Lechem Mishneh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דיני ממונות וכו'. ירושלמי הביאוהו בהלכות:
אחד דיני נפשות. תימה הוא בעיני מ"ש אלא שהמלקות בשלשה דהרי דיני ממונות נמי בשלשה וכי תימא שמה שאמר שהמלקות בג' ר"ל דבעינן שלשה מן התורה מה שאין כן בממונות דמן התורה בחד סגי כמ"ש בפ"ב וכמו שפירש דבריו בעל קרית ספר ג"ז אינו דהרי גזלות בעינן נמי שלשה מומחין מן התורה כמ"ש בפ"ה והיה לו לומר אלא שהגזלות והמלקות בשלשה והכא לא חש להזכיר גזלות דהרי כבר הזכירן בפ"ה מלקות נמי הרי כבר הזכירו שם באומרו מכות בשלשה. וי"ל דה"ק דיני מלקות כלומר הדינים של ענין המלקות אם הוא חייב מלקות אם לאו וקבלת העדות ושאר הדינים הצריכים בו שוים לדיני ממונות ודיני גזלות אלא שיש יתרון בדיני מלקיות שאפי' שדנו כבר ב"ד שחייב מלקות צריך עוד ב"ד של שלשה למלקות עצמו מה שאין כן בממונות וגזלות שאחר שדנו ב"ד שחייב לשלם אין צריך עוד ב"ד לפרעון הממון וזהו שכתב בראשונה דיני מלקיות ולבסוף כתב שהמלקות ולא כתב שדיני מלקיות בשלשה כמו שהתחיל אלא שדקדק רבינו במ"ש ושינה לשונו דלא ראי זה כראי זה כדפרישית:
ואין אחד מהן בשור הנסקל כו'. פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ו) אמר ר' אבהו עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולן אינן נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה ופירש"י אינן נוהגין בדין שור הנסקל להיות שוה לדיני נפשות ע"כ:
המסית וכו'. דין ההכמנה מבואר במשנה פרק ארבע מיתות (דף ס"ז) וכן מבואר שם דאין צריך התראה דקאמר שם אמר לשנים והן עדיו מביאין וכו' כלומר ואין צריך התראה כדפירש"י ז"ל:
ואם יצא מב"ד וכו'. פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ג) מנין ליוצא מב"ד חייב כו' (עיין בכ"מ) אמר רב שימי בר אשי וחילופייהו במסית דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו. ומה שאמר
ואין טוענין למסית. פרק זה בורר (דף כ"ט) אמר ר' יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני וכו':
דיני ממונות והטומאות והטהרות כו' מתחילין מן הגדול כו'. שם במשנה ומבואר שם דאפי' בדיני ממונות משום מדת ענוה נאה יותר להתחיל מן הצד כמו שאמרו שם שאני מניינא דבי רבי דכולהו מניינייהו מן הצד הוו מתחלי ע"כ:
דיני ממונות וכו' הטהרות וכו'. שם אמר רב שונה אדם לתלמידו ודן עמו בדיני נפשות מתיבי הטהרות והטומאות האב ובנו הרב ותלמידו מונין להם שנים דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות קידוש החדש ועיבור שנה אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד ותירצו כי קאמר רב כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה לא הוו צריכי כך היא הגירסא בספרים שלנו והטעם לגירסתנו דטהרות וטומאות דהוראתן ביחיד מונין להם בשנים אבל כל הני אחרים דבעינן תלתא לא וכדפירש"י שם אבל רבינו גורס דיני ממונות עם טומאות וטהרות אב ובנו הרב ותלמידו נמי מונין להם בשנים והטעם לגירסתנו דבדיני ממונות היקלו דלא בעינן מומחים ועוד דמדאורייתא בחד סגי אבל הר"א ז"ל היה לו הגירסא כספרים שלנו ומפני כן כתב בהשגות על דברי רבינו א"א אין הגמ' כן ע"כ וכבר כתבתי דהגרסאות חלוקות הם ומקום השגה זה כאן הוא ובעל מגדל עוז הביאה בחלוקה הקודמת ולא ידע את מקומה:
זה שאנו מונין וכו'. רבינו כתב כן מפני שהוא גורס בגמ' דדיני ממונות מונין אותן בשנים ובגמר דין אי אפשר דהרי אין גמר דין בקרובים וכן בדיני נפשות וכל הני אחרונים דאמרינן באחד צ"ל שבשעת גמר דין לא ישב האב ובנו יחד דאין גמר דין בקרובים וסיוע לדבריו ספר התוספתא דאמר ולא ישב בצדו אלא יעמוד וילך לו וסובר רבינו דאשתי חלוקות קאי בין למנין אחד בין למנין שנים דבגמר דין יעמוד וילך וההפרש שבין אחד לשנים לדעת רבינו הוא דכשאנו אומרים באחד אין אנו שומעים לבן ואין אנו צריכין להשיב לו דדי לנו שנשמע לאב אבל כשאנו מונין בשנים שומעין ומשיבין לבן ולאב ולשון מנין הוא קצת דחוק לדברי רבינו כמו שהשיג עליו הר"א ז"ל ורבינו רצה לישבו באומרו ונמנין עמו כלומר דשייך מנין לענין הסברות של משא ומתן וכאן כתוב בהשגות א"א חיי ראשי וכו' עד אומרו והכי איתא בתוספתא ע"כ והוא אזיל כפי גירסתו שגורס בגמ' כספרים שלנו וסבירא ליה דכיון דאינו אלא כאחד הוה ליה האחר כאומר למיחזי אתיתי והרי הולך כדאיתא בתוספתא אבל רבינו הוכרח לומר כן לפי גירסתו וכמו שכתבתי:
הכל כשרים לדון כו'. ומה שאמר שתהא אמו מישראל כבר נתבאר פרק שני דהכי איתא בהלכות:
וגר דן את חבירו הגר וכו'. בפ' מצות חליצה (דף ק"ב) אמר רבא גר דן את חבירו וכו' ודוקא בד"מ אבל בדיני נפשות אין דנין אותם דאתך בדומים לך בעינן וכן כתבו התוס' בפרק אחד דיני ממונות ורש"י ז"ל כתב שזה נאמר לדיני נפשות:
אבל בדיני נפשות כו'. משנה ריש פרק אחד דיני ממונות כלשון רבינו: