהטעם ברור כדכתיבנא. וא"ת לדעת רבינו להנהו אוקימתי דאוקי בפ' היו בודקין (דף מ"א.) מתניתין דמעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנה כגון ששפדו ביחור של תאנה כגון שעקר תאנה בשבת וכו' הני חקירות הוו לדעתו ז"ל ובמתניתין הכי קאמרה כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים משמע דמייתי לבן זכאי סייעתא למרבה בבדיקות. וי"ל דלהני אוקימתי מעשה ובדק בן זכאי לעיל קאי והכי קאמר אע"פ שהזכרנו שבע חקירות הם בכללות אבל עוד יש חקירות אחרות פרטיות בגוף המעשה והיינו דבדק בן זכאי בעוקצי תאנים ולפי המסקנא ניחא: