ואין לך עדות שמתקיימת בראיה וכו'. בפרק שבועת העדות (דף ל"ג:) אמרו שם ת"ר מנין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון וכו' ומהנהו תנאי דמייתי התם בברייתא חד מינייהו ר' יוסי הגלילי דאמר הרי הוא אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר ראיה בלא ידיעה כיצד מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני יבאו פלוני ופלוני ויעידו זו היא ראיה בלא ידיעה. ידיעה בלא ראיה כיצד מנה הודית לי בפני פלוני ופלוני יבאו פלוני ופלוני ויעידו זו היא ידיעה בלא ראיה ע"כ. ומשם למד רבינו והביא ראיה כאן דבממון בראיה או בהודאת פיו סגי מהפסוק ההוא וכדפירשו ר' יוסי הגלילי:

לפיכך מאיימין וכו'. ר"ל כיון דצריך שיעידו שיראו הדבר ואפי' שאמרו לו אנשים נאמנים לא יעיד מאיימין עליהם כדי שלא יעידו אלא מה שראו ממש ולא מה ששמעו:

דרך מאמין לדבריו הרי אלו עדים וכו'. כתב הרב כ"מ שאם טען משטה הייתי בך נאמן ואינו נראה כן דודאי כיון ששתק אם אחר כך טען משטה הייתי בך אינו נאמן וכמו שנתבאר בהלכות טוען אבל מ"ש כאן דרך מאמין וכו' ר"ל שלא תהיה השתיקה דרך שחוק והתול וכיוצא בזה כתב בהל' מכירה סוף פרק ה' גבי קנין מחילה שהוא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק וכמהתל לפיכך אם אמר בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה אין צריך דבר אחר כלל ע"כ ועל זה הדרך הוא מה שכתב כאן. ובגמרא בפרק זה בורר (דף כ"ט:) איכא תרי עובדי חדא דאמר עירי ושכבי ליהוו עלך סהדי ואחרינא דאמר חיי ומיתי להוו עלך סהדי ומשמע שם דאם שתק הלוה לא מצי למטען משטה הייתי בך והזכיר זה הטור בח"מ סי' ל"ג ולא ידעתי למה לא הזכיר זה רבינו לא כאן ולא בהל' טוען: