Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Testimony Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ וכו'. נראה דרבינו הלך לשיטת הרי"ף ז"ל רבו שהקשה בפרק אלו עוברין (דף מ"ט:) ההיא דחגיגה בפרק חומר בקדש (דף כ"ב.) ותירץ דההיא דחגיגה איירי שידוע שיש לו דרך ארץ וההיא דפרק אלו עוברין בסתם ע"ה שאין לו אפילו דרך ארץ וקשיא לי על רבינו דבפרק חומר בקדש אמרו על מתניתין דחומר בקודש מבתרומה מטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לקדש אחר שנתנו שם טעמים בגמ' בקדש מאי טעמא לא הקשו שם בסוף הסוגיא אי הכי תרומה נמי ותירצו במסקנא משום איבה ואמרו שם מאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי הוא דתניא אמר ר' יוסי מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כדי שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו אמר רב פפא כמאן מקבלינן סהדותא מעם הארץ כר' יוסי ע"כ ומדתירץ רבינו כאן כן ההיא דר' יוסי כדכתיבנא משמע דפסק כר' יוסי וכן נראה דמתניתין דפרק חומר בקדש מוקמינן לה כוותיה והיא הילכתא דרבינו פסקה בפרק י"ב מהלכות שאר אבות הטומאות וכיון שכן קשה איך כתב בפרק י"א מהלכות מטמאי משכב ומושב כבר ביארנו שעמי הארץ נאמנין הן על טהרת פרת החטאת שמפני חומרתה אין מזלזלין בה וכן נאמנין הן על טהרת יין ושמן של נסכים אם אמר טהור הוא הרי זה בחזקת טהרה מפני חומרתו ונזהרין בו וכיוצא בזה כתב בסוף פרק י"ג מהלכות פרה הכל נאמנין על טהרת החטאת ואפילו עמי הארץ מפני חומרתה משמע דאתיא כרבנן והיינו דאיצטריך להך טעמא שנזהרין מפני חומרתה דלר' יוסי לא הוי טעמא אלא משום איבה וכן סובר רבינו שמשון פרק ה' דפרה משום טעמא דר' יוסי ואולי יש לומר דרבינו סובר דתרתי בעינן טעמא דמפני חומרתה נזהרין וטעמא דאיבה ומשום דנזהרין מפני חומרתה לחוד לא סגי דאינן זהירין כל כך ואי משום טעמא דאיבה לחוד לא סגי כיון דאינן זהירין לכך צריכי תרווייהו ורבינו לא חשש לכתוב אלא טעמא דזהירות מפני החומרא שהוא עיקר הטעם:
נמצאת אומר וכו'. כלומר לפי מ"ש שצריך שיוחזק בדרך ארץ משמע דעל הסתם אמרינן שאינו מוחזק בכשרות וידיעת ההפכים אחד א"כ מינה דבתחלה הוא בחזקת כשרות עד שיפסל:
לפיכך החשוד וכו'. מה שהשיג הר"א ז"ל על רבינו ממתניתין דדמאי דהלוקח ממי שאינו נאמן וכו' דקשיא ליה מסיפא כדכתב הרב כסף משנה השיגו הרב בית יוסף בטור יורה דעה בסימן קי"ט והניחו בצ"ע ולא נזכר שם שזו היא השגת הר"א ז"ל ובאמת הקושיא היא אלימתא דרבינו פסקה לההיא מתניתין בפרק י"ב מהל' מעשר וכן הקשה שם עליו הרב בית יוסף ומה שתירץ כאן דשאני ההיא דאיכא למיחש שמא אמר לו כך כדי שלא ימנע מלאכול בשבת אני שמעתי ולא אבין דהוא עצמו שאינו נאמן על שלו בכל השנה נאמן בשבת משום דאימת שבת עליו כל שכן אחר שנאמן על שלו בכל השנה שיהיה נאמן כשאמר בשבת משום דאימת שבת עליו דאם סברתו שכתב היא אמת א"כ לא היה לנו להאמינו על שלו בשבת דאדרבא נימא דמשקר יותר מבחול כדי שלא ימנע מסעודת שבת. ונ"ל לתרץ דבענין דמאי לא האמינו שם לעם הארץ על של חבירו משום דהוא סובר ודאי כיון דחבירו מכר לא היה מוכר אם לא היה מעושר דלא היה נותן תקלה לחבירו שיאכל דבר שאינו מעושר ולכך כיון דמשמע ליה שהוא מעושר מורה היתרא ומעיד על כך וכיון דאיכא עמי הארץ דמעשרין ואיכא דלא מעשרין אולי שזה שמעיד הוא מן המעשרין וחבירו שמכר הוא מן שאינן מעשרין וטעמא הוא שסובר שחבירו כמותו דבודאי לא מכר אלא אם כן עישר ולכך מעיד. ומ"ש הרב כ"מ ואפילו לגירסא דידן במתניתין וכו' היא גירסת רבינו בפרק י"ב מהלכות מעשרות שכתב שם הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני אינו נאמן אמר לו איש פלוני הרי זה נאמן נראה דגורס במתני' אמר לו אחד אני אינו נאמן כלומר אינו בוי"ו ולא איני ביו"ד דלגירסא דאיני ביו"ד הוי כולה חדא חלוקה וה"ק אני איני נאמן אבל איש פלוני נאמן הרי זה נאמן אבל אי גרסינן אינו בוי"ו הוו תרי חלוקות והכי קאמר אמר לו אחד אני כלומר אני הוא הנאמן קאמר מתניתין דאינו נאמן בדיבור זה אבל אם אמר איש פלוני נאמן הרי זה נאמן ולפי זאת הגירסא ליכא טעמא דאין דרך בני אדם לומר כן על עצמו דאדרבא לא אמר על עצמו שאינו נאמן אלא אני הנאמן לכך כתב שאפילו לפי גירסא זאת אכתי הוה לן למיחש לגומלין והגירסא זאת ודאי היא של הרמב"ם ז"ל אבל גירסא דידן דמתני' לא הוי אלא אני איני נאמן ביו"ד והרכ"מ שכתב דגירסא דידן הוי בוי"ו אולי הוא בגירסתו כן:
המוסרין והאפיקורוסין וכו'. בנוסחא שלנו בדברי הרמב"ם ז"ל ליתיה אלא מוסרין ואפיקורוסין לבד ולא מומרין דברייתא פ' אין מעמידין (דף כ"ו) שאמר המינין והמסורות והמומרין ואמרו שם סמי מכאן מומר הקשו אמאי לא שני כאן באוכל נבילות לתיאבון כאן במומר אוכל נבילות להכעיס ותירצו קסבר אוכל נבילות להכעיס מין הוא כלומר כיון שמנה מינין הרי מומר בכלל ואין צריך לשנותו א"כ להכי אמר סמי מכאן מומר ורבינו בפרק י"א מהלכות גזילה ואבידה כתב אבל אוכל נבילות להכעיס הרי זה אפיקורוס והאפיקורוסין ועובדי ע"א וכו' אסור להחזיר להם אבידה וכיון שכן כשכתב כאן אפיקורוסים הרי מומר בכלל וא"צ לשנותו אבל הטור ז"ל הביא לשון רבינו והביא שם מומרים ואפשר לקיים הגירסא דאע"פ שהוא ספק דהוי מין מ"מ רצה למנותו שלא יטעה אדם בכך לומר שאינו מין ואע"פ שכבר ביארו בהל' גזילה ואבידה רצה לבאר הדבר כאן: